הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

אינכם מייצגים אותנו

מאת ד"ר חנה ספרן

15.7.06

 עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

מכתב גלוי ואישי אליכם/ן, א/נשי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, יום שבת 15 יולי 2006–07–16

 

בימי מלחמה אלו, אני מבקשת לדעת מדוע אינכם מציגים ולו פעם אחת את הדעות המתנגדות למדיניות ישראל הנוכחית. מדוע בכל תוכניות הרדיו, הטלביזיה ובעיתונות הכתובה והאלקטרונית לא נשמע קול בקורתי המייצג אותנו, את האזרחים/ות הפשוטים/ות שאינם מסכימים לדרך הכח והאלימות שישראל נוקטת בה. אני שייכת לחבורה לא קטנה של נשים וגברים המתנגדים בכל כוחם למדיניות של ישראל בעזה ובכל השטחים הכבושים. לבנייתה של חומה, להפרדת בין האדמות של אכרים פלסתיניים לבין בעלי האדמה, למאות המחסומים המפרידים בין כל כפר ועיר. למניעת הקשר בין פלסתיניים תושבי ירושלים לאלו שגרים בשאר חלקי השטחים הכבושים. ועוד ועוד ועוד.

 

מזה כמה ימים נוסף לאסון כולנו ההרס מספר 2 של מדינת לבנון. לאסון כולנו – כי לנו, כמו לשכנינו הלבנונים – לא יצא טוב מן האסון הזה.יותר מ- 1000 חיילים ישראלים נהרגו בכיבוש הראשון של לבנון. מאות אלפי לבנונים-פלסתיניים/בני אדם נהרגו גם הם בלבנון והיא נהרסה כליל. האם לא היינו כבר ב"סרט" הזה? האם לא ירד המסך על העלילה עקובת הדם הזו? למה להרוס שוב? איזה טוב יכול לצאת לנו מו הזוועה הזו? כבר רע לנו מאד ממילא. כבר אנו נאלצים לפחד, לבטל, להפסיד, להסתגר בבתים, לברוח דרומה וגם לצערנו להפצע ולמות.

 

המחשבה שכל זה יכול היה להמנע איננה נותנת לי מנוח. הרי השייך נסארללה לא הסתיר מישראל את דרישתו להחזיר אסירים לבנוניים והוסיף והודיע שאם דרישתו זו לא תענה בחיוב הוא יחטוף חיילים. למה מחזיקה ישראל באסירים לבנוניים 6 שנים אחרי שנסוגה מלבנון? מדוע לא החזירה ממשלת ישראל את האסירים הללו לממשלת לבנון, אם איננה רוצה מו"מ עם החיזבאללה עצמו? ועכשו, ומעבר לזאת, אם מי שהוא בהנהגת המדינה באמת דואג לחיילים החטופים הרי שעדיף היה לאיים תחילה על ממשלת לבנון שתדאג להחזיר את החטופים לפני שיוצאים במעשי ההרס המוטרפים הללו. רק לכבודם של מאות אלפי התיירים הזרים השוהים בלבנון היה נאה לאיים תחילה, לא? אולי גם היתה נפתחת אפשרות לקבל את החטופים בחזרה. אבל האם זה באמת חשוב למישהוא כאן בישראל? באמת איכפת להם מאלפי האזרחים הישראליים בצפון הארץ שהפסידו בבת אחת את הפרנסה שלהם, את הקייטנות, התוכניות, האירועים, הפסטיבל בכרמיאל? הפסטיבל בבעל-בק? למי כל זה אכפת? לטייסים ההורסים ברגעים אלו ממש עוד גשר, עוד כביש, עוד מסלול בשדה תעופה? לשם מה? לאיזו מטרה?

  

אני שייכת לא/נשים רבים אשר קולם ומחאתם לא נשמעת בציבור מאז החלה האינתיפאדה השניה. לא חשוב גודלה של ההפגנה אותה אירגנו, כמעט ללא יצא מן הכלל, היא לא זכתה לפרסום. אפילו העיתון "השמאלן" של המדינה – עיתון הארץ – החליט שאין בישראל קולות מתנגדים, קולות של שמאל, ולא נתן פרסום למאבקים שלנו. אירועי סולידריות כגון העברת מזון לרמאללה בעת המצור בן 40 הימים עליה, בקורי רופאים/ות בשטחים, ההתנגדות לבניית הגדר/חומה ועוד; עשרות מעשי התנגדות לשלטון הכיבוש אינם זוכים לשום פרסום באמצעי התקשורת.

 

אף אחד מאיתנו, נשים וגברים, אינו מוזמן לתוכניות של דיון באף אחת מרשתות הטלביזיה. לעומת זאת אנו זוכים יום יום ושעה שעה למנות גדושות של אלופי צה"ל ושאר קצינים בהווה ובעבר שמסבירים מתארים, ממליצים, מתכננים את מלחמות העבר. אף אחד מהם לא למד דבר מן ההיסטוריה. הם אינם מעוניינים אלא בקידום האינטרסים של הצבא ובקיומו של קונפליקט אשר ימשיך את מקום הכבוד והחשיבות שמעניקה להם החברה הישראלית. בהעדר כל אלטרנטיבה אינטלקטואלית אשר את קולה אתם – כל כלי התקשורת לסוגיהם השונים – מחביאים ומסתירים מתוך הסכמה של שיגרה עם פוליטיקת האלימות של מדינת ישראל, לא נותר לנו אלא לנסות כל דרך להשמיע את קולנו.

 

אין ספק שכל דיון בכלי התקשורת בו תיוצג גם דעה אחרת, יהיה לא רק דיון מרתק אלא גם אולי תחילתה של תקוה חדשה לחברה שלנו. הרי אין ספק שרבים/ות בינינו איבדו כל תקוה לחיים של שקט במקום הזה. לא תהיה לנו תקומה אם לא נתמודד באומץ עם בקורת, דעות אחרות, רעיונות של חברה אזרחית ושיתופם של קולות חדשים ואחרים בשיח הציבורי.  אינני מדברת אליכם רק בשמי. אני אישית מכירה מאות נשים וגברים שיהיו מוכנים לעמוד בציבור ולהביע דעה אחרת. ישנם אלפים רבים במדינה ואולי אף יותר היודעים/ות שאנו הולכים בדרך הרסנית לנו ולכל מי שבסביבתנו. ואפילו אם אנו מעטים/ות, טוב תעשה החברה בישראל אם תפתח דיון אמיתי ונוקב במה שאנו מעוללים לעצמנו ולאחרים. יש דרכים אחרות, יש ברירה, יש עם מי לדבר ויש על מה לדבר.

 

מאת ד"ר חנה ספרן, פעילת שלום פמיניסטית, תושבת חיפה, היסטוריונית, מפגינה כל שבוע בנשים בשחור, כיכר הבהאים ברחוב הגפן פינת שד' בן-גוריון.

 

 04-8243638; 050-7377113   hsafran10@hotmail.com

 

 

_______________________________

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

אתן מבלבלות בין ייצוג שני הולם לבין ההומוגנרלס. יש כאן קישור בין נשים ותפישות שמאלניות, שמעוות לטעמי את המציאות.
אילו אמרתן שצריך יותר נשים שמאלניות ועדיף קיצוניות בנציגות ממשלתית- ניחא, אבל לומר שנשים תבאנה שלום, זה פשוט מצחיק.
ואיזה קולות אתן רוצות לשמוע, בימים טרופים אלה? 
בכנס של השקת אינדקס "נשים, שלום וביטחון" במכון ואן ליר בשבוע שעבר, נכחו כ- 200 נשים. אותם קולות נשמעו, אותן אמירות כוללניות שנשים תבאנה שלום. כרגיל, הדיבור היה כוללני, לא נתן כלי אחד קונקרטי להבהרה של "האיך".
 
יולי תמיר, שרת החינוך, שמאלנית שפויה אמרה בקול רם שאין עם מי לדבר. שאין לדבר. שאין על מה לדבר.
אני מניחה, שהיא יודעת אי אילו פרטים, שאף אחת מבין הנוכחות כאן בדיון, איננה יודעת.
 
והבדיחה הכי גדולה היא, שאותן נשים שטענו שביכולתן להביא את השלום- לא הצליחו להקשיב, אישה לדברי רעותה, לא נתנו לאחרות, השונות מהן בדיעותיהן לדבר, ובסיום האירוע- לא היה מונח על השולחן "כלי" אחד מדוייק לפיתרון בעיה כלשהי, כל מה שהיה  סערת רגשות הייתה בשפע.
עם זה- לא מנצחים, לא בשלום ולא במלחמה.
 
מאידך, האינדקס של ארגון "אישה- לאישה"- הינו יוזמה מבורכת, מרגשת, מושתת על חשיבה אסטרטגית נבונה ותשואותי ליזמיות ולשותפות.

שירית

________________________

__________________________________________