הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

על עסקת הטיעון עם הנשיא קצב

מבט לאחר מסיבת העיתונאים של היועץ המשפטי לממשלה

מאת: ד"ר אורית קמיר

28.6.2007

 עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

 

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע בשמו ושם פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל כי נחתם הסכם טיעון עם נשיא המדינה הנבצר/היוצא, משה קצב, בעניין עבירות המין ועבירות השוחד והשחיתות שיוחסו לו. במסגרת ההסכם, הנשיא יורשע, על פי הודאתו, בסדרת מעשים מגונים והטרדות מיניות בשתי עובדות, וישלם כופר עבור רכוש שנטל וחילק למקורביו שלא על פי דין.
 

מבין הדברים שאמר מזוז חשובים שלושה:
1.
בהסכם הטיעון מודה משה קצב בביצוע עבירות מין חמורות, חלקן מעשים מגונים המהווים פשעים, שעונשם המירבי 7 שנות מאסר; במילים פשוטות: הנשיא הנבצר/היוצא קצב יהפוך, לאחר אישור ההסכם על ידי בית המשפט, לעבריין מין בעל קלון וסטיגמה קשה; נאום הבלהות שנשא על הרדיפות שהוא נרדף על לא עוול בכפו – יוכח סופית כבלון ריק מתוכן, וכל טענות הקשר נגדותתפוגגנה. ניהול תיק פלילי של אונס הוא קשה ומסובך, קל וחומר כשמדובר בנושא משרה כה רמה המפעיל לחצים כה כבדים על סביבתו. הרשעה בטוחה על סמך הודאה – ואפילו היא מתייחסת רק לחלק מן העבירות שקצב נחשד בהן - טובה יותר מהליך ממושך וקשה שסופו לעולם אינו ידוע.

 

 2. מרבית התלונות שהועלו נגד  קצב על ידי הנשים הטוענות כי אנס אותן והטריד אותן מיניתהתיישנו. יותר משבע שנים חלפו מאז ביצוע המעשים הנטענים, ולכן לא ניתן להביאם בפני בית המשפט. לכן ההחלטה שלא לתבוע בעבירות הנטענות הללו אינה קשורה באמינות, מהימנות או רצינות המתלוננות, אלא בקושי הטכני המונע העמדה של קצב לדין בגין עבירות מין שביצע לפני למעלה משבע שנים.

 

 3. בהסכם טיעון מוותר כל צד על משהו: הנשיא ויתר על טענתו, בה נאחז כל השנה, כי הוא חף מפשע וכי סבל רדיפה והתנכלות; המדינה מצידה תוותר על חלק מן התביעות שיכלה להעלות ואולי אף לזכות בהן בהליך הפלילי. ויתורה של המדינה על הליך משפטי מלא מוצדק במקרה הנדון כיוון שהוא מגן על כבודו של מוסד הנשיאות, ולכן על כבוד המדינה ואזרחיה, הן בעיני עצמם והן בעיני העולם. ההליך המשפטי בעניינו של קצב היה אורך שנים רבות, וקלון רב מאוד היה נמרח לא רק על האיש קצב אלא על מוסד הנשיאות ואולי גופים ונושאי תפקידים נוספים. כדי לחסוך למדינת ישראל את ההתבזות הפומבית הקשה כל כךעדיף להסתפק בהרשעה רק בחלק מן העבירות בהן נחשד משה קצב מאשר בהתעקשות על האמת כולה ועל הצדק במלואו.


אני מוצאת את הנקודות הראשונות חשובות ומשכנעות, ומציעה להעניק להן משקל רב בדיון הציבורי שיתנחשל, יציף ויסתחרר, מן הסתם, בימים ובשבועות הקרובים. טענת ההתיישנות וטענת ההודאה אכן מרכזיות להחלטה המשפטית וראויות לשקילה בכובד ראש. לעומת זאת אני מסתייגת מן ההגנה המפוקפקת על כבוד מוסד הנשיאות והמדינה שהוא מייצג. הכתם הכבד שנותר מרוח על המוסד ועל המדינה עלול להיות כבד יותר דווקא בגלל אי הבירור. תחושת החיפוי וחוסר הנכונות למצות את הדין יוצרת בושה בפני עצמה, ומקשה על אזרחי המדינה ואזרחיותיה להתגאות במדינתם ובמוסדותיה, המודים כי כבודם חשוב לא פחות מן הצדק וההגנה על נפגעות תקיפות מיניות. שיקול זה, של כבוד הנשיאות, צריך להתברר בשיח הציבורי, ולעניות דעתי – לא להתקבל.  
 
בכל אופן, משנסתיימה המערכה המשפטית – הגיע זמנה של זו הציבורית. הציבור יודע כי משה קצב, שכיהן כנשיאה של מדינת ישראל, הודה כי הוא עבריין מין, שכפה את עצמו על עובדות, ניצל לרעה את מעמדו, והשתמש בכוח וביוקרה שהענקנו לו כדי להשיג מעובדות תחתיו טובות הנאה משפילות ומבזות שפגעו בכבוד האדם שלהן, בזכויותיהן לגופן וברווחתן. עתה גם גדולי המפקפקים לא יכולים עוד להתכחש לאמת זו, והגיע הזמן להגיב עליה. הגיע הזמן לגנות בכל פה את משה קצב ואת כל דומיו; לפקוח עיניים ולראות עד כמה התופעה רווחת במקומות רבים; להבין את הקשר בינה ובין סוגים נוספים של שחיתות שלטונית; להבין שהיא פושה מלמטה ועד למעלה; להבין שמתלוננות אינן משקרות ואינן בודות מלבן; לעכל... הגיע הזמן ללמוד איך נראות הטרדה מינית וכפיה מינית, כיצד הן מתרחשות, מה המניעים המזינים אותן ומהם המנגנונים המאפשרים אותן. הגיע הזמן להסתכל סביב ולראות את מה שרבים ורבות כל כך מסרבים לראות, קרוב ורחוק – את ניצול הכוח לשם השתררות ופגיעה מינית.

 
הליך המשפט הוא חשוב. אבל הליך הלמידה הציבורי חשוב ממנו. ועכשיו הזמן להפיק ממנו את המירב.

 

ומילה בלתי נמנעת על "בשולי הדברים". התנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה בכל התהליך היתה, לכל הפחות, תמוהה. קשה להבין, למשל, מדוע לא הבחין היועץ כבר בראשית הדרך כי מרבית האישומים התיישנו ואינם יכולים לשמש בהליך משפטי. למה הולעטנ, אנו והעולם כולו, בתחושה כי הנשיא יועמד לדין בגין אינוס - אם כבוד מוסד הנשיאות כה חשוב? האם לא היה חשוב באותה מידה לפני חצי שנה? התיישנות היא עניין טכני פשוט, שמן הראוי היה לשים לב אליו מיד מן הרגע הראשון. כבוד הנשיאות לא השתנה בעת האחרונה. בניית הציפיה הציבורית להעמדה לדין בגין אינוס - יוצרת עתה את התחושה כי "ההר הוליד עכבר", את המבוכה, הבלבול והזעם המוצדקים של הציבור. כמו כן, נושא השימוע ועסקאות הטיעון חייב לעלות על סדר היום הציבורי. השימוע הוכיח את עצמו כאן ככלי המפלה בין מי שזכאים לו - המיוחסים - ובין מי שאינם זכאים לו - כולנו. עסקת הטיעון מתגלה במלוא בעייתיותה: כקשורה בכוחם של הנתבעים, במיומנותם של עורכי הדין שלהם, ובשיקולים שאינם ברורים עד הסוף של התביעה.

 

ואולם כל אלה - סוגיות כבדות משקל בזכות עצמן - הן שולי הדברים בפרשה הנוכחית. מן ההכרח לעסוק בהן - אך לא במקום בעבריינות המינית. אני חוששת מאוד כי הן יהפכו מהר מאוד למרכז, וידחקו הצידה את החשוב באמת: תופעת הפגיעה המינית, נפוצותה, היחס למתלוננות, והדרכים להגמל ממנה. מי שכל אלה יקרים ללבן וללבם חייבים לדבוק בנושא המרכזי, ולא לתת לנושאים ה"רציניים" של תיפקוד הפרקליטות ועסקאות טיעון  להשכיח מלב את מה שעומד כאן בלב העניין: כפיה מינית והטרדה מינית, שימוש לרעה בכוח ושחיתות שלטונית.  

 

פורסם ב 28 ביוני 2007 12:34 במדור אקטואליה פמיניסטית

 

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

לא מפקפקת ולא מתכחשת,

ומקבלת כמו כולן בגועל את מעשיו של קצב ודרך התנהלותו ולא רק במישכן, אלא הרבה לפני שהיגיע לשם.

ולמרות זאת, לא חושבת שלא א' ולא א2 ולא ב ולא ג'  הן טלית שכולה תכלת.

לא מאמינה  שמעסיק כלשהו יכול להטריד מינית אשה שאיננה משתפת עימו פעולה בדרך כלשהי.

אשה שממש ממש  אבל באמת  באמת לא בראש שלה, הטרדה כלשהי, תציב גבול באותה השניה שזה קורה.

(תעיף אותו , תהדוף אותו, תזרוק עליו חפץ,  תטרוק את הדלת בכעס, ותרוץ לספר לכל העולם ואישתו ....) אשה שממש לא בראש שלה הקטע של  הטרדה מינית, ושלא מצפה  לאיזושהי טובת הנאה, תיקח את חפציה, ובאותו היום, תגיש תביעה לפיצויי פיטורין, ו/ או תתלונן במישטרה וגם זה באותו היום.

אשה כזו, לא תישאר בעבודה יום נוסף, שבוע נוסף, חודש נוסף ובטח שלא שנים נוספות.

בייחוד לא אם אמת היו תיאוריה הציורייים של אותה א'. ואח"כ ר, ו-ד, ודומותיהן.

סורי, לא מאמינה להן שלא נתנו יד (ורגל) להמשך ההטרדה..

אבל בכל מיקרה, אותה א' יכולה לכתוב עכשיו ספר זיכרונות ולתאר בו את מה שתיארה באוזני העיתונאים  מול מצלמות הטלויזיה, ולקבל את כל סכום התגמולים שבודאי יגיעו לידיה מרב מכר שכזה.

מאחלת לה הצלחה לפחות בנישה הזאת.

ע.

__________________________________________