חיי טימי

  

 מאת: מאשה מטיס-שריד

 

 

 

עוד סיפורים:

אימהות

יום המשפחה והחיים בכלל

אלף מציתים

מי זאת עולה מן המדבר

לחברתי הנשואה

חיי טימי

עוגות ועוגיות

אנבלה והעטלף הקלפן

להתחיל מבראשית - מציאות או אוטופיה

מכתב למורה

גפילטע יפני

אימנו הנהג

הרהורים על... חדרים נפרדים

בעיית השתיה של יעלי

 

 

 

"סוכריה", היא אומרת לי , "עוגיה", היא אומרת לי,  ואני בסך הכל  די גאה להיות דווקא פודל מעורב שחור.  חביבתי, אני אומר לה, נחמד מאד שאת מפנקת אותי ככה,  אבל אני צריך סטייק.

 

סילבנהאו לא מבינה אותי. היא שומעת מהחברות המשונות שלה על "מבצעים של מזון יבש", וקונה לי את הכדורים המגעילים האלה, בטעם ג'וקים שגרו יותר מדי זמן מאחורי מכונת הכביסה. לפעמים, היא מקבלת במכולת שאריות של נקניק עם עובש דביק. רק בגלל שאני אוהב אותה, אני מפעיל את הזנב במהירות כפולה, ואוכל את הדבק החום-ורוד הזה. "נכון טעים, סוכריה?" היא שואלת, ואני מחכה לרגע שאוכל לצאת, ללעוס הרבה עשב, ולהקיא הכל בשקט.

 

לפעמים היא מביאה הביתה כלבים שאספה ברחוב, עד שתמצא להם בית קבוע. חברה יקרה, אני נוהם, את עלולה להרוג אותי במחלות המהלכות האלו. אבל היא לא מבינה. "תראה איזה מסכן" היא אומרת "תראה איזה רזה". וזו הנקמה היחידה שלי בחיות הרחוב האלה: גם להם היא נותנת אוכל יבש. "איזה מזל שאתה חי בבית" היא מלטפת לי את הראש "תהיה קצת יותר ידידותי למסכנים האלה".

 

גם הגורים של סילבנהאו  לא אוהבים כלבים מהרחוב, כי הכלבים האלה גרים איתם בחדר. אבל באופן מיוחד לא אוהב אותם יאירררר, ראש הלהקה שלי. "גועל נפש, טינופת" הוא אומר לסילבנהאו "מתי תתבגרי כבר, סילבנה?" אבל לפעמים, כשסילבנהאו ישנה, הוא נכנס לחדר הילדים, מתיישב על הרצפה, מלטף את הכלב התורן, ומניע את הראש ימינה ושמאלה כמעט בקצב הזנב.

 

לפני מספר ימים, ישבתי במרפסת וראיתי מדורות קטנות פורצות מן הקרקע לכיוון השמיים. פעמים רבות בחיי כבר ראיתי מדורות קטנות פורצות השמיימה. אני זוקף אוזניים, ושומע רעש עמום מרחוק, רעש של המוני אנשים משוטטים ביחד. פעם, כשהייתי צעיר יותר, ידעתי לשמוע מרחוק גם את צעדי הלהקה שלי. היום אני יודע אותם בלבי.

 

תמיד כשיש מדורות קטנות פורצות השמיימה אני נשאר לבד בבית, ותמיד הלהקה חוזרת באותו אופן. סילבנהאו תמיד אומרת:"זאת הפעם האחרונה שאני יוצאת לעיר ביום העצמאות".  ויאירררר תמיד אומר: "מה יש לך? אפילו פעם אחת בשנה את לא רוצה להיות כמו כולם?". והגורים הולכים לישון.

 

השנה, בבוקר שאחרי ליל המדורות הפורצות השמיימה, טילפנה סילבנהו לאחת החברות המשונות שלה, אלה שבאות אלינו עם ריח חזק של כלבים או חתולים או שני המינים גם יחד. "מה אתם עושים היום?...יופי...אז נבוא אליכם בערך בעוד שעה וחצי...אני והילדים...לא, יאיר רוצה לעשות כמה תיקונים בבית... ארוחת צהריים? יופי. אני אביא חומוס וחטיפי גרנולה. בה-היי."

"השתגעת?" צעק יאירררר "איך תסעי? הרי שכחת לעשות טסט לאוטו!" "אוי, נכון. אבל בין כה וכה" היא אמרה "אני צריכה לנהוג למוסך כדי לעשות טסט. אז מה זה משנה אם אנהג גם היום?" "לא בא בחשבון. אפילו לא שילמת את הטסט הזה. אני אצטרך לקחת אותך למופרעת הזאת ברכב של העבודה" כעס יאירררר. סילבנהאו דווקא שמחה:"אני חושבת שתיהנה שם. עדי עושה על האש". "טוב" אמר יאירררר, ונשמע קצת פחות כועס "אני אפשיר קצת כנפיים". ואני שמחתי מאד, כי כנפיים אני  אוהב לאכול.

 

עמדתי במטבח, והסתכלתי על יאירררר מוציא כנפיים מהמערה הקטנה שיש בה לפעמים גם סטייקים, ושם אותם מתחת למים זורמים. סילבנהאו  נכנסה למטבח, הוציאה מהמערה את המזון היבש שלה, וגביע חומוס שאני דווקא אוהב לאכול, ושמה בתוך שקית. "מה שמת בשקית?" שאל יאיר והוציא את הגביע "אני התחלתי לאכול מהחומוס הזה אתמול." "אז מה יש?" אמרה סילבנהאו "זאת ארוחה ספונטנית. מה זה משנה אם מביאים חומוס מותחל?  גם ברברה תגיש לילדים שניצלים שנשארו לה מאתמול."  "רק אצל החברות המשונות שלך זה יכול להיות. איזה מין על האש זה?" נהם יאירררר "איפה נשמע דבר כזה שמביאים אוכל מותחל?" והטיח את גביע החומוס על השולחן, והגביע נסדק.

 

קצת חומוס נזל מן הסדק אל השולחן. סילבנהאו כיווצה שפתיים, כמו שהיא עושה כשאני מנסה לרדוף אחרי חתול, ואמרה: "אני הולכת לעשות יוגה, ואחר כך להתקלח. תלביש בבקשה את אורה, ותקרא למתן מבחוץ." "תכיני לי בגדים לילדה" אמר יאירררר, ואפילו שהוא מנהיג הלהקה שלי נדמה היה לי לרגע  שהרחתי ממנו ריח  של גור.

סילבנהאו היתה כל כך עצובה,  שרצתה להיות לבד. "תשאר בסלון סוכריה" אמרה לי, וסגרה את דלת החדר מאחוריה.

 

יאירררר טיפל באורררהאו, והושיב אותה מול הטלוויזיה. ואפילו שאני מאד אוהב לשמוע טלוויזיה, נכנסתי איתו למטבח, כי הרחתי שהוא מוציא גביע של ממרח שוקולד. "רוצה קצת שוקולד, טימי?" לחש לי, הוציא בסכין את השוקולד הרך והטעים כמעט כמו סטייק, ושם לי בקערה. אני מת על שוקולד, אבל סילבנהו אומרת ששוקולד הורג כלבים וחתולים. ישבתי וליקקתי מהקערה, ואחר כך הלכתי לסלון, לשים ראש על הברכיים של אורררהאו.  אורררהאו צחקה וחיבקה אותי.  לאורררהאו יש עדיין ריח טוב של גור קטן. לפעמים אני מילל על כך שלא אהיה איתה כשיהיה לה יותר ריח של סבון מאשר ריח של חלב.

 

סילבנהאו יצאה מן האמבטיה, עם ריח טוב של מים. נכנסה למטבח, וצחקקה. "מה זה, יאיר?" שאלה "איפה נשמע דבר כזה שמביאים חומוס בגביע של ממרח שוקולד?"

אחר כך הם הלכו, וכשחזרו הביאו לי כנפיים

 

מאת: מאשה מטיס-שריד

 

 מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                            מעניין? שילחי לחברה

 
תגובות:

שני הסיפורים שלך שקראתי כאן מאוד יפים. יש לך כישרון, תמשיכי!!! בברכה נעמי הדר, (שגם כן כותבת)

 

___________________________________________