מאכלים בגדים ותמרוקים

  

 מאת: יואל פסטינגר

 

 

 

עוד על צרכנות

תנובה והפקקים

 

מי מרגיז אותך?

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

 

 

 

מילים אשר עושות לנו משהו, כן לעיתים גם מגרות ומקסימות אותנו. אפשר אולי שפשוט יהיה נכון לומר: שהן מחברות אותנו לכל כך הרבה מחשבות ריגושים והכי חשוב, לכל כך הרבה תכנים וחוויות שאליהם אנו לא מודעים.

מאכלים: בישול, מעדנים, משקאות וטעמים. בגדים: מלבושים, אריגים, בדים, צבעים ומראות. תמרוקים: בשמים, שמנים, סבונים, ארומה ומגע נעים. כן, ואם זה לא מספיק, הרי שמילים אלה גורמות לנו להצפת זיכרונות של עוד ועוד ריחות וטעמים, גופות של גברים ונשים מעוטרים בשלל צורות צבעים וגוונים נדירים.

 

 אני מניח שכאשר קראתם את אותן מילים הממוקמות בשורות שממעל, בודאי לא חשבתם על מעבדות המזון של חברת "מקדונלד'ס" או בודאי שלא התכוונתם למשרד הפרסום והשיווק של חברת "פוקס קידס" או חלילה וחס בודאי ובודאי שלא חשבתם לרגע על המעבדות לשמנים סינתטיים של איזה שהי חברת קוסמטיקה חסרת סגנון, שמייצרת בין היתר שמנים לתעשיית המכוניות, בסגנון אמריקני וללא כל שמץ של זהות וכבוד עצמי.

אני רק יכול להניח שחשבתם על משהו אחר לגמרי...

 

אז מה באמת מבדיל בין אוכל לאוכל, בין לבוש ללבוש ובין תמרוקים לסתם חומרים כימיים?

אם כן מהו הדבר הזה שעושה לנו את ההבדל? האם זה אותו המשהו המבדיל בין ייצור המוני לייצור אישי? ואם אכן כך הדבר מה הופך את המוצר למוצר אישי.

 

תרשו לי לחסוך מכם את הניחושים, שכן בסופו של דבר הרי שאני חותר להביא את דעתי, הלא כן?

לדעתי, התשובה לכל השאלות היא המסורת. כן, המסורת היא שעושה את כל ההבדל בין מוצר אישי למוצר המוני.

מסורת מסורת, השאלה היא, האם אנו בכלל מסכימים על הגדרת המסורת? מה זה משנה, אם אני יכול להגדיר עבורכם את המסורת על פי דרכי.

מסורת: מידע על: ה"איך" עושים את ה"מה", העובר מדור לדור. אגב, לא פעם אנו קוראים לאותו "איך" סודות, ואגב כך יש שני סוגי סודות: הסודות היותר גלויים והסודות החסויים. הווה אומר הסודות והסודות של הסודות. קצת מסובך, ניראה שלא.

למשל בבישול יש סודות כגון, מה הם אותם תבלינים שהפכו את האוכל לתבשיל ולמעדן אמיתי, והסודות היותר כמוסים של הסוד הם כמובן, הכמויות, יחסי הכמויות וכמובן התזמון הנכון שיש להוסיף את התבלינים לתבשיל.

 

מסורות, כן יש המון מסורות כפי שאנו רואים, ביסודם המסורות הם מין תורה שבעל פה. אלא שיש הרבה ספרים המתעדים מסורות, ספרים אלה נכתבו בדרך כלל כאשר נצפתה סכנת אובדן לאותן מסורות. ספרי בישול וספרי יינות ושאר משקאות, ספרי אריגה שהיא מסורת עתיקת יומין, ספרים על צומח ייחודי זה או אחר המהווה את הבסיס לתרופות  ולתמרוקים ואפילו כן אפילו ספרי דת והלכה רבים ושונים.

 

כן, ספרי ההלכה הם ספרים המתעדים כמובן את איך מקימים את מסורת המצוות שניתנו במעמד הר סיני, מסורת המועברת מדור לדור. הקבלה לדוגמה, הלא היא המיסטיקה היהודית, מתעדת בין היתר גם את הסודות של ההלכה היהודית או במילים אחרות כפי שציינתי סודי הסודות של המסורת היהודית.

אך יש עוד מסורות, מסורת של שפה, הכתב הכתיב והמכתב, השפה העברית והכתב האשורי. מסורת הניגון והמנגינה. בכלל כך, כל שפה ושפה היא מסורת בפני עצמה, כך גם מסורות המין והאהבה.

 

אחת המסורות הקימות למין ואהבה, מתועדת בתרגומו של אלישע בן מרדכי ובהוצאת דוד רכגולד ושותפיו, בספר ההליכות: "הקמה סוטרה".

הספר מתאר ארבע סוגי נשים במסורת ההודית, אשת הלוטוס, אשת האמן, אשת הפיל ואשת החזיר.

 

מה שמבדיל ומאפיין את האישה המובחרת העילית, אשת הלוטוס משאר הנשים הם מספר תכונות מאוד מעניינות.

מלבד יופייה הנדיר, היא בקיאה בשלושים ושתיים נגינות הודיות מסורתיות, שירתה וריקודה הרמוניים, נושאת עיניה לאביה ולאליה ונאמנת היא לבעלה. אלה חלק מהתכונות המבדילות אותה משאר הנשים.

תכונות אלה שמבדילות את אשת הלוטוס משאר הנשים הן כמובן תכונות המחברות אותה באופן יוצא דופן לשתי תכונות: מסורת ואמונה.

 

נגענו פחות או יותר ברזי המסורת, אלא שמסורת לא יכולה ללכת לבד, מסורת חיבת להיות ולבוא עם יכולת מסוימת של אמונה.

מה היא אותה יכולת האמונה? זאת בודאי יכולת רגשית המאפשרת לנו קיום קשרים שטיבם אינו ממשי או קונקרטי מכל סוג שהו.

האמונה מופיע בצורות שונות, בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין בוראנו, בינינו לבין אחרים.

האומנות היא בינינו לבין עצמנו, האימונים הם בינינו לבין בוראנו והאמינות היא בינינו לבין זולתנו. אלה הם שלשת דרכי האמונה: אומנות, אימונים ואמינות.

בעזרת תכונות אלה אנו יכולים להעביר מסורות מאחד לשני ומדור לדור. תבשילים, אריגים, תמרוקים, ניגונים, הלכה מין ואהבה.

 

השאלה היא האם יש לאמירות אלה איזה שהו תוקף מדעי? אם כן במחקרים שביצע פרופ' מולי להד בשנות השמונים, עולה איפה שקיימות שתי תכונות מעניינות, חוסן והישרדות, שאותן ניתן לדעתי לשייך לתכונות המסורת והאמונה.

אם כן התקבל המודל בעל הממדים הבאים: עמדות וערכים, רגשות, חברה, דמיון ויצירתיות, פעילות עשייה תחושות. או: הגיון, גוף, דמיון, אמונות, חברה, רגש.

לדעתי ניתן לארגן את המודל בצורה שונה. שאלת המחקר תהייה: במצבי לחץ, עד כמה יוכלו, ההגיון הגוף והדמיון, להכיל את עוצמות החרדה. התשובה תהייה: זה תלוי ביכולת, האמונה החברה והרגש.

מסתבר איפה, שמשאבינו האישיים או הבין אישיים, אשר מאפשרים לנו חוסן ויכולת הישרדות בתנאי מצוקה, מבוססים על ממדים אלה. אלא שניתן לצמצם את ששת הממדים האלה למעט פחות.

אמונות חברה ורגש, נכנסים מתחת לכותרת: מסורת ואמונה. ההגיון והדמיון הם בסך הכל תולדה של: חיקוי למידה או תוצר של תובנה, שוב, במילים אחרות מדובר במעגל השני של המסורת והאמונה. כך גם הגוף, שהוא חלק רציף של הנפש אך גם בעל יכולות למידה וחיקוי, משתייך פעם למעגל הראשון ופעם למעגל השני של המסורת האמונה.

במילים אחרות משאבינו האנושיים, כגון חוסן והישרדות, תלויים ביותר במסורת ובאמונה. במילים אחרות יכולותינו האנושיים הם תשובה לשאלת השאלות, עד כמה אנו מכילים מסורת ואמונה.

 

בחזרה לראשית המאמר, יכולת ההישרדות והחוסן האישי שלנו, כך גם ההנאה והעונג האנושי שנחווה לאורך מסע חיינו תלוי בדברים מאוד פשוטים: עד כמה נאכל אוכל מסורתי? עד כמה נלבש לבוש מסורתי? עד כמה נשתמש בתכשירים או בתמרוקים המושתתים על ידע מסורתי? עד כמה יעבירו לנו ידע גופני ורגשי באופן מסורתי (ולא בעיקר על ידי סרטי פורנו)? עד כמה יעבירו לנו באופן מסורתי את רזי השפה הניגון וההלכה?

המידה שבה תענו על שאלות פשוטות אלה, כנראה תהווה באופן מובהק, את התשובה ליכולתכם, לעוצמת חייכם ולגודל החוויה.

 

פסטינגר יואל, צפת. ייעוץ וגישור, הרצאות ושיחות, 0522927724

 

__________________________

תגובות: כיתבי לנו                                 מעניין? שילחי לחברה

כל הנאמר בכתבות "הרשת" הוא על דעת הכותבות\ים בלבד, ואין בו כדי להביע דעה של מערכת האתר על המוצר או השירות המוזכר.  

______________________________________________