העבודה היא חיינו?

מאת: ד"ר מירה חניק

 

עוד במדור עבודה:

מלחמת המינים

נטוורקינג

המדריך ל"וורקוהוליסטית"

האושר ככלי ניהולי

מקצוע מושלם?

ניהול והפסיכולוגיה החיובית

אבטלה - הפנאי החדש

להשיג עבודה בזמן מיתון

חושדים שאתם מועמדים לפיטורין?

אות המעסיק המתקדם

עוד על הצלחה בראיון עבודה

לשחות עם כרישה

אנרגיה טובה בעבודה

משפחה או עבודה - קונפליקט

לכוון למטרה

איך נצמצם את פערי השכר בין גברים ונשים

מנהלת בעולם של גברים

זכויות העובדת בטיפולי הריון

האם את מנהיגה?

הורות כבית ספר לעסקים

האם את מנהלת רוחנית?

 

 

 

 

 

מדי כמה ימים או שבועות, אוהבים אמצעי התקשורת לחזור אל נושא כאוב המתגלה לעינינו שוב ושוב – נושא שעות העבודה של העובד\ת הישראלי\ת. נושא זה מעלה כי אנחנו עבדים מודרניים המבלים יותר ויותר שעות במקום העבודה, וכאשר אנו הולכים הביתה, לבלות כביכול עם משפחתינו, גם שם אנחנו ממשיכים בעצם לעבוד, בזכות אותן המצאות גאוניות כמו המחשב, הסמארטפון והמיכשור הטכנולוגי שבהישג ידנו.

כבר לפני שנים רבות, כתבתי על מחקר  שפורסם ב- 8.1.03, וגילה כי הישראלים תופסים את המקום השלישי ברשימה העולמית של המכורים לעבודה (אחרי האמריקנים והיפנים). המחקר, שנוהל ע"י פרופ' יצחק הרפז, מאונ' חיפה, נערך בקרב מדגם מייצג של 1,800 עובדים ברחבי הארץ. תוצאותיו הסגירו כי 8.4% מהעובדים מוגדרים כ"וורקוהוליסטים" (שמתוכם, אגב רק כעשירית היו נשים!), בהשוואה ל- 12.7% בארה"ב, 9.3% ביפן, ולעומתם, 6.7% בבלגיה, ו- 6.5% בהולנד. ה"וורקוהוליסטים" הם אנשים העובדים לפחות 60 שעות בשבוע.

כיום מציגים מחקרים חדשים מספרים גבוהים עוד יותר, ומעלים עובדות על עליה חדה בשיעור המכורים לעבודה (בשנת 2010 הוגדר המספר כ- 10% ויותר) – כלומר, המצב לא השתנה לטובה, ואחוזי המכורים לעבודה עולים בהדרגה במשך השנים.

 

על כך אמרה הפסיכואנליטיקאית מריון וודמן את המסר האל-מותי הבא:

 

"When doing is all we know, 
being is just another word 
for ceasing to exist. 
When being begins to flow 
through dance and paint and song, 
joy is no longer luxury 
but absolute need."

 
(Excerpted from Coming Home to Myself by Marion

 Woodman with Jill Melnick,  

Conari Press, 1998) 

 

בעבר, נהגתי לכתוב מאמרים מקצועיים בירחון  "סטטוס" (ז"ל) ולצורך אחת מכתבותי, נשלח אלי ממערכת הירחון מישאל שנערך בין מנהלים ויועצים, על נושא הזמן והעבודה.

 

 "אם בעבר נלחמו העובדים והאיגודים על הגבלת שעות עבודה, על ביטול 'סדנאות היזע' של תחילת המאה, ועל ימי מנוחה, היום נשמעים קולות רבים יותר ויותר המצדיקים ואפילו מאדירים את תופעת שעות העבודה האינסופיות. מדברים על סיפוק והגשמה, על תחרות קשה, על שוק שמשנה פנים ללא הרף ומחייב התחדשות מתמדת ועל שינוי אופיים של הארגונים. האם באמת חייבים לעבוד כל כך הרבה? האם לא ניתן להגיע לתוצאות טובות גם בהשקעה  מדודה יותר"? שאלות אלה שאלה מערכת "סטטוס".

 

המשפט הנדוש  "העבודה היא חיינו", החל, בשנים האחרונות, לקבל מהות ותוקף חדשים. העבודה הופכת יותר ויותר להיות המרכז של עיסוקנו כנשים וגברים, מבחינת השעות שאנו מבלים בה, והמרכזיות שהיא תופסת בחיינו.

מצד אחד, אנו מגשימות את עצמינו במידה רבה דרך העבודה. אם בוחנים מטבע לשון שטבע פרויד,  כאשר אמר כי ישנם שני תכנים מרכזיים בחיי אדם -  "אהבה ועבודה" - מבינים שהעבודה תופסת מקום נכבד בנפש האדם במקביל  לאהבה. אנשים רבים מפיקים מן העבודה סיפוק, הגשמה עצמית, מימוש כשרונות, למידה וצמיחה, בנוסף כמובן לפרנסה. בכך הם ממלאים צרכים רבים, מתוך סובלימציה לצרכים נוספים.

 

אולם, העבודה לא צריכה להיות חיינו, במובן שאנו מטילים עליה את כל משמעותם של  החיים באופן שעובר את הגבול, מתוך בריחה או חוסר מודעות לצרכים האמיתיים (למשל, באהבה וזוגיות), או כשמביאים אל העבודה צרכים לא מודעים באופן שלילי (כמו תחרותיות מוגזמת, כעסים, וכד'), ואז היא יכולה להיות מרעילה.

 

תופעת ריבוי שעות העבודה, אינה טיבעית ואינה חיונית - לא למקום העבודה ולא לעובד. היא מתפקדת כגורם הרסני ליכולתו של האדם העובד לממש ולהגשים את עצמו. בסקטור הפרטי, למשל, קיימת תופעה בלתי בריאה של שעות עבודה ללא סוף, של מעסיקים שהופכים את עובדיהם (נשים וגברים) לעבדים, ושל עובדים שמאבדים את איכות חייהם ואת שעות הפנאי.

 

אנשים רבים נוטים לברוח מבעיות אישיות בבית או בזוגיות אל העבודה. כבר לימדונו גדולי הפסיכולוגים, שהרבה יותר קל להיות במקום של ה-"doing"  (עשייה) מאשר של ה- "being" (הוויה).  כשיש איזו שהיא בעיה, אדם בורח אל העבודה כי נוח לו , ובכך הוא עונה על דרישות המעסיק לנוכחות רבת-שעות ואף מתוגמל בהתאם. וכך אנו מוצאים את עצמינו בעשור השני של המילניום השלישי, כששעות הפנאי שלנו מצטמצמות, ואנו עוסקים פחות ופחות בטיפוח עצמינו, ובטיפוח המשפחה, הזוגיות, היחסים הבינאישיים, ואיכות החיים שלנו יורדת.

 

תופעה זו היא הרסנית עבור גברים ונשים כאחד, אולם עבור כל קבוצה באופן שונה. לגברים קשה להתמודד מולה כי הם לכודים בתוכה ואין להם כלים לדרוש את הזמן הפנוי שלהם - במיוחד בתוך תרבות מאצ'ואיסטית שאינה מכבדת דרישות כאלה. גברים מרגישים דרוסים ומושתקים בתרבות ארגונית שבה יש תחרות מי הולך הבייתה אחרון, ואין סובלנות למי שיוצא מן המשרד לפני הבוס שלו.

 

לנשים, מייעדת תרבות זו התנסות שונה. נשים העובדות בעולם ההיי-טק (וגם בחברות עיסיקות אחרות), ואשר נאלצות לצאת הבייתה בשעה 5 או 6 אחה"צ כדי להוציא את הילד מן המעון (כי הרי הבעל עוד נשאר בעבודתו עוד מאוחר יותר מהן), נתקלות בתגובות של בוז והקנטה מן הסביבה. אחד הביטויים העכשויים שצמחו סביב עניין זה הוא הביטוי: "מה קרה, חצי מישרה", שנזרק כלפי אישה המעזה לצאת ממקום העבודה בשעה 5 אחר הצהריים. אישה כזו, על פי מחקרה של ד"ר דפנה רובינשטיין, לא תקודם לתפקיד בכיר, משום שהיא נתפסת במערכת כלא-משקיענית. כך שכל אישה שאינה עומדת בדרישות הזמן המוגזמות והבלתי לגיטימיות, מטואטאת מיד אל השוליים, ועתידה ממושכן למיגבלותיה.

 

אותה תעשיית היי-טק, שנשים ראו בה את תיקוותן להשתלבות מהירה וחסרת-סטריאוטיפים בעולם העבודה, בעצם פנתה נגדן והתגלתה כהרסנית בשבילן (כפי שהוכיחה ד"ר רובינשטיין במחקרה).

 

המעסיקים בכל התחומים, שירצו להרוויח ולשגשג בעתיד, יחוייבו לתת את הדעת לנושא חמור זה. הנטייה לרדות באנשים אינה הדרך הנכונה למעסיקים לבנות עליה את הצלחתם. הם ירוויחו בטווח הארוך יותר על ידי עידוד העובדים לאזן בין חלקי החיים, בין בית ועבודה, בין שעות העבודה ושעות הפנאי. הם ישגשגו יותר אם ישקיעו זמן ומחשבה לעידוד העובדים להשקיע בשעות הפנאי, להתפתח, ללמוד, לבלות בחיק המשפחה ולטפח את היחסים האישיים שלהם. מחקרים רבים שנערכו במסגרת הפסיכולוגיה החיובית, כבר הוכיחו בראיות מחקריות כי החיוניות, הרצון להשקיע ולהשתלב - כרוכים בהגשמה של חיים בעלי משמעות.

 

היום המעסיקים המתקדמים בעולם המערבי משלמים לעובדים ומנהלים עבור יום של התנדבות בקהילה, ומשקיעים בעיסוקים כמו יוגה, מדיטציה, והרפיות אחרות, המשפרות את הבריאות ואת תוחלת החיים ומעשירים את איכות החיים. והם אינם עושים זאת מתוך פרץ של פילנטרופיה, אלא מתוך ההבנה כי אנשים מאוזנים נותנים יותר!

 

(הערה: זוהי גירסה חדשה משנת 2015 - למאמר שנכתב בשנת 2003)

________________________

 

לקבלת אימון אישי לשיפור איכות החיים ולקידום בקריירה לחצי כאן.

 

   הגיבי על הכתבה                             מעניין? שילחי לחברה

________________________________________