ברזיה

  

מאת: אנונימית

 

 

עוד כתיבה אישית:

ביער

אלוהים

החיים של ביד הנפש

ללמוד ממנה

להיות אבא - החווייה הגברית

חדר שינה

מצבי הצבירה של האהבה

גיבוי שלך נשמה

עין פקוחה

הילקוט

מיכל

גילוי - יובל דור

עוצמתה של שתיקה

הנשיקה

האושר שביצירה

אני מאחרת

אימהות

להופיע ב"גוגל" - משמע את קיימת

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

 

ברזייה. יש לפחות אחת כזאת בכל חצר. בבית הספר היא תמיד ליד המגרש, בצד, לא באמצע. שלא תפריע. יש ברזיות עם כמה ברזים. תמיד יש אחד מקולקל. יש ברזים מטפטפים ויש כאלה בסדר, כלומר ברזיות טובות.

אז הנה סיפור על ברזייה אחת וילד.

בבית ספר אחד היתה ברזייה. היא היתה ברזיה של ברז אחד. והוא היה תקין. היא הייתה ברזייה טובה. ובבית הספר הזה היו הרבה ילדים. אבל הם לא מעניינים. היה שם ילד אחד, נקרא לו הילד. הברזייה ראתה אותו בהפסקות. לא בכל ההפסקות רק באלה שהוא עבר לידה או שיחק במגרש ליד. כי בבית הספר הזה היו עוד מקומות להיות בהם בהפסקות. וכששיחקו כדורגל במגרש לידה, היא ידעה שמדי פעם הוא יסתכל עליה וייזכר שהוא צמא. ואז הוא יבוא. ובאמת הוא בא. והיה פותח את הברז ושותה. והברזייה אהבה את זה. האמת היא שהיא חיכתה לזה. אחר כך הוא היה חוזר למשחק שלו, לחברים. ואז היה צלצול והוא היה נכנס לשיעור. וככה זה היה תמיד. לפעמים באמצע שיעור הוא היה יוצא ובא ישר אליה לשתות. כי תלמידים בבית ספר רוצים להתאוורר לפעמים משיעור משעמם. אז הם אומרים למורה שהם רוצים לשתות. יש מורות שמרשות לצאת לשתות בלי לבקש רשות, כי הן סומכות על התלמידים שלהן. המורה של הילד היתה כזאת. וזה היה נחמד. רק הילד והברזייה. הוא היה לוקח את הזמן שלו, לא ממהר. השיעור לא יברח.

הברזייה תמיד התגעגעה אליו. אבל היה לה ברור שהוא לא. מי שמע  על ילד שמתגעגע לברזייה שלו? אין דבר כזה געגועים לברזייה. היא שם כשצריך אותה, וזהו.

אבל הילד היה לו הרגל כזה מוזר. לפעמים הוא היה בא, פותח את הברז ושותה לרוויה, ואז היה שוכח לסגור. הברזייה היתה בטוחה שהוא תכף יחזור שוב, כי למה שישאיר את הברז פתוח?  אבל הוא לא היה חוזר מיד. לפעמים עבר הרבה זמן.  בטח שיחק במגרש השני, איפה שיש יותר צל אולי? או מתקנים מעניינים?  היא לא ידעה. כי היא ברזייה ואף פעם לא הסתובבה בבית הספר. היא רק יכלה לדמיין. בהתחלה כשהיה משאיר את הברז פתוח היא שמחה, כי חשבה שזה סימן שהוא עוד מעט בא שוב. אבל היא למדה שזה לא ככה. כי יותר מדי פעמים זה חזר על עצמו.

פעם אחת, כשסיים לשתות היא חיכתה  כמה זמן, ואז במאמץ גדול מאוד היא התחילה להחליש את זרם המים. זה היה ממש קשה. כי ברזיות מטבען לא יודעות להיסגר לבד (זאת אומרת ברזיות מהסוג שלה). רק אם סוגרים אותן. אבל היא פיתחה מן שיטה כזאת. היא אף פעם לא הצליחה לסגור לגמרי את הברז. אז היה טפטוף כזה חלש. אף אחד לא שם לב לזה. והשרת של בית הספר לא בא לתקן. אבל אחרי הרבה זמן התבזבזו בעצם הרבה מים. ובזמן שהברזייה מטפטפת ואף אחד לא בא היא חשבה שאם היא פיתחה יכולת כזאת לסגור את הברז בעצמה אז בפעם הבאה שהילד יבוא , היא פשוט לא תתן לברז שלה להיפתח בכלל. ושימצא לו ברזייה אחרת. כי המים האלה יקרים כל כך. אבל כשהוא בא אחרי זמן כזה או אחר, היא ניסתה ולא הצליחה. לברזייה לא היתה שום יכולת להישאר סגורה כשהוא  סובב את הברז. הוא היה שותה והכי היא נהנתה שהוא בא צמא מאוד. היא ידעה שיש עוד ברזיות, בטוח. אבל עם הברזייה הזאת הוא הרגיש הכי נוח. והיא ידעה את זה ושמחה בגלל זה בכל פעם שהוא בא. וכך זה היה חוזר על עצמו כל פעם. בעצם הברזייה תמיד חיכתה שהילד יבוא.

היא תמיד חיכתה חוץ מזמנים מסויימים שהיא ידעה שגם אם יתהפך העולם הוא לא יבוא. זה היה בשבתות ובחופשות. הוא בכלל לא היה בבית הספר. הוא היה בבית שלו. היא לא ידעה איפה הוא גר ועם מי. היא ברזייה. היא ידעה שהוא שותה שם כל מיני דברים אחרים. בטח המים שאצלו בבית – באים מבקבוק, והם קרים. אולי הוא מוסיף להם קרח. והוא בכלל שותה מכוס. ומי אמר שהוא שותה רק מים? בבית הוא יכול לשתות עוד מליון דברים אחרים. לא רק בהפסקות או כשהוא משתעמם. מתי שבא לו. הוא יכול לשתות עם חברים, משפחה או לבד. זה משהו אחר לגמרי. אז בחופשות ובשבתות היא היתה שקטה וידעה שהיא לא צריכה להסתכל לצדדים ולראות אם הוא בא. כי אלה היו ימים שבטוח לא. בימי ראשון בבוקר המתח אצלה היה עולה.

יום אחד אחרי ששוב שתה ולא סגר את הברז, היא גייסה את כל הכוח שלה והצליחה לסגור בעצמה את הברז. לא היה אפילו טפטוף. היא סגרה את עצמה לגמרי. רק ברזיות יודעות כמה זה קשה וכואב. כי זה מנוגד לטבע של ברזיות. וזה נוגד את כל מה שהן יודעות ומאמינות. היא סגרה את הברזייה. ואף אחד לא הצליח לפתוח אותה. אפילו לא הילד. ילדים לומדים מהר מאוד. אז הילד אחרי כמה נסיונות הבין שהיא התקלקלה והתרגל לשתות בברזייה אחרת אולי. הוא לא ידע שכל זה באשמתו ושהיא קלקלה את עצמה כדי שלא יתבזבזו כל המים שלה. מצד שני, עכשיו המים שלה שוב היו מבוזבזים כי אף אחד לא נהנה מהם.

יום אחד היא חשבה על כל מיני דברים. היה לה הרבה זמן לחשוב כי לא היה לה שום דבר אחר לעשות. היא שאלה את עצמה –  מה היית רוצה שיקרה? היא חשבה וחשבה ובסוף הבינה שבתור ברזייה, היא ממש לא יכולה להרשות לעצמה לחלום. המקסימום שהיא חשבה עליו היה שיום אחד הוא יסיים את בית הספר הזה ויעבור לתיכון. ואז כל זה יישכח ממנה. ואולי היא תמצא שוב דרך לפתוח את הברז שלה מחדש או שיבוא ילד עם הרבה כוח ויצליח. והיא שוב תחזור להיות ברזייה טובה.

 

______________________

 מה דעתך?כיתבי לנו                           מעניין? שילחי לחברה

   

____________________________________________