פלפלים ממולאים - או סיפור על מירי

  

מאת: איידי

 

עוד כתיבה אישית:

חדר שינה

מצבי הצבירה של האהבה

גיבוי שלך נשמה

עין פקוחה

הילקוט

מיכל

גילוי - יובל דור

עוצמתה של שתיקה

הנשיקה

האושר שביצירה

אני מאחרת

אימהות

להופיע ב"גוגל" - משמע את קיימת

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

 

מירי קיפלה בזהירות את פינת הדף וסגרה את הספר, הפריחה באוויר את העננה שהקיפה אותה. מכסי הסירים שהיו על הגז קיפצו ובעבעו בקול, היא קמה בחוסר חשק , שמלת הקיץ שלה נדבקה לישבנה מסרטטת את חמוקיה המעוגלים והמלאים. היא שלחה יד ושלפה  החוצה את תחתוניה השוררים. במטבחה הקטן עלה ריח הבישולים והחל לגלוש באיטיות אל שאר חלקי בית, ממלא את האוויר הדחוס בשכבה של פלפלים ממולאים ובשר עגל טרי. ידה עמוסת צמידי פלסטיק מרשרשים פתחה את החלון, שכונה אפורה ועייפה הציצה אליה, היא כיבתה את האש ונשענה על השיש הקריר.   מהמטבח עברה אל הסלון לא לפני שערמה בצלחת כל טוב בישוליה שהרגע סיימו להתבשל בסירים.

 שמיכת פיקה ישנה כיסתה את רגליה כשישבה מול הטלוויזיה, לא היה כל כך קר אבל היא הרגישה שהשמיכה מגנה עליה ועוטפת אותה.

התוכנית נגמרה, צלחת מנוגבת וריקה עמדה  על השולחן לצד שלטים רבים לכל מיני מכשירים שאף פעם לא השתמשה בהם, ראשה עטוף במטפחת ישנה ולא מחמיאה צנח לאיטו על הכורסא הירוקה היא נימנמה.

פירורים של לחם שנחו על חזה  עלו וירדו לפי קצב נשימתה.

 

בחלומה כולם הגיעו, כל שבט משפחתה המורחבת הגיעו לארוחת  ערב שבת, מירי עמדה וטרחה במטבח כל  יום שישי עד לשעת צהרים מאוחרת, עד שגופה הכבד החל להתעייף. שולחן גדול עמוס מאכלים מסורתיים האכיל את כולם; ילדים, מבוגרים, סבתא וסבא ומירי אכלה ואכלה מבלי לנשום בין ביס לביס, ביד אחת מזלג ביד שנייה כף ענקית של בישול כולם מלאים בעיסות אפורות ולא ברורות, מירי דחפה לקיבתה הענקית את העיסות ללא הפסקה, פתאום בבת אחת נעצרה. עיניה נפתחו כל היושבים עצרו מאכילתם  ואז זה קרה:

מירי התפוצצה, לא סתם התפוצצה - כל גופה התפוצץ לחתיכות קטנות מדגם "מירי", שמלת הקיץ שלה התעופפה וחתיכות ממנה נדבקו אל  קירות הבית. כל אחת קיבל מנה של תערובת מירי דחוסה, זקן השבט - האב ניקה את פרצופו מסרב להאמין - הוא קיבל מנה ממש גדולה שלה, אמא שלה קיבלה את השדיים הענקיים של מירי כמעט שלמים ופיטמה אחת ממש נגעה לה באף- היא התכופפה והקיאה את נשמתה, אחד אחרי השני נדבקו בקיא והקיאו אף הם הקיא הציף את חדר האורחים ובעלה של מירי בכה ואחר גם הקיא.

 

מירי התעוררה, חזרה למציאות כמו בהתרסקות מטוס כאב לה גופה. היא לא מאלה שמתפוצצות, היא לא יכולה להרשות לעצמה - היא תבלע את הכל ותאגור הכל בגופה עצום המימדים, את הכעס, הכאב ובעיקר את חוסר האונים שלה ובכל פעם שמישהו העיר לה היא צחקקה כמו ילדה מתבגרת שחלילה לא תשמע עצבנית או כועסת עוד יחשבו עליה שהיא גם שמנה וגם מרירה.

היא התרוממה לאט היה לה קשה, הבטן הרופסת והשרירים שלא פעלו מזמן שבתו נגדה לה לא היה אכפת, מילא אמרה, בשביל מה לטרוח? כאילו בקילוגרמים העודפים מצאה נחמה מקום מפלט לכאב עצום שמילא אותה על כך שהיא לא יכלה להיות חופשייה, מחשבות עיקצצו בראשה כמו זרמי חשמל מעצבנים, היא וויתרה על עצמה ועכשיו נשאר לה רק להעלים את הגוף הגדול שהיא תקועה איתו אבל זה לא הולך לה, הוא לא נעלם הוא רק גדל, מתעגל ומתנפח.

אפילו כשרצתה לשכב עם בעלה לא יכלה לזוז רק שכבה על גבה מסדירה את נשימתה כשהוא חיפש בתוכה את הדרך אל ליבה. במקלחת כבר לא הצליחה לראות את ערוותה, היא רצתה לגעת בעצמה, ללטף ולהעניק לעצמה אהבה, אבל היא לא יכלה - כי היא כבר לא אוהבת את עצמה - היא מנסה להעלים את עצמה, שקופה. אפילו יחיאל השכן שאהב להתחכך בחזה שלה בכל הזדמנות תמיד אמרו לה: מירי, איזה פנים יפות יש לך, רק חבל שאת קצת "מלאה",  או  "אם תעשי קצת דיאטה את תראי הרבה יותר טוב." 

והיא שתקה שמעה והתמלאה, כמו הפלפלים שלה שכבות עמוסות מעורבבות, ברחוב היא חשבה שהיא שקופה, הולכת על קצה מדרכה, העקב מגרד את החצץ.

 

בחוץ היה אותו היום בדיוק כמו אתמול ושלשום.

אנחה כבדה נמלטה מפיה ובראשה מחשבות על קיומה חסר התכלית, התריסים נראו כסורגים והרצפה ליחשה כמו תובעת את הגופה חזרה לקברה

היא נזכרה בחלומה ועיניה הגדולות - כמו ליבה נפתחו והזרימו בעדן דמעות רבות.

היא חזרה לספה ואוננה את כאבה עד שנרגעה.

 

(להמשך ...)

______________________

 מה דעתך?כיתבי לנו                           מעניין? שילחי לחברה

 

 

__________________________________________