הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

רבין המנוח, כבר אין לנו כוח...

מאת: עדנה כהן קדוש

24.10.2007

 

עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

יום זיכרון נוסף לרצח רבין. השנים חולפות. הזמן עובר.  רק רציתי להגיד לך, מר רבין המנוח, כי כבר אין לנו כוח.

מאת: עדנה כהן קדוש

 

יום זיכרון נוסף לרצח רבין. השנים חולפות. הזמן עובר. אנחנו כבר אדישים. אולי שום דבר כבר אינו מזעזע אותנו, כבר אינו מעניין אותנו באמת. שום דבר אינו כבר ממש חשוב לנו. שום דבר כבר לא ממש משמח, שום דבר כבר לא ממש מרגש.

 

רק רציתי להגיד לך, מר רבין המנוח, כי כבר אין לנו כוח. אין לנו כוח לאזכרות, לאזכרות מסוג של לראות ולהראות. מי לבש מה. מי ישב ליד מי. איזו חליפה ואלו משקפי שמש... אין לנו כוח לימי זיכרון. זה כבר נראה לנו הכול אותו הדבר. כבר אין לנו כוח לנאומים יפים, לא לניסוחים מרוהטים, לא למילים חזקות. כי כבר אין לנו כוח להקשיב. כבר אין לנו כוח לדבר.  ממילא כל מה שנגיד יזכה לחוסר הבנה. ממילא כל מה שנעשה יזכה לביקורות ולהאשמות.

 

אין לנו כבר כוח להשתנות. כבר אין לנו כוח, מר רבין, למלחמות. אין לנו כוח לבני אדם. אין לנו כוח לאידיאלים, ולא לחלומות. אין לנו כוח למאבקים, לא להסברים, לא ללהט וניצוצות. אין לנו כבר כוח לרעיונות חדשים. שיהיה מה שיהיה. שייבחר מי שייבחר. שייעשה מה שייעשה. אחרינו המבול. שיקרה מה שיקרה. אולי כבר אין לנו כוח גם לא לאהבה, לא לשלום, לא לעצמנו ואף לא לילדים. אין לנו כבר כוח, כי אנחנו אולי רוצים רק דבר אחד- רק שקט! שקט ותו לא!

 

 אז אולי מן המקום בו אתה נמצא, נח על משכבך בשלום ובשקט,   כי נשמות המתים בלבד הן המוצאות לבסוף את שלוותן,  רק שלח לנו, שלח לנו את השקט הזה. בכל זאת שלח לנו את הכוח. שלח  לנו את הכוח להמשיך, את הכוח לא להתעייף, לא לוותר. תן לנו את הכוח לגלות סבלנות וסובלנות אל בני אדם, אל דעותיהם, אל מצבי הרוח שלהם, אל המצוקות שלהם, אל הרצונות והצרכים שלהם. תן לנו את הכוח לא להסתגר תחת השריון הנוקשה שעטפנו בו את עצמנו. כל אחד לעצמו. כל אחד בפינתו. אנחנו צעירים, וכבר מדברים כבר כמו הורינו. גם להם כבר אין כוח לכלום. בעצם, אילו גם הרוצח היה יושב, שקוע באדישותו, ללא מחשבה או מעשה, הרצח הזה כלל לא היה קורה. אבל בכל זאת, תן לנו את הכוח, לא לאבן את לבנו, לא לגלות אדישות, לא לגלות שחיקה ועייפות, לא ציניות ומרירות.

 

תן לנו את הכוח לחיות. לחיות כפי שצריך לחיות.  תן לנו את הכוח בכל זאת ליצור ולהתרגש, לאהוב ולחלום, להתלהב ולהיאבק. כי  זו כבר אינה ארץ של אידיאלים וחלומות גדולים. לא ארץ של "ואהבת לרעך כמוך", לא חברה של "כל ישראל ערבים זה לזה", אז תן לנו את הכוח לא להיסחף עם הזרם. לא להיהפך ולהיות אנשים קטנים. תן לנו את הכוח לקחת משהו קטן מיום הזיכרון הזה. לקחת משהו מכל אלו שאינם עוד איתנו. ללמוד בכל זאת איזה לקח קטן, לעשות איזה חשבון נפש אחד קטן, לעשות לפחות רק מעשה טוב אחד קטן.

 

אז תן לנו את הכוח...

 

עדנה כהן קדוש, ילידת טהרן 73', מחברת הספר "הדיבר החמישי".

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

 

 

________________________________________