עובדת עצות

(עצות לעובדת המתלבטת)

3. לעבוד עם נשים

מאת: חנה בית הלחמי

 

עוד ב"הדרך למעלה:

1. הטרדה והתנכלות

2. רומן בעבודה

על הטרדה מינית

הטרדה מינית - מה לעשות

ארכיון מאמרים

  בריאות

כל הטיפים

  סגנון חיים

 יעוץ

  כיתבי לנו

 

עבודת נשים היא נושא מורכב – רגשית, פוליטית, כלכלית, היררכית, מכל הבט ומבט אפשרי. האישי הוא פוליטי, הפוליטי אישי ואנחנו – נשים – מגלמות את האישי והפוליטי בכל מגע שיש לנו עם סביבת העבודה, כולל המגעים שבין אישה לאישה.  

 

הרבה סטיגמות וסטריאוטיפים נבנו סביב נשים בעבודה. חלקם: 'אישה לאישה זאב', 'בוסיות הן ביצ'יות', נשים 'רגשניות מדי', 'לא מספיק מקצועיות', 'עדיף בוס על בוסית', לנשים יש 'דרישות לא הגיוניות' מפיקודיהן, הן 'מכשפות', 'יותר גרועות מגברים', יש ביניהן 'אחווה אישית שפוגעת בעבודה' (ע"ע רזניק נגד נשות הפרקליטות), הן 'פטפטניות', עושות הרבה דברים חוץ מלעבוד, יש להן אינטרסים אישיים, הן 'קלעפטע'ס', אין להן מוסר עבודה, יש להן מאבקי כוח סמויים, הן 'חותרות אחת תחת השנייה', 'היסטריות', 'מגיבות מהבטן' בנושאים עסקיים וכיו"ב.

 

תתפלאנה, אבל אני לא הולכת לתקוף את הסטריאוטיפים הללו, אלא להאיר אותם באור אחר, אור נגוהות של דיכוי עמוק, שהולך איתנו בכל אשר נלך. חלק גדול מהרשימה הזו הם דברים שרבות מאיתנו חוו וחוות ביומיום המקצועי שלנו, לעיתים מנשים, לעיתים מגברים, לעיתים אפילו אנחנו נכנסות לתפקיד כזה או אחר שגם אם לא התכוונו לו – כך הוא נראה בעיני המביטים מבחוץ, אילו שלומדו באלפי שנות תרבות להתבונן בעולם דרך משקפים שכאלו. המח האנושי רואה את שיקוף המבנה הפנימי, הסובייקטיבי שלו ולכן הרבה מהנאמר על נשים הוא נכון למרחב האנושי כולו - אבל רק נשים נראות בו לעין. זו העין שמצפה מראש לראות את מה שהיא רואה, מעין נבואה שמגשימה את עצמה.

 

העין הרואה ממוקמת בשתי פנים: עין בפני הצופה ועין בפני הנצפית. אם את מצפה, לעיתים אפילו לא במודע ומתוקף תפיסה מגדרית מוטמעת, מאישה אחרת להיות ביצ'ית – סביר שתפרשי רבים ממעשיה של זו כמעשים "ביצ'יים". אי הלגיטימיות של פעולה אסרטיבית, או ניהולית, או שירות ענייני של אינטרס של חברה מסחרית, יועתק לתחום האישי, ויפורש על פי המקרא הפוליטי: אישי כי זו אישה, פוליטי כי ככה נוהגות נשים.

 

את יכולה לראות זו שמפרשים אותה ובכל זאת תהיי לעולם זו שמפרשת – היכן שתראי למשל תחרות נשית מניפולטיבית, תראי אותה גם אם במבחן הגבר הזהה היית מפרשת אותה אחרת.

 

ואחרי ההקדמה הארוכה הזו למה שכולנו יודעות אבל בכל זאת קשה לנו להמיר בראייה הפנימית שלנו, באים כמה סיפורים מהחיים;

 

רינה  הגיעה לעבוד כמנהלת מכירות אזורית בחברה ידועה אחרי קריירה מוצלחת במיוחד בתחום. עד אז, היא ניהלה את עבודתה ישירות מול ממונים ומול לקוחותיה, עם מעט מאוד קשר למשרד האם. בעבודה החדשה, הקשר עם המשרד היה הדוק במיוחד. מנהל התחום היה גבר ומתחתיו שתי אסיסטנטיות ותיקות, מזכירות וסייעות אדמיניסטרטיביות בתפקידיהן. תפקידן היה לתת שירותי אדמיניסטרציה ומזכירות לכל צוות מנהלי האזורים. לצידה של רינה עבדו 5 מנהלי אזורים נוספים – כולם גברים. רינה והמזכירות היו הנשים היחידות במשרד.  

 

מהר מאוד חדרה להכרתה של רינה האווירה המנוכרת שהייתה יורדת על חדר המזכירות בכל פעם שנכנסה. רינה, אישה עליזה, ידידותית וטובת לב, לא ממש הבינה מה קורה. הודעות שקבלה הגיעו אליה אחרי יומיים, ניירות שמסרה לעיבוד טופלו בסוף התור, בקשות לעזרה לא נענו והרבה מבקשותיה הועברו לבוס הגדול כבקשות מופרזות – למרות שהיו חלק סדיר וסביר מעבודת המשרד וטופלו בחפץ לב מול מקבילייה לתפקיד. לאחר זמן קצר נכנסה אליה אחת המזכירות לשיחה ואמרה לה שהיא לא הבוסית שלהן ולכן לא יכולה להעביר להן עבודה, ושהן מאוד נעלבות מעצם זה שהיא עושה כך. הביטויים בשיחה היו "השפלה", "זלזול", "התנשאות" (מצידה של רינה). לא עזרו לרינה הנימוקים הענייניים – הן נשארו בלתי משוכנעות ומסרבות לשתף איתה פעולה. לקראת סופה של השיחה אמרה המזכירה את המשפט שהסביר את הכול, בעצם: "אישה לא יכולה להיות הבוסית שלנו, את לא יכולה לבקש מאיתנו את מה שגבר יכול לבקש, את לא יכולה לבקש מאיתנו להביא קפה לישיבות, את לא יכולה לבקש מאיתנו לתרגם או להדפיס, כי את יכולה לעשות את כל זה לבד".

 

לרינה, הסיטואציה, השיחה והמשפט המאוד חשוב הזה גרמו לעצב את תפקידה כיחידת עבודה עצמאית ובלתי תלויה – מה שערער באופן סמוי את מעמדה במשרד היות והשאיר אותה באופן קבוע מחוץ לדינאמיקה הצוותית.

 

לרינה היה היתרון לשמוע את כל הטענות הללו – המזכירות היו נשים בגיל העמידה, בטוחות בעצמן דיין כדי לבוא ולשוחח איתה על כך. בהרבה מקרים העוינות היא סמויה, נסתרת, מייצרת אוסף תעלומות שבסופו של דבר גורמות לאחת הנשים במעגל הקוצני הזה ללכת הבית, כמו במקרה של סוזי;

 

סוזי, הייתה עוזרת מנכ"ל צעירה, יפה ומוכשרת. כל אלו גרמו למזכירת המנכ"ל מאוד לא לאהוד אותה. רק מס' שנים אחר כך, כשסוזי כבר עבדה במקום אחר, בעולם תעסוקתי אחר – התקשרה אותה מזכירת מנכ"ל להתנצל בפניה:

"קינאתי בך בטירוף. היומן טלפונים החשוב שלך שהלך לאיבוד נמצא עד היום אצלי בבית, המסמך הסודי שעבר בפקס – אני העברתי אותו והאשמתי אותך, אני לא יודעת מה עבר עלי, לא יכולתי לסבול שאת כל כך מוצלחת ועוד עובדת איתו שעות בדלת סגורה".

 

וסוזי ורינה לא לבד.

 

אביה עבדה כרכזת זוטרה בתפקיד לוגיסטי, כשהמנהל הוותיק פרש לגמלאות ובמקומו הובאה אישה לתפקיד, מתוך הענף. מבין הנשים במשרד, אביה הייתה הבכירה ביותר, לצידה עבדו עוד שני רכזים לוגיסטיים ממין זכר ומתחתיהם מספר רב יותר של פקידות לוגיסטיקה. יחסי העבודה של אביה הן עם פקידות הלוגיסטיקה והן עם הרכזים המקבילים לה – היו מצוינים. התחום הוא תחום מקצועי וענייני שלא היווה רקע למחלוקות משום סוג שהוא – כל תפקיד מוגדר בו וידוע.

 

ביום כניסתה של המנהלת החדשה לתפקיד, היא זימנה את הרכזים לשיחות אישיות. לאביה היא אמרה: "את אישה ואני לא סומכת על נשים, כי הן מניפולטיביות. כל סטייה מקצועית קלה מצידך, כל ערעור על הנחיותיי או חשיבה עצמאית – אני מתרה בך, את עלולה למצוא את עצמך מפוטרת".

 

אביה היא אשת מקצוע טובה ובטוחה דיה בעצמה, כך שהיא התגברה על העלבון ושרדה בארגון הרבה זמן אחרי שאותה מנהלת התחלפה לבסוף, אבל השיחה ההיא זכורה לה היטב. שנים אחר כך, בשיטוט סתמי בקניון, היא פגשה את אותה אישה, שקידמה אותה במאור פנים וסיפרה לה על תהליכי שינוי אישי ומקצועי שעברה, שגרמו לה להבין הרבה דברים מעברה המקצועי והאישי ולבנות עולם רגוע ושוויוני יותר, כבעלת עסק עצמאי בתחום "גברי" מאוד, שמעסיק בעיקר נשים.

 

הסיפורים הללו נראים לקוחים מאיזה ספר ייעוץ-אינסטנט אמריקאי, אולם הם לא. בחלק מאיתנו תפיסת העולם הגברית על נשים מוטמעת כ"כ עמוק, שמבלי דעת – אנחנו מוכנות לפעול מחוץ לכל הגיון, אתיקה, הוגנות או אמת. השעתוק המיידי של יחסים עסקיים-מקצועיים לתחום האישי של אהבה, קנאה, "אנליזה" לאישיותן של נשים אחרות, ייחוס תכונות אישיות למרחב המקצועי, תחרות על ליבו של הגבר/ה"אב"/"האח הגדול", המחשבה שבולטות של האחרת היא דחיקתי שלי מהבמה, תוך העדר מוחלט של סולידאריות נשית – כל אלו שייכים למדיניות הפירוז הסמויה שמנהיגה התרבות הפטריאכלית בין נשים, בבחינת "הפרד ומשול". הסוכנות הטובות של המדיניות הזו הן אנחנו – שמשמרות את קיומה לאורך שנים. הכלים שעומדים לרשותה של ה"מדיניות" הזו הם אגרסיביות-פאסיבית, כלים של מניפולציה, קנאה, התנגדות, פעילות אחת בשם רגש אחר ("by proxy").  אני נתקלת בכך יומיום, לעיתים אף מנשים שהן לכאורה פמיניסטיות, פעילות חברתיות, מודעות, מכירות בערכי הסולידריות הנשית, מתנגדות לאלימות ויודעות בכל מצב אחר לזהות אלימות פסיבית – למעט זו שלהן ביחסי העבודה שלהן עם נשים.

 

חשוב לציין שעימותים גלויים וישירים, הוגנים, הם לגיטימיים לחלוטין בין נשים ובין א/נשים בכלל. זוהי חלק מהדינאמיקה האנושית ואבוי לו הסכמנו ופעלנו כולנו באותה הדרך. אולם, כשאישה מתייחסת אלייך, לאישיותך, לתכונותייך או מייצרת סביבך אווירה עכורה – המקום ממנו באים הדברים הוא חולי עמוק שלנו כנשים, שעלינו לתת עליו את הדעת. בשנים האחרונות, התקדמנו שנות דור במודעות שלנו לדיכוי ובאופן בו אנחנו לוקחות אחריות קבוצתית למיקומינו בו, משום מה יחסי העבודה לא שם עדיין.

 

אני מקדישה את זה לכולנו – נשות מקצוע. הישות המקצועית שלנו אינה ניזונה מהתייחסות אישית, אישיותית ולכן בהכרח מיננית לנשים אחרות. גם אם יש לכן קושי מול אישה אחרת – תחשובנה רגע אחד לפני שאתן מבטאות אותו באופן שאינו מקצועי טהור. זה יהיה צעד קטן בדרכינו כולנו לשינוי.

 

זה הטיפ היחידי להיום, בעצם – לפתוח את הלב ומחשבה להעמקתה של המודעות.

 

כיתבי לחנה

 

  תגובה:

חנה שלום,

 

קראתי בענין רב את הכתבה  "לעבוד עם נשים". לצערי, אני עבדתי בחברת נשים "בוסיות" הרבה שנים ולעומת זאת עבדתי  בחברת "בוסים" שהיו נחמדים פי כמה וכמה מהנשים שאיתן עבדתי בשנים האחרונות, כשחברות ספרו לי על בעיות עם הבוסיות שלהן,  לא האמנתי  ואמרתי להן שנשים צריכות להוכיח את עצמן יותר מגברים ולכן יתכן שההתנהגות היא כזו.

 

אך לצערי לא צדקתי, נוכחתי בכך כאשר נפלה לידי האפשרות לעבוד עם אשה, אני הייתי מזכירתה ויידעו אותי מראש שאני הולכת לעבוד עם אשה מאד קשה, לא היתה לי בעיה בנושא מפני שעבדתי עם בוסים ממין זכר שהיו מאד קשים, כך שזה לא הפחיד אותי.

 

כאשר התחלתי לעבוד עם הבוסית שלי לא האמנתי למילים הרעות שנשפכו מפיה, ואני אדם מאד רגוע ולא חוצפן,  כאשר בפעם הראשונה שמעתי את הבוסית שלי מבקשת משהו וכמובן שאני כותבת את המילה "מבקשת" זה היה יותר "דורשת" זה היה במין נביחה  כזו כאילו שעומדת מולה איזה עבד קטן שאמור לעשות את כל הנדרש.

 

מאחר ולי יש נסיון  של עבודה עם בוסים זכרים שאף פעם לא בקשו דברים אישיים שאעשה עבורם, כמו ללכת לשלם ח-ן של הבית שזה כן התבקש ע"י אשה מעבידה, או להזמין אוכל לילדים שלה, און בכלל כל מיני דברים אישיים פרטיים שלהן. או כמו ללכת ולקנות לה אוכל כאשר אני מאד עסוקה בעבודתי.

 

לצערי, זה קרה כך במשך 6 שנות עבודתי. וכאשר החלטתי לדבר ולומר בצורה דיפלומטית כמובן, מצאתי את עצמי בחוץ .

 

ובזמן הזה שאני מחפשת עבודה שוב יצא לי לעבוד תקופה קצרה עם אשה שהיתה מאד לא נעימה ואילו בעלה היה היותר נחמד מבין שניהם, מאחר והיא זו שלבשה את המכנסיים ברחתי משם מהר מאד. ולצערי אני עדיין מחפשת עבודה ומקווה מאד שלא יצא לי לעבוד עם נשים.

 

בהזדמנות זאת אני רוצה לברך על האתר שמשכיל אותי רבות.

בברכה, א.

 

תגובת המערכת למכתבה של א.:

א. יקרה,

אנחנו מבינות את הסיפור שלך, ואת שרשרת ההיתקלויות הבלתי נעימות שהיו לך עם בוסיות-נשים, לאורך הקריירה שלך. לדעתנו, הסיפור שלך משקף פחות את העובדה שנשים הן בוסיות גרועות, ויותר את האפשרות שיש לך דעות שליליות על נשים, וננסה להסביר:

 

הרבה מן החוויות והיחסים אותם אנו בונים במהלך חיינו מושפעים מחוויות הילדות, מהיחסים עם ההורים ומשפחת המוצא, וגם מן האמונות שלנו על עצמינו ועל הסביבה. כל אלה מכוונים אותנו לא פעם אל עבר חוויות שאנו יוצרים עם אנשים אחרים, כדי להצדיק ולאשר את האמונות שלנו עליהם. דוגמה: צעירה שיש לה דעות שליליות על גברים או שפוחדת מגברים, לעיתים "יוצרת" (לא במכוון ולא במודע, כמובן) מצבים בהם גברים פוגעים בה, נוטשים אותה או מתנשאים מעליה.

 

לכן, יכול להיות שבאמת בסיפור שלך, היו מספר בוסיות לא נעימות או דפוקות בהן את נתקלת באופן סידרתי. אולם, ראוי גם לחשוב על האפשרות שאולי את יוצרת מצבים כאלה בחייך, כי נוח לך לעבוד עם בוסים גברים ופחות נעים\רצוי לך לעבוד עם נשים. אולי יש לך בעיה בקבלת מרות מאישה, ואולי יש לך בעיה אחרת עם אימך. אני מציעה לך לחשוב על אפשרויות אלו לפני שאת שופטת את כל הנשים, או מחליטה בהכללה שנשים הן בוסיות גרועות.

בברכה,

מערכת "הדרך למעלה".

 

______________________________________________