נגה מרון – הפלמ"חניקית האחרונה

ראיינה: שירלי (נחמה) פרקש

 2010–05–18

 

 

עוד על נשים:

חלק א': אטלנטיס והאלה הקדומה

פרס נובל לפרופ' עדה יונת

לזכר אניטה רודיק

הילולה ד'שרה אימנו

סדר נשים

סיפורה של פלורה

משכילות יותר, עובדות יותר ומרוויחות פחות

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

אין הרבה נשים כמו נגה מרון, תדעו לכם. זכרונותיה המוקדמים קשורים בדור הנפילים שבנה פה את הארץ:  נשים במכנסיים קצרים ורובה תלוי על כתפן. נשים של פעם. אמזונות.

 

נגה מרון היא חברה שלי. בעצם, היא תלמידה שלי לפסנתר. רגע, תנו לי לנסח את זה שוב: נגה היא חברה שאני מלמדת פסנתר. בגיל שמונים ומשהו, אחרי אפיזודה לא מבוטלת של לימודי פסנתר קלאסי בילדותה, ו-36 ספרים שכתבה, החליטה שהיא רוצה להגשים חלום ישן ולנגן ג'אז, וגם קצת ליוויים של שירים ישראלים ואתם יודעים מה? היא מנגנת. מנגנת כל כך יפה, שהשכנים ברחוב מפסיקים לרחוץ כלים ומקשיבים לה. ממש כמו גיבורת ספרה האחרון "אשה בגילה", היא ממצה את החיים עד תום. אולי תנסו גם אתם.

 

למי שלא נחשף עדיין לביוגרפיה שלה, הנה בקצרה: מרון נולדה וגדלה בירושלים של ימי המנדט  הבריטי, להורים יוצאי פולניה שעלו מפולין בעלייה השלישית, בשנת 1921. אף שהיו דתיים, הם היו בעלי השקפות סוציאליסטיות בכל נפשם. אביה היה פעיל בהסתדרות העובדים ובמפא"י, ואמה, שהייתה אחותו של הרב הראשי לישראל אונטרמן, הייתה אחת הפמיניסטיות הראשונות בארץ, ועד צאתה לגימלאות מילאה תפקיד בכיר בסוכנות היהודית. נגה למדה בבית  החינוך על שם ארלוזורוב. ואחר כך בגימנסיה רחביה. 

 

להחביא רימונים בחזיה

למרון מסורת משפחתית מוסיקלית מרשימה. "ביתנו היה אפוף שירה ומוזיקה. עוד לפני נישואיהם שרו הורי כסוליסטים במקהלה ירושלמית  שניצח עליה פורדהאוס בן ציסי.  הם שרו, גם בבית, בעיקר אורטוריות ומוזיקה קלאסית. סבי מצד אבי היה  חזן שגם חיבר מוזיקה חסידית  ועדיין שרים אותה גם כיום בחצרות החסידים. את היצירות שחיבר העלה  סבי  על הכתב, אך הפרטיטורות נשמדו בשואה, עם יתר המשפחה שנותרה בפולין.

 

בנעורי ניגנתי בפסנתר שבע שנים, אך הפסקתי לקראת בחינות הבגרות. הייתי אז חברה ב"הגנה" ובתום לימודי התגייסתי ישר לפלמ"ח, לפלוגה ג' בגדוד השלישי בקיבוץ אפיקים. הגיוס לפלמ"ח היה במסגרת שנת שירות, אשר בטרם קמה המדינה הייתה חובה מצפונית שמילאו רוב הנוער. בתקופה ההיא עשיתי מה שעשו כולן – החבאתי רימונים בחזייה וכך הצלחנו להעביר נשק מתחת לאפם של הג'נטלמנים האנגלים שלא חלמו לפשפש מתחת לבגדים של בנות ישראל הכשרות.. בתום אותה שנה חזרתי לירושלים  ולמדתי  בסמינר למורים בבית הכרם, עד שגוייסתי לצבא  עם פרוץ מלחמת השיחרור". 

 

אחרי נישואיה, סיימה תואר ראשון בהצטיינות בחינוך ובספרות באונירסיטת בר אילן. היא היתה מורה ומנהלת בית ספר, ילדה שני בנים ויש לה היום שישה נכדים.

 

- מה פתאום ג'אז בגיל שמונים?

"במשך שישים  השנים שחלפו מאז, הייתי מוצאת  לעיתים כמה דקות  כדי לנגן לעצמי מתוך  יצירות שלמדתי בעבר.  בסתר גם התגעגעתי לחזור וללמוד, והפעם לאו דווקא  מוזיקה  קלאסית   אלא אילתור,  ליווי  וג'ז  שבהם לא היה לי מושג. עליו חלמתי. כיום אני לומדת כבר יותר משנה נגינה בפסנתר וגם תיאוריה והרמוניה,  ואני  מצליחה כבר ללוות  שירה  ולאלתר  ג'ז. אני משתתפת  גם באנסמבל  של  נגני  אקורדיאון, שמעלה בי זכרונות נוסטלגיים לימי הקוקו והסרפן ולמפוחית  של ימי הפלמ"ח,  ימי התום  שעיצבו את חיי".    

 

השכנים מאזינים מבעד לקיר

- עד היום כתבת 36 ספרים, איך את מצליחה לשבץ אימונים מוסיקלים בסדר יום עמוס כל כך?

 

"המוזיקה  כיום מהווה  מרכיב חיוני בחיי. הכתיבה היא עבודתי העיקרית,  והנגינה  משמשת לי פורקן  לאחר  כמה שעות של כתיבה רצופה.  בגילי  גם  קשה לי לנגן  ברציפות יותר מחצי  שעה,  ואני כותבת  ומנגנת לסירוגין,  גם בהתחשב עם שעות המנוחה של השכנים. אולם  דווקא שכנתי שיש  לנו  קיר  משותף גילתה לי שכאשר היא עובדת במטבח ואני מנגנת שירים פופולאריים היא ובעלה  נהנים לשיר יחד אתי. ורק אתמול  סיפרה לי  שבתה  שבאה  לבקר  הקשיבה לצלילים שבקעו  מדירתי ותמהה מתי עבר קליידרמן לגור מעבר  לקיר...  

 

- מה את כותבת בימים אלו?

"בימים אלה אני כותבת  ספר תשיעי בסידרת ספרים לנוער, על ימי  המאבק על הקמת המדינה. מדובר בסידרת  ספרי התבגרות  של  נערה בת זמננו,  הקוראת ביומנה  של  סבתא שלה ששמה  היה חירות.  הספר הראשון  בסידרה נקרא "אל תקראו לי חירות", והשם "חירות" משולב גם בשמותיהם של החלקים האחרים. ממכתבי  קוראים  אני  יודעת  שהסידרה אהובה  ונקראת  הרבה  גם בעידן שבו  הטלוויזיה והמחשב מתחרים בקריאת הספרים. בסיפור ההתבגרות העכשווי אני משלבת קטעי היסטוריה של מדינה ישראל,  ונוכחתי שבדרך  זאת  קוראי  לומדים  הרבה  על  הימים  שבהם  עדיין נשלטנו על ידי  הבריטים, על מאבק המחתרות,  על  מלחמת העולם השנייה והשמדת יהדות אירופה. הם מזדהים עם הגיבורים וחווים את העובדה שמדינת ישראל לא ניתנה לנו על מגש של כסף.  הרעיונות  לקוחים מתוך נסיוני האישי,  אולם הספרים אינם אוטוביוגרפיה. כדי  ליצור  סידרה  שתרתק  בני  נוער  אני  מוסיפה  על חוויותי האישיות גם  חוויות  של  אחרים  מבני  דורי - הנערים והנערות שלקחו חלק  בהקמת המדינה.  אני מוזמנת למפגשים  עם קוראי  בכל  הארץ, בבתי ספר, במתנ"סים ובספריות  ואני נהנית לחוש שפרי רוחי נוגע בנפשם.  בני נוער שכרגיל אינם מרבים לקרוא  כותבים לי שמאז שגילו את  ספרי הם קוראים אותם בשקיקה ואף קולטים מהם את הערכים המשולבים בחוויות מאז ראשית  דרכה של המדינה. 

 

- ספרי על ספרך האחרון  "אשה בגילה"

כמו תמיד, גם הפעם  בחרתי  בנושא הקרוב  ללבי ומעסיק את הרהורי לא מעט. גיבורת  הספר  היא  דפנה ארדשטיין,  אישה יצרית ודעתנית, כמעט  בת  גילי,  אם  לשלושה, ונשואה ליגאל, לשעבר פקיד בכיר במוסד ציבורי.  עם פרישתו  לגמלאות מתגלים ביגאל סימנים ראשונים של הידרדרות שכלית.  הבנים הבוגרים  כבר  אינם  גרים בבית ההורים, והאם דפנה מנסה לשמר בעיניהם את כבודו של אביהם הנערץ, ונאבקת  לבדה בבדידותה  ובחרדותיה.  לפתע  פתאום מטלטלת את חייה  אהבה סוערת,  ההופכת לרומן סודי  עם חבר נעורים.  ברומן  עולות שאלות נוקבות הנוגעות בכמיהה להערכה  ולאהבה,  ביחסים בין הורים לילדיהם  הבוגרים  ובשאיפה להיאחז בחיים ולמצותם עד תום.

 

- בחייך האישיים, עברת אסונות לא קטנים. באיזו מידה הם השפיעו על כתיבתך?

" במידה רבה. בזכות הכתיבה אני ממשיכה בחיים פעילים גם לאחר האסונות שפקדו אותי: מותו של  בני הבכור שהותיר אישה ושלושה ילדים, ושנתיים אחריו נפטר גם בעלי שהיה חברי הטוב במשך יותר מחמישים שנה.  בשניים מספרי ניסיתי להעניק לקוראי כלים להתמודדות עם  פרידה מאדם יקר: "מה עובר עליך, ילד?"  בהוצאת ידיעות אחרונות,  ו"המלך שחי לעולם" בהוצאת כנרת זמורה ביתן. בספרי "אישה בגילה" אני מטפלת בשאלות המטרידות אותי ורבים מבני דורי. כמו שקרה לגיבורת הרומן, גם לי יש כיום חבר,  ועם כל הידידות  והקירבה הנפשית  גם לי חשוב לשמור על עצמאותי ועל חירותי". 

 

 

תגובות:                                               מעניין? שילחי לחברה

 
 

_________________________________________