"מאולפת"

  

   מאת: שז

 

 

עוד כתיבה אישית:

להופיע ב"גוגל" - משמע את קיימת

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

אובדן כושר עבודה

עוד על צרכנות

תנובה והפקקים

 

מי מרגיז אותך?

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

 

צעקתי על הנפש שלי: "תשתקי מהר ותעמדי בפינה." אבל היא לא הסכימה.

היא נעמדה על הרגליים האחוריות שלה, שאני מכירה מהתפרצויות קודמות - בימים כתיקונם הן מכונפות תחת גווה -  ונופפה בהן בפראות.

"ארצה! ארצה!" צעקתי עליה, "אני לא מוכנה יותר להתנהגות הזאת!"

אבל היא לא הפסיקה.

כל שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה באו ואמרו לי מלים כמו: "איך את נותנת לה לשלוט בך ככה" ו"אני במקומך הייתי שולחת אותה לאילוף" ו"יש לי מאלף מצויין בשבילך."

התנפלתי בעזרתם על הנפש שלי, הכנעתי אותה וסיממתי אותה בכדורים.

  

בדרך אל המאלף היה נוף מאוד יפה. חשתי תקווה ונהגתי בנחת.

כשהגעתי המאלף אמר לי: "אל תדאגי, אני לא אפגע בה, אני רק אחנך אותה כך שהיא לא תפריע לך יותר לחיות."

כל שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה נעמדו מסביב במעגל ומחאו כפיים בהתרגשות.

"כשהנפש שלך תהיה רגועה ושלווה, ולא כאובה ופוצעת, תראי שתוכלי לחיות לא רע בכלל," אמר לי המאלף, "למעשה, יתכן שאפילו אציע לך להתחתן אתי. בסך הכול את פריקית בלונדינית נחמדה, ומשוגעת בדיוק במינון הנכון."

עכשיו רציתי עוד יותר שהאילוף יצליח ושאוכל להתחתן עם המאלף הקשוח-נינוח.

מה הוא לא עשה לנפש שלי, המאלף. הוא דיבר אליה ברכות אבל בהחלטיות, דיבר אליה בנעימות אבל בנחרצות, העמיד אותה בפינה ולימד אותה ללכת רגלי, פקד עליה למזער את הזכרונות שלה, הורה לה להפסיק עם מלים כמו"שואה" ו"עבר נורא", ציווה עליה להפסיק לבכות כל הזמן ואם כבר לבכות אז רק במידה, בנסיבות  וברגעים הנכונים, ואמר לה: "תהיי מאושרת."

 

וכל שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה הנהנו בראשיהם בהתלהבות.

הוא היה מקסים, המאלף, בבגדי הרכיבה שלו, בגדי ספורט-אלגנט, ואני חייכתי חיוכים חמצמצים וניסיתי להעמיד פנים שהאילוף פועל ושהנפש שלי אכן הופכת למאושרת.

אבל הנפש שלי לא הסכימה. היא לא הסכימה להיות מאושרת.

ואז המאלף התחיל בחבטות, מהלומות אגרוף על הנפש שלי. היא התחילה מגרגרת באלימות וכולם נרתעו לאחור. כל שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה פחדו מהנפש שלי, והמאלף הגביר את החבטות, הגביר את המהלומות, והנפש שלי נפלה לריצפה וצרחה מכאב ומזעם.

ראיתי שזה לא עובד והבנתי שהמאלף הקשוח-נינוח הזה לא יתחתן איתי לעולם, לא עם כזאת נפש מחורבנת עם הסטוריה מחורבנת שלה שדפקה אותה לכל החיים. הפסקתי את האילוף, שילמתי למאלף, הודיתי בנימוס לכולם, והכנסתי את הנפש המרוטה והחבולה, אך עדיין חושפת ציפורניים, אל כלוב החתולים שהכנתי מבעוד מועד.

פסעתי עם הכלוב אל האוטו. כל שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה זזו לצדדים ופינו לי דרך.

התיישבתי במושב הנהג והנחתי את הכלוב לידי.

נהגתי כברת דרך ואז עצרתי בשוליים.

הנפש שלי התנמנמה בתוך הכלוב נמנום חלקי בהחלט, שולחת אלי עיניים חשדניות, מצפה לגרוע מכול.

"אני מבקשת את סליחתך," אמרתי לנפש שלי.

פתחתי את הכלוב ושיחררתי אותה.

ואז בכיתי.

בכיתי כל כך הרבה ונאנחתי כל כך בקול, עד שהרגשתי שלא נשארו לי מיתרים.

גם הנפש שלי התייפחה ללא מעצורים.

שוב הפצרתי בה שתסלח לי.

נסענו עד לכפר ערבי, עצרנו ליד חנות ירקות וקנינו בטטות. נסענו הלאה משם, ואחרי זמן מה עצרנו בצד הדרך.

הדלקנו מדורה.

 

את הבטטות הכי רכות והכי טעימות נתתי לה.

היא אכלה לאט. עווית שהזכירה תחילתו של חיוך קטן הסתמנה בקצות פיה.

ידעתי שייקח לה זמן לסלוח לי.

ידעתי שייקח לי זמן לסלוח לעצמי. לסלוח לה.

ידעתי שלעולם לא אסלח לכל מי שפצע אותה, לכל אותם משכתבי הסטוריה הדורשים ממנה להיות מאושרת, למאלף הקשוח-נינוח.

ידעתי שייתכן שאבלה את כל חיי לבדי. אני והנפש שלי.

ובכל זאת טעמה של הבטטה היה מתוק ונימוח בפי.

וגם בפיה של הנפש שלי.

ידעתי זאת בוודאות כאשר הרימה את ראשה לרגע, לועסת את הבטטה עם קליפתה, ואור המדורה ניצת בעיניה העייפות.

 

מתוך ספרה החדש של שֶז "מאולפת", הוצאת שופרא (פורסם ברשות המחָברת)

 

 מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                            מעניין? שילחי לחברה

 
סיפור מקסים.
ביום שישי (אתמול) הייתי בג'ינגה ושמעתי את שר מקריאה את סיפוריה "מאולפת" ו"האינסטלטור".
חוויה טובה.
מומלץ מומלץ מומלץ.
מאשה
_______________
 
כתוב מדהים הצלחת לרגש אותי
_______________
הגעתי הנה בהמלצתה של אריאלה טייכמן ויינברג ואני מודה לה ולך.
איזה סיפור מעצים!
פשוט מזין את הנשמה ואלו לא הבטטות ולא להבת המדורה.
בהוקרה,
דפנה בר תור.
הייתי רצה לאחת הסדנאות שלך, לו היו מעט קרובות יותר לזכרון יעקב. אולי בקיץ?
 

______________________________________________