גפילטע יפני

  

מאת: טלי תקומי

 

עוד ב"הדרך למעלה:

לייף סטייל

"אין חדש תחת השמש"

אחותי וירג'יניה

לכל סיר יש מכסה!

הנחיות להמשך טיפול

ההגדה לבית אפשטיין

המרפאה של דוקטור  מורו

יומולדת ברבי

חוק שמונה השניות

בעיית השתיה של יעלי

הצימררר

המרפאה של ד"ר מורו

 

 

הנחיות להמשך טיפול

טסטוסטרון

 

 

 

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם

 לחצים

 

אנחנו זוג יוצא מגדר הרגיל

זאת אומרת שאם אנחנו נצא - זה יהיה לא רגיל.

כל החברים שלנו יודעים את זה,

ולכן תמיד שמים אותנו רק ב"בק אפ",

זאת אומרת, שרק אם מישהו מבריז למישהו מזמינים אותנו.

אנחנו הברארה.

 אנחנו מוזמנים, פשוט, כי אי אפשר לקבל ריפונד על הכסף

וחראם.

זה בדיוק מה שקרה אמש.

הוולפסונים אמורים היו לצאת עם חברים למסעדה יפנית

ודייט שלהם הבריזו להם.

ולכן צלצלה אלינו אנאבל....

ובפיה רק הילולים על  מסעדת "וקרימסקה" שזו  מסעדה יפנית חדשה

והכי שחבל"ז על הזמן,   ה   ד ב ר   בתל אביב,

כווול ה"הוז אנד ההוז" באים לשמה .....

ובכלל לא נפגשנו מיליון שנה (זה שקר. היינו בחתונה שלהם)

 ויאללה קצת  ספונטאניות..... בל'בל'בל'בל'ה.(הל' של הבלבלה היא אריסטוקראטית כזאת, כמו של שלי יחימוביץ')

 הפעם האחרונה שהייתי בתל אביב היתה באיכילוב, בלידה של השניה.

שמתי מבט מספר שלוש לכיוון בעלי, יען כי נורא התחשק לי.

בן זוגי , שבע המלחמות,יודע להעריך שלום בית טוב.

הוא יודע שאם יסבול ערב אחד במסעדה יפנית,

נכון לו שבוע שלם של הודנה  מקומית.

לכן מייד הסכים.

 למרות שרק לשמוע "סושי", עושה לו רצון לחרקירי.

 אתם יודעים מה זה סושי נכון?

זה השטרודל אורז המגולגל, שבפנוכו יש הרינג ובחוץ חומר שחור שנראה כמו סוכריית "סוס" שעבר עליה טרקטור וטועם כמו חוף גורדון.

את  הגפילטע היפני הזה אוכלים עם שני דוקים מעץ,

שת'אמת עם המזלג הם לא כוחות, מבחינת הקיבולת, אבל הם נורא סטייליסטים, מבחינה יפאנית.

בצד תמיד יש את החזרת היפנית הירוקה, וואסאבי, שאם אוכלים רק אותה, אזי יש הירושימה בפה, וגם משקה בוצי מלוח – סויה.

במתקן סושי סטייליסטי, הכל מסביב מקושט בציורים של גיישות, לובשות  חלוק משי מצוייר, כמו שהיה לי בבית יולדות.

מסעדת סושי  "אין" זה אותו דבר, רק שאת הגפילטע היפניים, שמים בתוך מבנים כאלו ממקלות ארטיק,

כמו שהיינו עושים בקיטנות חנוכה במתנ"ס.

תמיד נמצא שם סושי מסודר יפה, בתוך סירה קטנה, עם קצת סקוטש ברייד ירוק בצד, לא כולל קצת הירושימה ובוץ,

זה  150 - לא ין, שקל.

ויש סושי מיליטריסטי בהרבה, בתוך אוניית מלחמה יפאנית עם הרבה סקוטש-ברייד ירוק בצד, ותרנים יפנים ממקלות ארטיק

איתו ,להילחם,  זה כבר 300 שקל.

תמיד אמרתי שעדיף שלום.

בעלי עוד ניסה לנגן על זה שמלחמות לא עושות טוב למצב הכלכלי, בשום מדינה,

לא כל שכן לחשבון הבנק שלנו בבית.

אבל המלחמה היחידה שעמדה על הפרק, נגדעה באיבה בשלום בית כפוי.

 הרמתי את השפוף לכיוון נאוית, הבייבי סיטר  הכוכב.

אבל לא היא לא יכולה, השמגגית  הקטנה, עקב "מבחן".

מה לעשות ומיצי הקיבה האריסטוקראטים שלי  כבר עושים משמרת שלישית, מלחמה או לא,

טוב,

החלטנו החלטה אמיצה של אי וודאות: יוצאים עם הילדים.

לצאת עם הילדים לארוע חברתי, אומר: שתי מערכות התכוננות מקבילות, את שתיהן עושה, כמובן, אני.

האחת - זה אני והילדים: ללבוש את המערכת ממבצע סוף עונה בהגרה, איפור, פן, לק, בושם, לנגב פליטה של הקטן מהגרה, להחליף למערכת אחרת

שוב להתאפר, לעשות פן...(זאת עקב שהוולפסונים  הם הזוג הכי יקה ממערב לברלין)

מערך ילדים: להכין מערך ילדים משמעותו   להכין מערך  תמיכה שיאפשר למערך הראשון   להתקיים כמה שיותר. דוגמאות:

החלפות לקטן, אוכל לקטן, אוכל לגדולים, אמצעי בידור, שבנויים להתמודד עם 25 אחוז ניג'וז.

המערכת השניה - בעלי.(איפה הגרביים שלי? ראית את החולצה הסגולה?....)

 מהר מהר ובעמל לא קטן הוכן הכל.

הוולפסונים לא נשפכו מהתלהבות כשראו את גדוד העבודה על טפו, צועד לקראתם.

אבל לא השארנו להם ברירה.

היום אני אוכל סושי ויהי מה! (אמא, מה אנחנו הולכים לאכול? סוסו מה??? מה???? שושי?? יש שמה הפתעות??)

הגענו למקום.

מקום מעוצב מדהים...

אור  רך,

עיצוב יפאני בכל מקום....

 מלצריות חרישיות לבושות קימונו ממשי איכותי (אמא תראי, פיג'מה!!!)

הזמנת המנה הראשונה עברה בשלום יחסי (הביסלי הספיק בדיוק)

יעלי התחילה ראשונה.

אני מנהלת עם אנאבל וולפסון חד שיח תרבותי על  הטיול (שלהם, שלהם) לאיטליה,  המוזאונים בונציה....

"אמא... למה הגיברת לבושה חלוק?"

האח שלה, הנשמה, ראה שאני לא עונה אז הוא נידב את ה-"טיפשה אמרו לך כבר זה פיג'מה"

 אממממאאא!!!!!!!!

אבי קרא לי טיפשה!!!!!!!!!!!!!

אני משדרת מבט פדגוגי הצידה ומנסה להמשיך כאילו לא מתהווה משבר בינלאומי - "כן וביקרתם כמובן בזכוכית ורסנו נכון?"

הוולפסונית הגרמניה האטומה - "כןןןן ביקרנו....אה....אני חושבת שהתינוק שלך..."

מושקו המיסכן, באין משגיח,  לקח את הפריט הירוק דשא, היחיד שהיה קרוב איליו...ובלע קצת וואסבי...

יש לציין שהוא בן שנה, הקטן, והמאכל הכי אקזוטי שאכל  מימיו הוא גרבר  פירות טרופיים...

אני משדרת אותות מצוקה ו-s.o.s לכיוון בעלי, האדמירל בארמיה שלנו, אבל..

לבעלי יש נטיה להינעל עם עצמו, ועם הישיבה האחרונה, במקרים כאלו.

ואז אני נותרת בודדה במערכה...מנסה לשדר עסקים כרגיל..ובו זמנית להנשים את הקטן.

האחים שלו דווקא הבחינו בתכונה, ובראשם הבליח, בטח, הרעיון שאם יתרמו עוד קצת למהומה הכללית, זה יתן אולי פוש אחרון, לנסיגה חד צדדית  לכיוון "קרטון נטוורק" בבית עם במבה ....

והם גם יודעים שאב'שלהם לגמרי  איתם...

אבל מצד שני - גם אני כאן!

ואני לא אוותר!!

אני גם אספוג תרבות  היום, וגם אוכל שלוש מנות!! וחוץמזה - שלוש מאות שקל-חראם.

לא אלאה אותכם בתיאורים פלאסטים.

אבל, בשלב מאוד מוקדם של הערב, עוד לפני שהגענו לתחרה בוונציה, עברנו למזלגות.

קיבולת של מזלג הינה פי שניים מדוקים מעץ, ואם שולטים בטכנולוגיה היטב,כפי שאנחנו למדנו, תוך דקה - גם פי חמש.

יש המון סוגי סושי בעולם...

אנחנו לא כל כך יודעים להבדיל ביניהם, פשוט, כי אכלנו אותם, כולם ביחד, יחד עם הבננה בשלהבות ליצ'י, עם ווסאבי וסויה וקולה שנשלחה בחרום, און דה האוס, לצנן את הבערה.

וונציה הזאתי, לימלמתי לאנאבל, בנסיון נואש להשחיל גם אינפוט משלי, מלוחה לגמרי....

זגוגיות משקפיו של האדמירל התכסו באידי הקרב על הוואסאבי, או שמא היו אלו דמעות יאוש...

איכשהו התגלגלנו הביתה עם "דוגי בג" מטעם המסעדה בתנאי שלעולם לא נחזור.

ואם תשאלו אותי איך היה -

אני ממלאה פי אורז.

 

 שילחי תגובה                                           מעניין? שילחי לחברה

   

________________________________________________