אטלנטיס והאלה הקדומה

מאת: שגיא מנדלבוים

 

 

עוד על נשים:

פרס נובל לפרופ' עדה יונת

לזכר אניטה רודיק

הילולה ד'שרה אימנו

סדר נשים

סיפורה של פלורה

משכילות יותר, עובדות יותר ומרוויחות פחות

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

כולם שמעו, אני חושב, על אטלנטיס. על אותה יבשת אבודה, תרבות מדהימה, עם טכנולוגיה מתקדמת ששקעה למצולות ונעלמה. דורות רבים חיפשו אותה ואין ספור חוקרים דרשו למוצאה, או לפחות שרידים שלה. ובכן, יש לי בשורות טובות! הממצאים הארכיאולוגיים של השנים האחרונות גילו את קיומה.

 

מה שהם גילו זו לא רק עיר מדהימה שאבדה, אלא תרבות המהווה ציון דרך בהתפתחות האדם, תרבות של שלום ושגשוש. כשאטלנטיס שקעה - שקעו אתה כל ההישגים שהאדם הגיע אליהם. הרבה מהטוב וממה שמייחד את האנושות שקע יחד אתה, ורק אם נבין את המיתוס כמו שצריך נוכל ולהחיות אותה מחדש, וכן, זה אפשרי.

 

הסיפור של אטלנטיס הנו חלק ראשון במאמר בן ארבעה חלקים העוסקים בהעצמה נשית וסיפורה של אטלנטיס מהווה מבוא למה שאבד שאותו יש להחזיר. אם אנו רוצים להחזיר את האנושות והתרבות שלנו למקום הנכון, למקום של שלום ושגשוש, כדאי להקשיב לסיפורה של אטלנטיס כי כאן הכול מתחיל.

 

נהוג היה לחשוב עד לפני כמה עשרות שנים, ואף היום יש כאלו החושבים כך, כי התרבות הקדומה לתרבות האירופאית הישנה, התרבות ממנה צמח האדם המודרני, הייתה פראית, אכזרית. ההנחה הייתה שכיוון שהאדם מתפתח תמיד בכיוון חיובי, הרי שהגרסה הקודמת של האדם לפני 4,000 שנה ויותר צריכה להיות בלתי מוסרית, בלתי מרוסנת וחייתית.

 

התרבות אותה אנו מכירים התפתחה מתי שהוא בסביבות  3,000-2,500 לפני הספירה. והמומחים שקדמו לתקופתנו טענו כי כיוון והאדם כמעט ומעולם במהלך 5,000 השנים האחרונות לא שבע נחת ובכל מקום היו מלחמות אלימות ושנאה, כיוון שכך, הרי שלפני כן האדם היה חייב להיות פראי, לא מתורבת ואכזרי.

 

ובכן, היום יודעים שזו טעות.

 

התקופה החקלאית (ניאוליתית)

הממצאים הארכיאולוגים של שני העשורים האחרונים מוכיחים שלא רק שבתקופה הניאוליתית האדם לא היה פראי, אלא שהוא היה מתורבת, אוהב אומנות ואוהב חיים. כשמתבוננים על הממצאים הארכיאולוגיים של כריתים למשל, מגלים שבין השנים 6,000-2,000 לפני הספירה חיה שם איפרייה שוחרת שלום, אומנות ואוהבת חיים. איך יודעים? ראשית מדובר בעיר המונה כ-100,000 תושבים בה לא היו ביצורים או מחסני נשק. הציורים שהשאירו אנשים אלו הראו כי נהגו לרקוד, לנגן ולעסוק באומנות. לא היה ריכוזי כוח ועושר ומעמדות אלא, העושר חולק בין כולם. לא היו עניים, ומבחינה טכנולוגית אנשים אלו החזיקו בהישגים מרשמיים ביותר בתחום החקלאות, ארכיטקטורה, טכסטיל, מסחר וכלכלה.

 

אך היה שוני. השוני היה שהאישה הייתה הדמות המרכזית והחשובה. היא קיבלה מקום יותר גדול בבית, היא זו שהורישה את רכוש המשפחה. הנשים היו הכוהנות, היועצות, השופטות ונשות הרוח. והגברים? הגברים היו השותפים שלהם ויחד הם שגשגו בכל התחומים. יחד הם עסקו בספורט, יחד הם עבדו ויחד הם יצרו תרבות נפלאה.

 

הפסלים שגילו בין השנים 6,000 לספירה ל-3,000 לספירה ברובם המוחלט פסלים של נשים - אלות, מה שמוכיח שהאלים אותם ניתן למצוא בתרבות שלנו, באו הרבה יותר מאוחר.

 

כאן נשאלת השאלה החשובה. מה קרה? מה קרה לעיר עצומה זו? היכן נעלמה התרבות שהיא ייצגה? בשנת 2,000 לספירה האנושות נכנסה באופן די סופי לתקופה האפלה שלה: תקופה של הרס, מלחמות ואלימות. מהיכן זה הגיע?

בעבר חשבו החוקרים שבאיזה שהוא שלב הגברים "גילו את עצמם" ומרדו, וכך התקופה המטריאכלית (מלשון "Mater", אימא בלטינית) הוחלפה בתקופה הפטריאכלית (מלשון "Pater", אבא). כך תקופה בה שמים דגש על מושגים כמו טבע, תרבות ויופי מוחלפת בתרבות בה שמים דגש על כוח, מעמד וצבירת רכוש.

 

כך חשבו החוקים הקדומים, אך קרה משהו אחר.

 

שקיעתה של האנושות

במקביל לתרבות המטריאכלית (למרות שאם אדייק, זו יותר תרבות שיתופית) התפתחה תרבות אחרת. תרבות של ציידים, רועים ונודדים שלא שמו במרכז את האישה: את החיים, אלא את המוות. תרבות המאמינה בכוח ובמלחמה כדרך להשיג מטרות, תרבות זכרית ביסודה.

 

תרבות זו התחזקה מאד כשהאדם גילה את הברזל והחלה לזנב בתרבויות החקלאיות, המטריאכליות. התוצאה היא שטכנולוגית של חקלאות, בנייה ומסחר החלו לזרום לתרבות הפאטריאכאלית וכשזו התחזקה, מטבע הדברים היא כבשה  את התרבות המטריאכלית.

 

זה לא היה התפתחות, כפי שסברו אותם חוקרים בדורות הקודמים, אלא התנגשות בין תרבויות.

 

כריתים, אגב נכבשה בשנת 2,000 לספירה, מאוחר יותר מהתרבויות האחרות, אך נפילתה היה גם יד הגורל, שכן במקביל למלחמת הכיבוש משערים כי כריתים הישנה נתקלה באסון אקולוגי וגל צונאמי שטף את העיר וסיים את המלאכה אותה התחילה התרבות הפטריאכלית.

 

וכך היה: ערים ותרבויות בכל רחבי אירופה- אסיה נכבשו על ידי הנודדים-ציידים ותרבות חדשה נולדה. ומה קרה אחרי? במשך יותר מאלף שנים נוצר שילוב של תרבויות: התרבות הפטריאכלית הביאה איתה אלים כוחניים שניסו "לדרוס" את האלות המקומיות, את התרבות בה האישה היא המרכז. אולם זה לא היה קל, כיוון שתרבות המטריאכלית הייתה כבר מושרשת ולא משנה כמה הגבר הוא חזק וכוחני, את טקסי האלה, הקשורים לחקלאות ולמחזורי  הטבע המשיכו לקיים.

 

סיפורם של פליטי כריתים היה מעניין במיוחד. פליטי כריתים, כמה מאות שנה מאוחר יותר, היו הכלאה בין התרבות המטריאכלית והפטריאכלית. אותם פליטים חיו בערים אחרות כשהם מצד אחד אוחזים בנשק, לוחמים היכולים להגן על עצמם, אך מצד שני עדיין מחזיקים בטכנולוגיות מתקדמות כגון חקלאות, שמים את האישה במרכז, ולצד האלים שלהם נמצא את האלה, האם של הכול. כך חיו מאות שנים אותם תושבים לשעבר של ממלכה אדירה זו.

 

ואז באו העבריים והשמידו את פליטי כריתים (כפתור, בשמה התנ"כי). אותם פליטים קראו לעצמם פלשתים והמאבק החשוב שהתנהל בארץ הקודש לא היה באמת מאבק בין הפלשתים ועמים אחרים ובין העבריים. זה היה מאבק של תרבויות. כשהאל (הזכר) העברי ציווה על העבריים לנפץ את המזבחים ולהשמיד את האויבים. מה שבאמת קרה הוא שבין השאר, זה היה למעשה ניסיון לשנות את התרבות ולהוציא את הנשים מהמשחק, כך שמעכשיו הגברים הם אלו הקובעים והנשים מקבלות מעמד נמוך. מדוע נמשך מאבק זה מאות שנים? מדוע העבריים לא הצליחו לכבוש את ארץ ישראל כל-כך מהר?

 

כיוון שהחשיבה המטריאלית השתרשה, מבחינה תרבותית האישה הייתה המרכז ולא משנה איזה אל אמר מה, זה מה שהיה טבוע אצל האדם.

מאוחר יותר יצא התנ"ך והביא עמו חדשות: את סיפור בראשית אשר "סתם את הגולל" על כבוד האישה. במרכז סיפור גן העדן נמצא את הנחש המפתה את חווה. עכשיו כדי להבין את מלא כובד משקל הסיפור, יש להבין את רוח התקופה. הנחש באותה התקופה סימל את האלה, את כוח הנשיות. ומה סיפור בראשית בא בעצם לספר: שהאלה ובת בריתה האישה היא זו שהביאה את האנושות לאבדון. שגן העדן המובטח היה שלנו, אבל האישה והאלה הן שהרסו את הכול.

 

האירוני הוא, שלמעשה עד שלא הופיעה התרבות הפטריאכלית, בה הגבר במרכז והביאה עמה רעיונות כמו כוח ומעמד, כן היינו בגן העדן. כשהאישה הייתה במרכז היה שגשוג, תרבות ושלום. לא ה"אלה" או האישה גרשו אותנו מגן העדן, זה היה הגבר והחשיבה הזכרית.

 

נפילתה ותחייתה (האפשרית) של אטלנטיס

הראשון שהזכיר את אטלנטיס היה אפלטון, בכתביו בשנת 350 לפני הספירה. כשהוא סיפר את הסיפור, הוא כתב שמקור הסיפור אינו שלו כי קדום יותר, הוא סיפר על עיר קסומה. בה כולם חיים בשלום ובשגשוג.

 

חשוב להבין כי האדם בתקופתו במשך דורות רבים חי בפחד: בתרבות של אלימות, בה נשים היו רכוש ופרס, בה האדם חיי בפחד שעוד מעט יבוא עם אחד, יכבוש, יהרוג וישעבד. אך יחד עם זאת, עדיין היה זיכרון של משהו אחר, טוב יותר. למשהו האחר קראו אטלנטיס וזה היה זיכרון של תקופה אחרת, גן עדן, בו האדם היה משוחרר באלימות, חי חיי שלום ושגשוג. זו הייתה תקופה בה היה כמיהה לתקופה הישנה עליה שמעו בסיפורים.

 

ובכן, את אטלנטיס לקחה מאתנו תרבות אחרת, תרבות שבמשך 5,000 שנה הכתיבה אלימות, שנאה וכאב. תרבות שלקחה מהאדם את כל מה שהיה טוב בו. אטלנטיס הוא רעיון המייצג את מה שהיה 1,500 שנים קודם לזמנו של אפלטון. ניתן להניח כי כריתים היא התרבות עליה דיבר אפלטון, זו אטלנטיס, והחלק העצוב הוא שזו לא הייתה תרבות ששקעה ונעלמה, זו תרבות שנגדעה באיבה, תרבות שאם נרצה או לו היא חלק מאתנו, ואנו יכולים להחיות אותה מחדש.

 

אז איך נחייה אותה? נחזור אחורה למה שהיה פעם ונבחן את מה שבאמת קידם את האנושות- האישה. במשך 5,000 השנים האחרונות האדם חי בתקופה אפלה והמאפיין העיקרי של תקופה זו היא שחמישים אחוז מהאוכלוסיה, הנשים, אינן בעלי זכויות, אינן נחשבות, דעתן לא נשמעת ואין להן את הזכות להטביע את חותמן.

 

אם רוצים לקדם את הרעיונות הזכריים: רעיונות של כוחניות, מעמד וצבירת רכוש, אז אכן טוב יהיה אם הרעיונות הנשיים יוחבאו. הרי ברור שעקרונות נשיים לא יתנו יד להתנהלות שתוביל להרס וחורבן, וכך עד היום במקומות רבים להיות "גבר" זה אומר לצאת למלחמה, להרוג, להיות גיבור ואלו שחושבים על שלום נחשבים ל"נשיים" מידי.

 

עד לפני פחות ממאה שנה, אסור היה על האישה ללמוד, לא הייתה לה זכות הצבעה והחשוב יותר, גם לא הייתה לה זכות לקבוע כמה ילדים יהיו לה. עכשיו, ב- 50 השנים האחרונות המצב משתנה וראו איזה פלא, האדם מתחיל לדבר פתאום על שלום ואפשר להתחיל לראות סוף סוף את האור בקצה המנהרה, את ההבטחה לעתיד אנושות טוב יותר.

 

כדי שזה ימשיך צריך להחזיר לאישה את המנדט שלה, ללמד אותה את מה שהיא שכחה, שהיא המרכז, שהיא חשובה. תחשבו איפה נהיה בעוד 50 שנה אם לא רק 50% (הגברים), אלא ש-100% מהאוכלוסייה מתגייסת לטובת המדע, הפוליטיקה והכלכלה. כמה תתרום האישה כשהיא תכניס רעיונות המחברים את האדם לטבע, לרווחה, למשפחה ותשריש אותם בפוליטיקה, במדע ובכלכלה העולמית.

 

רק אז האדם יפרח, אז נצמח ואז תחזור אטלנטיס. היא לא תעלה מהמים כמו שרומנטיקנים בוודאי מקווים, אלא תעלה מהמים מסוג אחר- מהלא מודע. לשם היא שקעה ומשם עלינו לבנות אותה מחדש.

 

הכותב:

 ©מנדלבוים שגיא. מטפל בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט ב"וואלה!", בעל ניסיון של  16 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.

את שגיא אתם מוזמנים לפגוש באתר שלו: טארוט חלומות וקצת יותר.

 

 


 

תגובות:                                               מעניין? שילחי לחברה

 
 

_________________________________________