נגיעות

פרק ג': פתאום

מאת: אנייאס

 

הפרק הראשון

הפרק השני

 

עוד ב"הדרך למעלה:

ארכיון מאמרים

  בריאות

כל הטיפים

  סגנון חיים

 יעוץ

  כיתבי לנו

 

הי !

 יום אחד, בוקר אחד, בלי הרבה הכנות מראש, בלי הודעה מוקדמת, קמה לה אשה, נשואה באושר או אולי "באושר"!  ככה אמרו, ככה ראו, ככה החברה חשבו! ככה ההורים! ככה המשפחה, השכנים...כולם!!!

קמה לה אשה ומודיעה כבל עם ועדה ש:"זהו זה! זה לא אני, זה לא מי שאני מכירה, זה לא מי שחשבתם שאני! זה לא מי שהכרתם!!"

 

היא קמה! קמה ועושה שינוי, קמה ועושה מעשה. קמה כמו הר געש שהיה רדום הרבה הרבה שנים, יוצאת החוצה, פתאום, בפתאומיות, בלי להכין אף אחד. מין התפרצות פנימית שנראית פתאומית אבל מאוד שלמה, עוצמתית ומחוברת. 

 

...היא בטוחה בעצמה! היא מרגישה שזה הזמן הנכון. לא ממש ברור לה מאיפה הכוח. היא מרגישה אותו. הוא מוביל אותה, הוא תומך בה. היא נוגעת בעצמה אחרי שנים של פחד. היא מרשה לה להתקרב אחרי שנים של חלומות. לילה אחרי לילה. אותו חלום, כל הזמן אותו חלום. חלום חם, נעים, מרגש, מבטא רצון עמוק ומוקפא...

 

כולם "נופלים", כולם המומים! חלק קצת מבינים, חלק כועסים, חלק נפגעים, חלק מרגישים מושפלים, מנוצלים, נבגדים! היא פשוט קמה. היא פשוט קמה בכזו עוצמה שאי אפשר לעצור אותה! שאי אפשר להבין את זה בהתחלה, שאי אפשר למתן את זה, גם אם מנסים אין שום סיכוי! קמה ועושה מעשה! לא מעשה פשוט, לא מעשה שרואים כל יום, לא מעשה שאין לא תוצאות, לא מעשה שאין לו השפעות על הסביבה, מעשה.... מעשה !! ב"ה" הידיעה!

 

היא חשבה שהיא היחידה בעולם שמרגישה ככה. היא חשבה שהיא תישאר לבד בסוף. היא חשבה שכולם יעזבו, יתרחקו. יחד עם זה היא התחברה לידיעה הפנימית ביותר שמלווה אותה מאז היותה ילדה ש:יש משהו נכון במה שהיא בפנים! זה נכון להיות היא! זה יצליח כמו כל דבר שהיא עושה! אולי בפעם הראשונה בחיים היא מרשה לעצמה לבדוק את התחושה הזו!!!

 

ויחד עם המעשה באות השאלות. שאלות שלא עוזבות, שאלות שמצטרפות לשאלות שהיו שם גם קודם. מה היה התהליך שקדם להחלטה הזו?  למה פתאום עכשיו? למה לא קודם? למה לא לחכות עוד כמה שנים...? הילדים יגדלו! הם יצאו מהבית! הקן יתרוקן! הכל יהיה פשוט יותר!  ואולי למה לא קודם? למה לא לפני הכוס שנשברה מתחת לחופה? למה לא...???  כל כך הרבה שאלות! כל כך הרבה שאלות עולות. אבל זה בא כשזה בא! כשזה מוכן ובשל. זה בא כשאי אפשר יותר! זה בא כשההרגשה היא על סף תהום! וזה המעשה היחיד שישאיר תחושה של חיים! כי בלי זה פשוט נופלים. לא ממש נופלים, לא פיזית, אבל בתחושה הפנימית זו בהחלט נפילה! מן "מוות" פנימי! "מוות" מחשבתי תחושתי.

 

יום אחד, כשישבה עם עצמה ברגע של שקט, היא ראתה את כל החיים מול העיניים, כמו סרט. את העבר את ההווה ובעיקר את העתיד. היא אהבה את זה! את האהבה שהיתה באוויר, את הזרימה שהיתה בחיים שלה, את ה"נכון" שחשה ליד האשה של חייה. את השלמות שחשה בפנים! את החיות והברק בעיניים שהיה לה כשהיא חיבקה אותה  וידעה: זה נכון. זה אמיתי. זה יקרה! אני אהיה שם! אני בדרך! תקופת המלחמה הפנימית תמה!! 

 

או קיי. האשה הזו עשתה מעשה. היא חשבה על זה המון קודם. בדקה את כל האפשרויות, את היתרונות והחסרונות, מה זה אומר?  מה זה יעשה?  מי יושפע מזה? הבעל, הילדים, ההורים, הדודים, השכנים, החברים לעבודה, האלה שאסור שידעו... שאסור שישמעו... כי צריך להיות בסדר, צריך להיות כמו כולם, אסור לעשות גלים, אסור להיות שונים... ואסור ואסור ואסור...

 

ומה עם העתיד, הילדים יגדלו, יעברו את גיל ההתבגרות, יגבשו את הזהות המינית שלהם, יתגייסו, יתחתנו, יהיו נכדים. איך כל זה יראה?

בתוך כל ה"בלגן" הזה והמאבק הזה, היא חושבת על המסר ה"גדול" שהיא מורישה לילדים. להתחבר לאמת שלך! גם אם היא לא קלה. גם אם היא לא "מקובלת" גם אם זה כולל מחיר. גם אם זה יביא אותך לבדידות מסוימת. גם אם זה לא כמו רב החברים שלך. לא משנה באיזה נושא ובאיזה תחום. תהיה נאמן לעצמך ולעצמך בלבד. כי אחד הדברים החשובים שיש לאדם זו האמת. האמת שלו והאמת בכלל (אם יש דבר כזה). האמת, גם אם היא קשה היא מאתגרת אך כמעט תמיד משחררת.

 

הכל נלקח בחשבון, או אולי כל מה שאפשר היה לקחת בחשבון בשנים של מחשבות, התלבטויות, תסכולים, כעס, מריבות פנימיות. שבועות של בכי, ימים ולילות של שיחות אין סופיות עם עצמה בעיקר, שעות של מערבולות אין סופיות, עוד סערת רגשות ועוד סערת רגשות, מצבים קיצוניים עד ל"אין מוצא". כמה פעמים רצתה לוותר. על הכל, על עצמה, על הפנימיות שלה, על המהות שלה, על מה שב"נפשה".

בסוף החליטה לעשות מעשה!

 

זה היה בליל ירח מלא. ישבתי מולו והתחלתי לספר את כל ההיסטוריה שלי. הכל מהתחלה. דברים שהוא היה אמור לדעת. הרי אנחנו נשואים... אבל לא – יש דברים שהוא לא ידע. יש דברים שבאותו ערב שמע לראשונה. יש דברים שהוא לא כל כך ידע מה לעשות אתם. ישבתי ופרטתי, כמה שיכולתי, כמה שיותר עמוק, הכל אמת! הפעם האמת. בדמעות, בצער גדול אך בנחישות. הוא היה די המום. הוא שתק. ושתק. ועוד שתק. ידעתי שהשתיקה מסתירה זעקה מאוד כואבת ומאכזבת...

 

מעשה שכאמור לקח שנים לבטא אותו בקול רם, ושעכשיו מתחיל תהליך ארוך וקשה של: לבצע !.... השלבים היו רבים וקשים. הרבה שלבים. שכללו אותי לבד, אותי איתו ואותי אתם. כמובן שכל שבל הציב מכשולים שהיה צריך לעבור אותם אחד אחד – כמו תתי שלבים. ממש תרשים זרימה... הזדמנויות להישבר? מיליון. הזדמנויות לוותר? מיליון. אבל לא. יש משהו/מישהו לא ידוע, ללא שם, ללא צורה ללא דמות ברורה שעמד שם ולא נתן! פשוט לא נתן! ...

 

אני כנראה הייתי מאוד החלטית וברורה עם עצמי לאורך כל הדרך!!!

ספרי לי על החלטות מהסוג הזה בחייך. בסדר גודל של מהפכה פתאומית, של תחושה של הר געש, של משהו שאי אפשר לעצור.... ספרי לי על התחושות שלך, על מה היה ה"בולדוזר" מאחורי ההחלטה שלך והביצוע שלה.... 

לפרק הבא 

  יש לך מה לומר? כיתבי אלי! 
____________________________________________________