לחברתי הנשואה

מאת: אנונימית

 

עוד סיפורים אישיים:

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרש\ת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

 

עוד הומור:

קטלוג הקומבינות

קשר השתיקה

היולדת המהירה במערב

לייף סטייל

"אין חדש תחת השמש"

אחותי וירג'יניה

לכל סיר יש מכסה!

גפילטע יפני

הנחיות להמשך טיפול

טסטוסטרון

 

 

 שתינו בנות אותו גיל. עד לפני שלוש שנים עברנו בדיוק את אותו מסלול – ילדות, התבגרות, תיכון, צבא, נישואים בגיל מאוד צעיר, ילדים. הכרנו לפני שנים. הגענו, משפחה צעירה לישוב הקטן,  נפגשנו באירועים קהילתיים, הילדים, הבעלים, אבל שמרנו על מרחק בטוח זו מזו...

 

לפני שלוש שנים היטלתי פצצה שזיעזעה את כל העולם שהיכרתי, העולם שלכאורה הכיר אותי. התגרשתי.

 

ומאז אנחנו חברות. שיחות אינסופיות, מתראות כמעט כל יום. נדהמנו לגלות כמה כיף יש במפגשים היומיומיים הללו וכמה כל אחת מאיתנו זקוקה להם. את המשכת לחיות את חיי הנישואים הכל כך מוכרים לי, זוגיות, ילדים, עבודה. אני התחלתי לחיות חיים חדשים, דייטים, אהבות, פרידות, סטוצים. לצידם גם אני המשכתי לגדל את ילדיי, להיות אמא וגם בדקתי עם עצמי איפה אני רוצה להיות במקצוע שלי. אלה החיים החדשים שלי, להבדיל מחיי הנישואים שהיו לי, ושבחרתי לא להמשיך אותם. ככה אני רואה את עצמי ממשיכה לחיות, עצמאית, מקבלת את כל ההחלטות לבד, בניתי לעצמי את האימפריה הקטנה שלי, את ביתי, חלקת האלוהים הקטנה שלי. עם עליות וירידות, ימים סוערים ותקופות של בצורת, אבל עם הרבה סיפוק, ופליאה יומיומית על הנס הזה שהביא אותי בדיוק לכאן ועכשיו. והיה נס. היה נס והוא היה נשוי, והוא עדיין נשוי ואף פעם לא חשבתי או רציתי שיהיה אחרת. והוא אהב אותי. אהבה שאי אפשר לתאר בשום שפה. והאהבה הזאת – היתה המתנה הכי יקרה שקיבלתי אי פעם בחיי. בעקבות האהבה הזאת קיבלתי את עצמי מעצמי. ואני שומרת על המתנה הזאת כמו ששומרים על הדבר הכי יקר בעולם. והוא – הוא שם, אין לי שום קשר איתו במציאות. אבל אין שעה ביום שאינני חושבת עליו, מתגעגעת למילים, למבטים, ללחישות ולכל מה שהיה שם.

 

בעינייך, אני כמו מכונית שנוסעת עם שלושה גלגלים. וצריך להרכיב לה עוד גלגל כדי שתהיה מכונית ראויה. אין לי בעל. ואיזו הוויה יש לאישה ללא בעל? את תופסת את הנס שקרה לי כאילו היה סטוץ לא רציני מצידו. ואני נשארתי לבד. מדי פעם את מציינת שחסר גלגל. ומעניין, הגלגל החסר הזה הוא לפעמים כסף שחסר לי ולך יש, הוא לפעמים איש שירות שאני מזמינה הביתה ולך אין כל צורך בכך (כי יש לך איש שירות בבית), הוא לפעמים ניתוח פלסטי שכדאי לי לעבור מה שיעזור לי למצוא גלגל, אבל הוא בעיקר גבר. ואת לא שוכחת לומר שהגבר ההוא, הנס, לא בחר להיות איתי. את מרחמת עלי. אני שמתעוררת כל בוקר לחלום, לחיים שהם מתנה, לידיעה שיש אהבה כזאת בעולם. דרך המשקפיים שלך החיים שלי נראים לך אומללים.

 

אף פעם לא סיפרתי לך איך חייך שלך נראים דרך המשקפיים שלי. אני מרגישה את המתחים בינך ובין בעלך, את חוסר הפירגון, הדווקא, השיעמום, התסכול. את מספרת על השבועות שעוברים במיטה קרה, או כשהוא ישן משום מה בסלון, ואין לך אומץ אפילו לשאול אותו 'למה?', על הברוגזים שנמשכים כל פעם יותר ויותר, לא נעים לי להיות אצלכם כשאתם מתחילים לעקוץ, לדבר בציניות או כשאת גוערת בו והוא שותק. אני הייתי שם, וזה לא היה מספיק טוב בשבילי. ועזבתי.

 

ומאותו רגע, דרך המשקפיים שלי החיים שלך נראים לי כמו אין אחד גדול. מכונית, עם ארבעה גלגלים אבל ללא מנוע.

 

 שילחי תגובה                                          מעניין? שילחי לחברה

 

תגובה:

אנונימית יקרה,

שמחה בשמחתך על חייך 'החדשים' ודעי שאת-את בזכות עצמך המכונית כולה (כולל ארבעת הגלגלים, המנוע וכל השאר) וגם ללא גבר בחייך (או לפחות אחד קבוע) את שווה ושלמה וזה קורן ממילותייך. אותן תובנות מהאהבה הגדולה שחווית, גם אם היתה קצרה הן הדברים שעושים את שאר 'הנסיעות' שלך חלקות ובטוחות בתוך הכביש הסואן של החיים.

מאחלת לך שתוכלי לאמר בדרך הזו לכל אחת מחברותייך את מה שעל ליבך ומנגד שתשכילי לדעת שיש נשים (ואנשים) שקשה להם לראות את עצמם וקל להם יותר להסתכל על השכנה ממול...

ש.

תגובה:

אנונימית יקרה,
דרך המילים שלך אפשר להרגיש את העומק ואת ההרבה שיש בך
ריגשת אותי מאוד
 
ל.

 

__________________________________________________