שנת החורף של בושקו

מאת: טלי תקומי

 

עוד הומור:

קטלוג הקומבינות

קשר השתיקה

היולדת המהירה במערב

לייף סטייל

"אין חדש תחת השמש"

אחותי וירג'יניה

לכל סיר יש מכסה!

גפילטע יפני

הנחיות להמשך טיפול

טסטוסטרון

 

 

 

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם

 לחצים

 בושקו, שלנו, הוא תינוק חמוד ומקסים בן עשרה חודשים.

וכמו  כל אימא פולניה, שמעידה על הבן שלה, אני מעידה שהוא גאון.

אבל, שלא כמו כל אימא פולניה, שחושבת שהתינוק שלה גאון,

יש לי גם הוכחות חותכות.

תקשיבו סיפור:

אני אימא מאודד מסורה, ואני איתו, בינתיים בבית.

אני מבלה איתו המון!

כשאנחנו בבית, תמיד יש מה לעשות יחד.

יש: לנגן באורגן של אימא - את הקלידים נורא כיף גם לאכול, (שנים של ליכלוך ידיים מיובש יוצר ארומה משובחת)

אפשר לזחול על הריצפה, ליד אימא, וללקק את כל מה שפישלה הספונג'ה.

אפשר לאכול גרבר, ולהתעקש לחטוף את הכפית מאימא, כשהיא מלאה כמובן, ולרסס את הקירות בירוק.

אפשר לטייל עם אימא. אפשר עוד פעם לטייל עם אימא. אפשר עוד פעם...

אפשר לעלות על המדרגות בבית, ולעשות לאמא התקף לב,

אפשר לשבת לאמא על הראש, וכל היום (ואני מתכוונת כככל היום)  לדרוש במפגיע לשיר שירי אצבעות, ולקבל, אלא מה...

אפשר את משחק קוקו, עם אימא כמובן,

אפשר את משחק "איפה אור" – שוב, אמא, (אחר כך, באמת "איפה אור"? כי נשרפה הנורה)

אבל אססור לאימא לצאת מטווח של, נאמר, רדיוס חמישה מטר מבושקו,

או אז יש בכי ונהי ונהייה ורע ומר!

אסור להפסיק לנגן באורגן/משחקי אצבעות, יען כי זה דור ההי-טק עכשיו, ובושקו מתחיל להשתעמם אחרי דקה של חוסר מעש.

נוער שוחר בידור.

אבל מה לעשות, וגם אימא צריכה לפעמים פיפי? או גרוע מזה???

או אפילו, רחמנא לצלן - לצאת עם חברה לסרט,

ומה לעשות ואימא חושבת שבושקו צריך לבלות קצת קווליטי - טיים עם אבשלו,

אושיית ההי טק, שמרוב סין סין תיאלנד תיאלנד, לא רואה אותו בכלל?

כאן כאן צצה הבעיה שהיא גלעין סיפורנו (איפה גלעין??????)

 בושקו, לשימחתנו, הוא ילד עירני ביום, ולזוועתנו - גם בלילה.

מה זה אומר?שהוא לא ישן.

לא אצלי בכל אופן.

 כפי שאמרתי, יוצא לי לפעמים,  ללכת לקניות, או משהו, ואז אני מבקשת מהקפטן, בעלי, אשר על הלפטופ, לשבת בייבי.

הקפטן הוא מנהיג שלא מכר את הפרארי שלו (מה, הוא פרייאר??) אלא דווקא מסתובב עם רכב חברה מדבקתי למהדרין, כדי שהשכנים יקנאו.

הוא מהנדס חשמל עם תארים מתקדמים, הוא מביא מיליונים לחברה שלו, כל חודש, אבל את הנורת חשמל שוכח להחליף.

יש לו חזון,

יש לו יכולת,

אבל בלהחליף חיתול, החזון, אפעס,   על "הולד"....

 בלהפעיל תינוקות,

בלי הוראה מגבוה, לא תוציאו ממנו אפילו "קוקו" מסכן אחד.

 ולכן בושקו, אומנם, מאוד אוהב את אבשלו, אבל רק כשאימא נוכחת בסביבה, להצילו.

תבינו,

אבא שלו מתחיל לתקשר עם הילדים כשהם נניח בני שש ואפשר ללמד אותם על "דוס",

לפני כן, בגילאי הגן, עם כל קופסאות הקוטג' המודבקות האלו על הקרטון.... איכשהו זה לא מתחבר לו, לטכניון...זה אולי מתאים לייצור, לא למהנדס פיתוח, אדמירל מהלך הרכישה האחרון...

לפיכך: איכשהו, בדרך פילאית, למרות שכשאני הולכת, תמיד אני משאירה הוראות הפעלה, הדברים לא מתפרשים נכון על ידי סמנכ"ל השיווק הפרטי שלי, ואיכות חייו של העולל יורדת פלאים.....

איכשהו בהתחלה, עוד בדלת, הייתי שומעת את פעייתו  המיואשת של בושקו, בן כמה חודשים: "לאמור אימא אל תעזביני!!! דו נוט פורסייק מי אמאאאא!!"

אחר כך זה  היה  משהו על סולם:

"רוצה בית אחר"....

בדרך חזרה, הייתי לרוב שומעת  את בעלי מזיע.. (ממש שומעים אותו מזיע)יכול להיות שהלביש את האוברול אפסייד דאון,יכול להיות שהחליט להאכיל את בושקו בן חודשיים בדייסת אורז,

יכול להיות שסתם שכח להחליף..

ואילו לאחר כמה חודשים זה נגמר.

הייתי חוזרת ומגלה את בעלי יושב על הלפטופ, ובושקו ישן שנת ישרים.

תענוג...

אדיליה....

בעל נפלא, עם כישורי למידה של ה"לוחשת לתינוקות"!!

מה הוא באמת לוחש לו לבושקו, שהוא ישן ככה בשלווה אצלו?

למה אצלי  במשמרת, זה אף פעם לא קורה!!!

גם אני רוצה!!!!

במיוחד לאור העובדה,

שדקה, אבל דקה לאחר כניסתי הביתה, קורים הדברים הבאים -

אני עדיין עם המעיל והמפתחות בפה,

בעלי - היסטוריה,

בושקו צורח גאוולגד רוצה את אימאאאא ולשחק ב"איפה אור" כאן ועכשיו.

כי כאמור -

במשמרות שלי, הילד לא ישן

פשוט לא!

וככה זה נמשך... אני יכולה להגיע לתשע בלילה, גמורה, טוטל לוס, לאחר יום של טיול בן שלוש שעות עם היורש, פיפי, קקי, כביסה, והמון המון משחקי אצבעות, שירים, איפה אור, וקוקו.

ככה כל היום...

נון סטופ.

אובר אנד אובר.

זה יכול לשגע את הבןאדם הכי שפוי,

 לא כל שכן אותי.

ואילו עם אביו - ת-מיד שקט ושלווה.

מה הסוד שלך???? שאלתי את בעלי...

 אתה אולי נותן לו איזה כדור?(בחשש אמיתי)

אבל הוא רק הוא חייך חיוך סתום, ולא יסף.

צ'שתגעתי.

עד שיום אחד - אאוריקה!

  הגעתי לאינסייט בעניין!

בושקו שלנו פשוט גאון!!!

הוא הביא את יכולת ההסתגלות האנושית לכלל שלימות...

הוא התייאש כבר לדרוש את המגיע לו מאבא, כשהוא אצלו במאסר.

אבא שווה לפטופ, מבחינתו.

אבל עקב שהוא באמת גאון, הילד...

מייד, כשאבא מושיב אותו ("מושיב" במובן של "אבו כביר") בסל קל, עם בקבוק דייסה בפה, וכשהוא שומע את אימא בדלת,  הוא מכניס את עצמו, בהליך אוטוסוגסטיבי מהיר, לשנת חורף דובית (חמש שעות, שבע.... כמה שצריך .....) עד יעבור זעם, ו"איפה אור" תחזור.

שנת החורף של בושקו.

 

 שילחי תגובה                                          מעניין? שילחי לחברה

   

_________________________________________________