הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

רגע אחרי...

מאת: שירית בן- ישראל, מומחית להעצמה מעשית,

חוקרת, יועצת עסקית, מרצה ומאמנת, מנכ"לית STS

 13.8.06

 עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

הרגע שאחרי הוא הרגע הקשה. הכי קשה.

זה הרגע בו פוקחים את העיניים.

זה הרגע בו אנו מתפנים לעסוק במציאות, או במה שנותר ממנה.

זה הרגע בו מפנים עורף לפנטזיות ומתחילים לראות את המציאות.

זה הרגע בו מתפוגג החלום ואנו נותרים עם שברו.

הרגע הזה, עוד רגע מגיע.

לא היום, לא מחר, אולי ביום שני בשעה 7.00. בוקר? ערב? AM, PM? לא ממש משנה.

כי כשהרגע הזה יגיע, כולנו, כל אחד ואחת, בביתו, בעבודתו, בעסקו, בלימודיו, מול עצמו ועצמה, ביחידות, בשקט או בסערה, ברוגע או בשלווה, ייעשה את חשבון הנפש האישי.

במלחמה כמו במלחמה, יש מפסידים ויש מנצחים. יש גיבורים ויש פחדנים. יש מקריבים ויש קורבנות.

מלחמה היא סוף של משהו והתחלה של משהו אחר, חדש, על פניו, טוב יותר מקודמו.

הרגע שאחרי הוא הרגע הקשה. הכי קשה. כי בו מגלים, שדבר לא השתנה.

  

עכשיו כאשר השגרה מתדפקת על דלתותינו, נהייה נאלצות ונאלצים לראות את המציאות.

המציאות, כפי שהייתה לפני המלחמה. כי המלחמה הזו, וזו שלפניה, וזו שתבוא אחריה, לא שינו, לא משנות וכנראה, גם לא תשנינה את הדבר הבסיסי. את המהות. את ההוויה. את הטבע האנושי. הטוב. הרע. היפה. המכוער, וכל מה שביניהם.

  

הכבאים בצפון הארץ לא קיבלו משכורת

מדינת ישראל אוהבת אתוס. את האתוס של עצמה. היא פחות אוהבת לדאוג לאנשיה, במיוחד לאלו שעל בסיס גופם ונשמותיהם היא מטפחת את האתוס שלה. שלנו. לכן, למרות שכבאי הצפון מתרוצצים מזה כחודש, בין מטחי הקטיושות, הטילים והבניינים הבוערים, תחת, מעל ובתוך אנשים חיים, לא מצאה ישראל שלנו, את הזמן, לשלם להם את משכורת חודש יולי. טוב, ממילא אין להם זמן ל- SHOPPPING.

  

אבל זכייניות הטלוויזיה כן קיבלו הקלות מפליגות במיליוני שקלים

יש מי שמרוויחים ממלחמות. למשל, זכייניות הטלוויזיה, שנהנות מהקלות ומסיוע כספי ממדינת ישראל. ועל כך נאמר "כסף הולך לכסף" וגם "במלחמה, מי שעשיר מתעשר". מהיום, נקבל כולנו תוכניות עם חסויות ללא הגבלה. וכמו שאני מכירה את ישראל, הזמני ייהפך קבוע, והקבוע יהיה אסון עבורנו וחגיגת מיליארדים עבור הזכייניות. גם החיוב להפיק תוכניות איכותיות לקהל אנין טעם, ויש קמצוץ ממנו בישראל, יורד למרתפים. מה שנמשיך לקבל, זה מחזור מאוס, עד כדי הקאה (שלי לפחות) של תוכניות, שממילא צפינו בהן, בלית ברירה בחמש השנים האחרונות. לחיי מפעל המחזור של ערוץ 2 וערוץ 10, באפוטרופסות חובקת של ממשלת ישראל.

  

מדד המטרידים מינית עולה - שחקן ראשי חנן גולדבלט

לטלנובלת "חנן גולדבלט" נוספו חמש דמויות מוטרדות, שטוענות שגם בהן ביצע השחקן את זממו. למרות שעברו כעשרים שנה, התיר בית המשפט את עדותן של החמש. שני הצדדים, מפאת אורך הזמן, לא ממש זוכרים את העובדות, ופה אני חוששת שתהיה לבית המשפט בעיה אמיתית.

 

שחקן רכש חדש - זאב רווח

למרות גילו המופלג (66), כנראה בזכות "אפקט הבורקס" מצליח גם רווח להיות מואשם בהטרדה, על יד שחקנית צעירה, שהופיעה עימו בהצגה. הבורקס עולה לי. תסלחו.

  

ופדופיל "MADE IN ISRAEL" מתנצל ברשת בפני הילדים

פדופיל מכפר סבא, שנהג להתכתב עם ילדים ברשת, פרסם התנצלותו בפורומים שבהם נהג להכיר את הילדים. מיד לאחר שחרור ממאסר "ארוך" בן 7 חודשים, עלה לרשת ופרסם את התנצלותו. על כך נאמר כבר מזמן- "הפושע תמיד שב למקום הפשע". וזו ידידותי, רק התחלתה של הקריירה החדשה של ידידינו.

  

אישה, אם לשני ילדים, בת 25 מצפון הארץ קפצה מהקומה ה-3 בגלל בעל מכה

כרגע, היא שוכבת בבית החולים פורייה, פצועה קשה, עם שברים בגבה ובידיה. המשטרה הנהדרת שלנו האריכה את מעצרו של המכה, בשלושה ימים נוספים. מחקירת משטרת העמקים עולה כי האשיה סובלת מבעלה המכה מזה זמן רב. ואיפה הייתה המשטרה עד כה?, אני שואלת. בעמקים?.  ומה יהיה הלאה?.

  

 עכשיו כאשר השגרה מתדפקת על דלתותינו, נהייה נאלצות ונאלצים לראות את המציאות

המציאות, כפי שהייתה לפני המלחמה. כי המלחמה הזו, וזו שלפניה, וזו שתבוא אחריה, לא שינו, לא משנות וכנראה, שגם לא תשנינה את הדבר הבסיסי. את המהות. את ההוויה. את הטבע האנושי. הטוב. הרע. היפה. המכוער, וכל מה שביניהם.

  

יד על הלב, גם לפני, וגם אחר, לא הייתה לאיש מעולם כוונה לשנות

חוסר צדק, אלימות, התעללויות, הטרדות מיניות, אונס, פדופיליה, נציגי ממשל שמתגלים במערומיהם, גרועים יותר מעברייני רחוב בשכונת שוליים, מערכות ממסדיות שמתעלמות ממחויבויותיהן ומפרגנות לבעלי הממון והאון הכלכלי- כל אלו היו כאן, אצלנו ואיתנו, רגע לפני המלחמה, למורת רוחנו ואוויר נשמותינו, ועכשיו, כמעט רגע אחרי, הם חוזרים לתפוש את מקומם הטבעי, בשולי העיתונים. כי, יד על הלב, גם לפני, וגם אחר, לא הייתה לאיש מעולם כוונה לשנותם.

 

_______________________________

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

 
שלום רב,
מסכימה לכל הנאמר ,המאמר הזכיר לי מאוד את הדברים שאמרה אושרת קוטלר כשהסבירה מדוע פרשה מעבודתה העיתונאית בטלויזיה. הדמעות המפורסמות שלה, הרי היו על רקע אותם הדברים שנאמרו בכתבה הנ"ל.
אכן מייאש.
בכבוד רב,
עירית.

______________

עירית יקרה,
לא ראיתי את פרשת אושרת והדמעות.
הואיל ואני חיה, נושמת ואוכלת העצמה וחיה לאורה, אני מבטיחה לך שלי, יש כוונה להישאר לנצח, ולהמשיך לדבר, לכתוב, ללטף, לרעום וכל מה שיידרש, בכדי, בדרכי שלי יחד עם נשים רבות לנסות לש נ ו ת.

תודה,
שירית בן- ישראל

 

 

__________________________________________