הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

בואו ניפטר כבר מ"בעלי"

מאת: אומי (דר' אומי לייסנר)

26.3.07

 עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

בשלהי שנת 2006, התנהל בין משתתפי הפורום הפמיניסטי הישראלי דיון מרתק וחשוב עד מאד. הוא התחיל בכך שאחת המשתתפות הביעה אי-נוחות מן השמוש במילה "בעלי" לתיאור בן זוגה, וממה שהתרחש לאחר-מכן היה ברור שהיא לא לבד בתחושה זו.

 

כמו דליקה בשדה קוצים, הופיעו התגובות, בזו אחר זו, מכל מקום בארץ וגם מעבר לים, כמעט ללא הפסקה בין אחת לרעותה. תיארו את הקושי האישי בשימוש במונח המעליב והמשפיל, אשר ריח האדנות נודפת ממנו. דנו בחשיבות של מלים כיוצרי אווירה וכבוני מציאות. הדגישו את הצורך למצוא אלטרנטיבה. העלו את האפשרות להחליף את "בעלי" ב"אישי." דיברו גם על הבעיות ב"אישי" ועל הצורך למצוא מונח חדש, שלא משתמע לשתי פנים.

 

ההצעה העיקרית לפתרון הבעיה שהתגבשה כעבור כמה וכמה חילופי הודעות היתה ליצור רשימה של מונחים חלופיים אפשריים ולהציגם בפני האקדמיה ללשון העברית, בצירוף דרישה לפעול בנושא בהקדם. שיטת פעולה דומה הניבה פירות בקשר למילה "מגדר", וההנחה הייתה כי גם כאן ניתן להשיג את התוצאה הרצוייה -- אך הפעם רצוי עם מונח לא מגדרי. בשורה התחתונה, היתה תחושה שעתה הולך לקרות משהו – אני ואת נשנה את העולם!

 

והנה, אט אט, החלו הופיעו חילוקי הדעות: מתהיות בדבר הצורך בגושפנקה של האקדמיה ללשון עברית ועד להמלצה שלא להסתפק בדרישה לשנות את המונח "בעל" בלבד אלא להפוך את כל השפה העברית ללשון ללא מגדר. אחת הציעה כנס, אחרת הציעה כנס אחר. וכך, המקלדות התעייפו, האנרגיה התפוגגה, ונותרתי רק אני והמסך שלי וקול פנימי חזק הצועק לאוויר העולם הוירטואלי לא, לא, אל תלכווו!

 

הייתכן והוחמצה כאן הזדמנות הסטורית? לדאבוני כן, שהרי בדיוק חמישים שנה קודם לכן נשמעו קולות דומים להפליא מעל דוכן הכנסת. אז עמד לדיון חוק השמות, תשט"ז—1956 וחברי הכנסת דנו בהצעת החוק בלהיטות. והנה, תוך כדי הדיון, טענו כמה חברות כנסת כי "... כאשר אנו דנים בחוק השמות, הרי זוהי הזדמנות לתקן את הקיפוח הקיים ביחס לאשה [בנוגע לעוד כמה דברים דומים], ובזה יושלם החוק."

 

אחד העניינים האלה שהועלו היה השימוש במושג "בעל."כך," הכריזה חה"כ רות הקטין, "נקרא ראש המשפחה. התואר הזה אינו מוסיף כבוד למדינתנו, אשר אין בה משטר של עבדות. וכל אדם, גבר או אשה, הוא בעל לעצמו. זכורים לי דברי ראש הממשלה, אשר הכריז שלא ייקרא בן זוג – 'בעל', אלא 'איש', אבל להגשמה היום-יומית לא הגיעה הכרזה זאת, ואני פונה לשר-הפנים, שבעזרת החוק יאסור על השימוש במונח זה ועל-ידי-כך יוציאו מהלקסיקון שלנו."

 

לא כולם הסכימו עם הנשים. שר-הפנים בר-יהודה הביע בטחון מלא שהמונח "אישה" במקום "בעלה" "ישתרש לאט-לאט וייעשה מובן לא רק לכל מאה-עשרים חברי-הכנסת, אלא גם לרובם הגדול של תושבי מדינת ישראל." לעומתו טען ח"כ יוסף שופמן (שהתנגד לשינוי בכלל) ש"כל אחד יודע מה זה בעל ומה זאת אשה. אבל אם פה אשה ופה אישה, ברור שזה לא טוב מבחינת הבהירות...."

ואמנם, ייתכן שרק אי-הבהירות הטמונה במונח היא המסבירה מדוע לעולם לא השתרש "אישי" בחברה הישראלית. מה שברור הוא שבשורה התחתונה, לא חוק ולא אמצעים אחרים ננקטו בכדי לתקן "קיפוח [זה] הקיים ביחס לאשה." עד היום נשארנו אני ובעלי. והוא זה שהעיר לי כי מבחינתת הלוח העברי, נותרו עוד כמה חדשים למלאת יובל שנים לחקיקתו של חוק השמות, תשט"ז. במלים אחרות, עדיין עומדת בפנינו הזדמנות היסטורית לתקן את העוול המילולי-המגדרי הזה. ולא ייתכן מועד מתאים יותר לעשות זאת מאשר לקראת חג החירות.

 

מה עלינו לעשות? לעבוד מהר, ובעיקר ביחד – לקבוע, להתאסף, להתלבט, להתווכח ובכך להגיע אל המונח הראוי. ובסופו של תהליך, כן, לדעתי, כדאי גם לקבל את ברכת האקדמיה ללשון העברית, שהרי כשמדובר במושג כה זקן ועקשן כמו "בעלי", כל עזרה צריכה להתקבל בהבנה, אם לא באהבה.

 

ולאלה שחושבות שמדובר בצעד קטן מדי: אמנם, שינוי שם הבעל לא ישנה את העולם, אבל שם דבר היא בכל זאת לא שום דבר. ואחרי הכל, הפמיניזם הוא שלימד אותנו שהפוליטי מכל הוא ה"אישי".

 

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

מיום נישואי אני מסרבת להשתמש במונח הגס "בעל" לתיאור בן זוגי למגינת ליבה של החמות.
נראה לי כי מילה הלקוחה מאותו השורש של המילה "בועל" יש בה פגם מה גם שברור לכל רואה שאינני רכושו של איש אף אם הוא אישי.
אני נוהגת לעשות שימוש במילים "בן זוגי" , אישי או האיש שאיתי
ככל שנשים רבות יותר תצטרפנה לתנועה הלשונית הזו נצליח לשנות את ההגדרות שכמובן אין להן מקום בחברה מודרנית.
כאשר נישאתי משרד הפנים לקח לעצמו את החירות לשנות את שם משפחתי באופן אוטומטי מבלי לטרוח ולשאול אותי להעדפותי ורצונותי. כך נוצר המצב המגוחך והאבסורדי שנאלצתי להעביר בקשה למשרד הפנים לחזור ולהקרא בשם נעורי מיד לאחר נשואי. לשיטתי שם משפחתי הינו מאפיין חזק של זהותו של כל אדם לא פחות מאשר שמו הפרטי. זוהי השתיכותו השבטית. מאחר ובימינו אישה אינה עוזבת את שבטה ומרחיקה נדוד אל שבטו של בן זוגה( כפי שהיה בימי אבותינו) ובכך בהכרח נוטלת על עצמה זהות שבטית אחרת, הרי אין זה ברור מאיליו כי תשנה את זהותה. בעקבות מאבק נשים בעניין זה, כיום אישה שנישאת ממשיכה לשאת את שם נעוריה עד להגשת בקשה אחרת.
במאמץ משולב יכול נוכל.
ע.

_____________________

אני מסכימה שיש להציעה חלופה למילה הגברית "בעל", אך אין לי רעיונות חדשים לאלה שהוצעו.

בן-זוגי נראה לי מתאים יותר.

 

באחד הימים כשכתבתי שיר חיפשתי את שם הפועל הנקבי של "לבעול". היות ולא מצאתי,

המצאתי משלי והכנסתי לשיר שלי...

בעל - לבעול

אישה - לאשות

גם נשים עושות זאת לגברים, אז איך זה שאין לזה פועל ושם פועל בשפתנו?

לא פלא.

הגיע הזמן שהאקדמיה ללשון תתעורר, וגם אנחנו. ד.

_____________________

אולי במקום לשנות את המילה בעל נשנה את המילה אישה לבעלית ואז יהיה בעלי ובעליתי

שניהם יהיו עם בעלות. רות אילת

 

 

__________________________________________