הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

מורה נבוכים?

מאת: עדנה כהן קדוש

14.10.2007

 

עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

גם אני הייתי מורה פעם. עמדתי מול כיתה יצרית וגועשת של בני תשחורת, והרגשתי זכות גדולה. הזכות לרגש, להחכים, לעניין, לסייע, לייעץ, לייצג אזרחות טובה, אופטימיות, שמירה על פרופורציות, לייצג מסר בנוסח- גם אני הייתי במקום שלכם. ללמוד זו זכות, זו הנאה, לא עול ולא מטרד. זו התקופה היפה ביותר בחייכם. היא תחלוף במהירות לבלי שוב. אין משבר שממנו לא תוכלו לצאת- חכמים יותר, מחוזקים יותר, אנשים טובים יותר.

 

אני מתנצלת אם אני טופחת לעצמי על השכם, אבל אני חושבת שהייתי מורה טובה- מעניינת, משלבת אינטליגנציה, הומור וידע. ברצח רבין שוחחתי על רצח ג'ון לנון. על אותו בחור שקרא את הספר "התפסן בשדה השיפון" והחליט לרצוח בהשראתו את הזמר הנערץ. הם כמעט לא ידעו מי זה ג'ון לנון. לא שמעו על הספר החביב. אמרתי להם אז קראתם משהו, שמעתם מישהו, התאכזבתם איכשהו- אל תתנו לזה לשלוט במעשים שלכם. אל תחצו קוים אדומים. דיברתי איתם, נקשרתי אליהם, וכמו ניסיתי, גם אני, כבחורה שרק התחילה את חייה וכמו כולם מעדה לעיתים- ללמוד מהם, מעצמי, מהתעוזה שהייתה בי (ועדיין אני מקווה שנותרה...) לימדתי את עמיחי, גולדברג ועגנון, אבל גם את עומר כ'ייאם המשורר הפרסי, את מדונה, טקסט מרגש שכתב אביב גפן או את הסרט "בעל זבוב", וכל מה שעניין את עולמי.

 

ההוראה הייתה אפיזודה קצרה יחסית בחיי, ואין בי געגועים רבים למה שהיה, אם כי אין לי ספק שאשוב מתישהו ללמד בניחותא. זהו תפקיד חשוב לאין שעור!

אינני כלל מתגעגעת לתקופה זו. כיוון ש-

א-                                                                                                                הייתי ישרה מדי, ולא הייתי מוכנה לוותר על העקרונות שלי. הבעתי את דעותיי. אמרתי לדעתי, מורים אינם צריכים רוב הזמן לטפל בבעיות משמעת- אלו נושאים שצריכים להיות תחת פיקוחם של המחנכים וההורים בלבד. הרגשתי מרוקנת ומותשת מנושא זה. כמורה חדשה וטרייה ביקשתי גם להתחיל בקטן. לא ישר להגיש לבגרות. במקום לזכות לתמיכה ולגיבוי- זכיתי לביקורת ולהאשמות. לא קודמתי מבחינה מקצועית, וליבי עם המורים המחליקים את העבודה שלהם בלי לדבר יותר מדי או לשדר מצוקה- זוהי הסיבה העיקרית, לדעתי, לירידה ברמה ובאיכות הכללית של מורים- ללמד כי זה מקום העבודה שלך וכי זו לא שליחות חשובה וסוג של עבודת קודש.

 

ב-

רציתי לחזור ולטפח חלומות אחרים שלי. כל מורה ממוצע במדינת ישראל מרגיש שהוא מוכשר מדי לתפקיד "קטן" שכזה, ובוודאי כאשר אין הבעת הערכה. אין כבוד ראוי. לא גיבוי ולא התנצלות כשצריך- מי בכלל ירצה לקום בבוקר לעבודה כפוית הטובה הזאת? ( ואגב, כל עבודה היא קשה ומתישה ומשפילה כולל התפקידים ה"זוהרים" של סופרים, אמנים ומוסיקאים. )

אני מסכימה עם המורים- שגם להוראה בבתי ספר יש להעניק את מעמד ההוראה כפי שקיים במוסדות האקדמיה. מסכימה להעלאת שכר, לשיפור התנאים הפיזיים, לטיפול נוקשה והחלטי יותר לגבי בעיות המשמעת הקשות. אני בעדכם ואתכם!

 

אבל- אתם רוצים שוויון בזכויות? אז שיהיה גם שוויון בחובות! 

דהיינו: בטלו לאלתר את כל החופשות המיותרות האלה- חודש מיותר בקיץ, שבוע מיותר בחנוכה ועוד שבועיים שלמים בפסח – זה מסוכן, מיותר, עולה על העצבים של כולם, יוצר נסיגה בידע ובמשמעת, זה מכעיס, מערער ולחלוטין לא נחוץ. שבעה ימים יש לשבת בסוכה. עוד שבעה ימים לאכול מצות ועוד חודש בקיץ לטייל ולכייף זה בריא וחשוב, אבל כל השאר- זו צרה צרורה! אם כל חטאת- היא הבטלה!!!

 

אז בעניין זה אנא אל תתבכיינו. צדקה לחלוטין גברת יולי תמיר כאשר אמרה- אין שום העלאה אם אין שום שינוי! יולי, אני איתך!!!

 

עדנה כהן קדוש, ילידת טהרן 73', מחברת הספר "הדיבר החמישי".

 

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

 

 

________________________________________