פרס ישראל 2007 לפרופ' אליס שלוי

מאת: מערכת האתר

 

 

 

עוד על נשים:

הילולה ד'שרה אימנו

סדר נשים

סיפורה של פלורה

משכילות יותר, עובדות יותר ומרוויחות פחות

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

השנה הכריז משרד החינוך על הענקת פרס ישראל על מפעל חיים לפרופ' אליס שלוי. שלוי, כיום מרצה לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, רקטור מכון "שכטר" ללימודי יהדות, הקימה בשנת 1984 את "שדולת הנשים בישראל. עמדה בראשה משך שנים רבות, תוך שהיא מבטאת ביקורת נוקבת נגד המימסד השוביניסטי-מיליטריסטי בישראל, וגם לא חסכה שיבטה מהרבנות והממסד הדתי על יחסם לנשים.  עיקר פועלה של השדולה נעשה באמצעות הפעלת לובי בכנסת ועתירות לבג"ץ.

 

נימוקי ועדת פרס ישראל: פרופ' אליס שלוי כל ימיה מהפכנית ופורצת דרך – באומץ לב, ביושרה אינטלקטואלית ובחזון ארוך טווח. כך בתחום החינוך – כך בהפיכת ביה"ס פלך לבנות בירושלים – לביה"ס הניסויי הראשון בחינוך הדתי שהוא באחת גם דגל מוביל לבתי הספר הדמוקרטיים בישראל. וכךבתחום החברתי בו הישגה החשוב ביותר הוא הקמת "שדולת הנשים בישראל", בראשה עמדה מייסודה ועד לאחרונה. כאשה שאורח חייה מעוגן בעולמה של המסורת היהודית ראויה העזתה לכל הערכה. זו באה לידי ביטוי בקידום בי"ס דתי הפתוח לדיאלוג עם החברה הישראלית החילונית ובעיצוב הפמיניזם הדתי הנאור. בצד אלה ופעילויות חברתיות אחרות בקידום השיח לדו קיום בין יהודים וערבים מקיימת פרופ' שלוי משך עשרות שנים יצירה אקדמית פוריה. על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' אליס שלוי ראויה לפרס ישראל בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ז.


אליס שלוי (לבית מרגליות) נולדה בגרמניה ב-1926, בת למשפחה ציונית דתית שהגרה מגליציה לפני מלחמת העולם הראשונה. אביה, בנציון, היה פעיל הן בקהילה היהודית המזרח אירופאית (בה שימש כגזבר) והן בתנועה הציונית-דתית "מזרחי". הבית היה מרכז לפעילות ציבורית יהודית ובתור שכזה "זכה" לחיפוש מטעם השלטונות זמן קצר אחרי עלייתו של היטלר ב-1933. שבועות מספר לאחר מכן, הגר אבי המשפחה לאנגליה ובמאי 1934 הצליחו שאר בני המשפחה להצטרף אליו. גם באנגליה המשיך בנציון מרגליות בפעילותו הציונית-יהודית הציבורית, ופעילות זו השפיעה רבות על ילדיו, שאף זכו לחינוך יהודי והוראת העברית בין כותלי הבית. כבר מגיל צעיר היה ברור לאליס שלוי שמיום מן הימים תעלה ארצה להצטרף למפעל הציוני ולתרום בו את תרומתה המרבית. הבית היה בית פתוח ומאמה, עקרת הבית, ספגה את הכללים של הכנסת אורחים וסיוע לנזקקים, גם כשהמשפחה עצמה לא נמנתה עם עשירי העיר.

 

כתלמידה מצטיינת עוד בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בהם למדה זכתה אליס שלוי להתקבל לקולג' היוקרתי לנשים, ניונהם, שבאוניברסיטת קיימבריג', שם קבלה את תוארי הב"א והמ"א בספרות אנגלית. באותה תקופה הייתה פעילה באגוד הסטודנטים היהודיים, בו שמשה כחברת ועד וכיו"ר.

 

היה זה בזמן הלימודים בקיימבריג' שנפגשה לראשונה (ב-1946) עם קבוצת צעירים יוצאי מחנות הריכוז פגישה שהביאה אותה להחלטה להסב את הכשרתה המקצועית לתחום עבודה סוציאלית, על מנת שעם עלייתה הצפויה ארצה תוכל לעבוד עם אוכלוסייה כזו. לכן, עם סיום לימודי הספרות, המשיכה ל-London School of Economics ללימודי תעודה בעבודה סוציאלית (1947-1949). גם במכללה ידועה זו, בה אחוז הסטודנטים היהודיים היה יחסית גבוה, המשיכה בפעילות ציונית ושמשה כיו"ר האגודה הציונית. באותן שנים גם נבחרה לכהן כגזברית של האגוד הארצי של הסטודנטים היהודיים בבריטניה ובדצמבר 1946 נבחרה לייצג את האגוד בקונגרס הציוני שהתקיים בבזל הקונגרס הראשון שלאחר מלחמת העולם השניה מפגש רווי רגשות עזים ולהט ציוני מחודש, שהשפיע רבות על המחשבה הציונית שלה.

 

שנה לאחר מכן, בדצמבר 1947, ביקרה לראשונה בארץ ובקשה להישאר בה, אך עובדים סוציאליים אתם נפגשה האיצו בה לשוב לאנגליה על מנת לסיים את לימודיה ולעלות ארצה כשבידיה תעודת המוסמך בתחום. כך עשתה ובנובמבר 1949 הגיעה לירושלים, תוך תקווה למצוא בה עבודה מתאימה.

 

אלא שבאותו זמן הסתבר לה כי הזקוקים לטיפול הסוציאלי כלל לא היו ניצולי שואה אלא עולים חדשים מארצות ערב, ומכיוון שלא ידעה שפה שתאפשר לה להתקשר עם אוכלוסייה זו, לא מצאה עבודה במשך חודשים. בתום תקופה זו נודע לה כי באוניברסיטה העברית (שנפתחה מחדש אחרי ההפסקה של מלחמת השחרור) מחפשים מורים לאנגלית והוצע לה לפנות לראש המחלקה לאנגלית כדי להציג מועמדות. תקוותה הייתה כי לאחר זמן קצר תוכל בכל זאת להשתלב בתחום הסוציאלי.

 

עוד בשנות ה-70 המוקדמות החלה אליס שלוי בעיסוק למען נשים, תחילה בעניין התרת עגונות, ביחד עם פנינה פלאי החלוצה בתחום זה. אך ללא ספק הישגה החשוב ביותר בתחום החברתי היה הקמת "שדולת הנשים בישראל", בה שמשה כיו"ר מיום הווסדה ב-1984 ועד לתחילת שנה זו. השדולה הפכה את נושא מעמד האישה לנושא חשוב על סדר היום הלאומי. היא פעלה בדרכים שונות ייזום חקיקה, התדיינות משפטית, חינוך והעלאת המודעות על מנת לקדם את מעמד הנשים ורווחתן. ניתן לזקוף לזכותה הרבה מאד מן ההישגים שהושגו בתחום זה בעשור האחרון. השדולה הפכה להיות המרכז ב"ה" הידיעה של פעילות למען נשים. מרכז המידע שלה משמש ציבור רחב, החל מתלמידי ותלמידות בתי"ס המבקשים לכתוב עבודות על מעמד האישה, דרך אנשי תקשורת המתעניינים בנושא וכלה בחברי וחברות כנסת המסתייעים במרכז ובצוות השדולה בכלל כדי ליזום ולקדם חקיקה הנוגעת לנשים. את תרומתה לקדום מעמד האישה בישראל אין צורך לפרט. בעיני רוב הציבור היא היא הכוהנת הגדולה של הפמיניזם הנאור בישראל. כמעט כל הישג בתחום שוויון הנשים בארץ הוא במישרין או בעקיפין פרי פעילותה. המהפכה התרבותית והחוקית שעברנו בשנים האחרונות לגבי מעמד האישה, לא הייתה מתרחשת ללא מעורבותה הנמרצת. היא הנהיגה את הפעילות בתחום זה, בשנים הקשות של תחילת המאבק. רק לאחר שהנושא עלה על דרך המלך, העבירה את המשך הפעילות לחניכותיה והתפנתה לנושאים אחרים הדורשים שיפור.

 

לאורך כל חייה שמה לה אליס שלוי כמטרה לגשר בין אנשים בעלי רקעים שונים ודעות, לקדם סובלנות הדדית ולהשכין שלום. מאז שנות ה-80 ובמיוחד מאז פרוץ האינתיפדה, אליס שלוי פעילה בנסיון לקדם הבנה בין המגזר היהודי והפלשתינאי, בתוך הארץ ומחוצה לה. ב-1998 השתתפה כמרצה במפגש בין נשים ערביות מן הארץ ומן השטחים לבין יהודיות מן הארץ ומן התפוצות. כתוצאה ממפגש זה הוקמו "בת שלום" היהודי ו"מרכז הנשים" במזרח ירושלים, המהווים דוגמא מובהקת של שיתוף פעולה החייב להוות יסוד לשלום בין עמים.

פרסומים הרצאות ופעולות הסברה

 

בנוסף על הפעילות הרבה בתחומים ציבוריים שונים, הספיקה אליס שלוי להוציא לאור שני ספרים בתחום הספרות האנגלית, אחד מהם ספר על יצירות שקספיר (1964) המשמש היום כספר העברי המקיף היחידי על מחבר חשוב זה. מאמרים רבים בנושאים אקטואליים פורסמו בכתבי עת בארץ ובחו"ל, רבים מהם בענייני נשים. ביניהם גם חוברת כללית על נשים בישראל, שפורסמה על ידי "הקרן החדשה בישראל".

 

אליס שלוי היא מרצה מבוקשת בפני צבורים שונים, בארץ ובחו"ל. השתתפה בכנסים בינלאומיים, הופיעה בטלביזיה ובמשך כשלוש שנים הייתה אורחת חודשית קבועה בתכנית הבוקר של "קול ישראל", "עמדה". ניתן לומר כי בפעילות זו הצליחה להבהיר לאנשים רבים מאד את המצב בישראל, את הפוליטיקה והחברה בארץ ובמיוחד שמשה שופר לציבור הנשים שבעד זכויותיהן פעלה כה רבות.

 

ב-1998 הופק סרט אודות תולדות חייה, בהזמנת "קרן דורות" האמריקאית. סרט זה הוקרן הן ברשת הטלביזיה בארה"ב והן בסינמטק הירושלמי, שם זכה לתגובות כה אוהדות עד כי הוקרן שנית על פי בקשת הקהל. הסרט (ואליס עצמה) הוזמנו להשתתף ב"פסטיבל הסרטים היהודיים" בברלין בקיץ 2000 אירוע שהיווה את שובה לראשונה מאז 1934 לארץ בה נולדה. יש לציין כי באירוע זה זכתה לתשואות ממושכות מצד הקהל שהיה מורכב ברובו מלא יהודים.

 

 

עוד על פרופ' שלוי

 

תגובות:                                               מעניין? שילחי לחברה

 
 

 

 

_________________________________________