נשים כותבות

מיכל מירון-שקד ז"ל

חזרה למדור

"יוצרות כותבות על עצמן"

מיכל מירון-שקד ז"ל

 

 

 

 

 

כמה מילים על עצמי.

אני אוהבת לכתוב. אף פעם לא ראיתי את עצמי כמי שיכולה לעשות משהו יותר טוב מאשר לכתוב.

הפנטזיה  שלי זה לשבת עירומה על המרפסת, מול היער, לעשן סיגר, לשתות דיאט קולה לימון- ולכתוב.

פעם הפסקתי לכתוב. שלוש שנים התכחשתי לעצמי ולכתיבה שלי- עד שחזרתי הביתה: לכתוב.

עכשיו אני כותבת כל הזמן. אני מתעוררת בבוקר, מכינה סנדויצ'ים, מלבישה את הילדים - וממהרת לשבת לכתוב.

אני הולכת לעבודה, כותבת עד ארבע, ומממהרת לחזור הביתה כדי להגיע הביתה יחד עם הילדים.

אחרי המקלחת, החוגים וארוחת הערב, אני שוב ממהרת לכתוב.

אף פעם אין לי מספיק זמן. אף פעם אני לא מספיקה הכל. תמיד אני שומעת הערות קטנות מצד הבנים שלי:

את אוהבת את המחשב יותר מאיתנו, נכון אמא, הם שואלים.

לפעמים אני כותבת שירים. שיר אחד תלוי לי על הקיר בחדר השינה. על כל רוחב הקיר.

אנשים קוראים אותו וחושבים כמה היא מוכרחה להיות בודדה, אם היא כותבת שירים כאלה:

 

שיר אוטוביוגרפי
מיכל מירון-שקד

 

בדידותו של משורר
מלווה אותו
יותר מאימו
יותר מלחם חוקו
יותר מעובדת חייו
ותקוות מותו
מה הפלא שטרופה
אצלו דעתו.
 
את השיר הזה כתבתי כשהייתי בת 14. 
 
 
 *

* הערת המערכת: מיכל היתה חברה, עמיתה ואמנית, אשת תקשורת ידועה וכותבת אמיצה ומוכשרת. היא נפטרה ב- 19 במאי 2007. את הדף ב"מדור יוצרות" ביקשה מיכל שנכין עבורה שנים לפני פטירתה ואנו שומרים אותו כמצבה נוספת לכתיבתה וליכולת הביטוי שלה.

__________________________________________