לגעת אישה

חלק  ד': פיוס עם אמא

אילנה דגני-אילן

 

חלק א' של סידרה זו

חלק ב': כלי קיבול

חלק ג': זמן תעלת הלידה

עוד ב"הדרך למעלה:

חיי אישה - סידרה

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

הקשר בין בנות ואמהות הוא קשר בעל עומק וראוי לטיפול ברבדי הפיוס הנסתרים.

מסר זה נכתב מעיני הבת אל אמה. כולנו בנות לאמהות. חלקנו אמהות לבנות. אבל כולנו, ללא יוצא מהכלל נולדנו לאמותינו. מסר זה מתחיל את מסע הפיוס "כלפי מעלה" – אל אמא שלי, אל אמא שלך, אל האמהות שלנו.


אמכן הינה האישה שבראה אתכן לעולם פיזי זה. אמכן היא זו שנשאה אתכן בקירבה במשך תשעת חדשי ההריון, הזינה אתכן, סיפקה לכן את המקום החם והבטוח מכל לגדילת האיברים וצמיחת הנשמה בשלבי חייהם הראשונים.

 

אמכן היא זו שלחצה אתכן החוצה (או פתחה את ביטנה) והניחה אתכן על חזה השופע כדי להזינכן ולקבל אתכן ברכות אל העולם.

 

אמא היא אישה שבוכה כאשר ילדתה כואבת; אמא היא אישה שנמצאת שם תמיד כדי לנגב דמעה או לנשק מכה; אמא היא כל יכולה וגם רכה ומחבקת; אמא היא מלאת ידע ונתינה; אמא מתמסרת ומקבלת אותנו תמיד אל חיקה. זו אמא.

 

חלקכן לא חוויתן זאת כך. חלקכן אינן מסוגלות לחשוב כך על אמכן, גם אם בשנותיכן הראשונות, כך היא התנהגה. אמא. מילה שמעלה רגשות כל כך סותרים – אהבה, רצון להיות מכורבלת, שמחה, רכות, בטחון, געגועים למגע, ובאותו הזמן רגשות כמו קנאה, שנאה, איבה, ריחוק, קור, קושי, עצב, נטישה, או סלידה.

 

אצל כל אחת נמצאים רגשות כאלו או אחרים ואל לנו לשפוט את הרגשות העולים מתוכנו. כל אם ובת עוברות את מסע חייהן תוך ההתחברות, התרחקות ולבסוף התחברות מחודשת - במידה ובחרו בכך.

 

יחסים מורכבים אלו הינם תוצאה של דיכוי הנשיות במשך שנים רבות ושינוי דפוסי ההתנהגות החברתית. הריפוי הנשי הכללי מחייב להעיר, להסיר את הכיסוי ולהתבונן ביחסי אם –בת.

 

מסר זה בא לתמוך בהתבוננות במסע זה, ואולי אף לתמוך בתהליך ההתקרבות בין אמהות לבנות ולעודד אותו. הכוונה היא לגעת במגוון דרכים שיכולות להוביל לפיוס עם עצמכן בנוגע לאמכן; פיוס עצמי שיוביל לפיוס עם אמכן ובכך יצור קרקע בריאה ליחסים עם בנותיכן. בשל המטען שכולנו נושאות בהקשר ל"אמא שלי", נתחיל במסר זה לגעת ברבדים ראשונים של הנושא ונמשיך במסרים נוספים בהמשך.

 

מתי התחיל השלב של ריחוק מהאם?
אצל כל אחת זה קרה בנסיבות אחרות ובזמן שונה, אולם מאפיינים דומים קיימים אצל רובכן והם יוצרים ריחוק ביניכן ובין אמותיכן.

 

דמיינו לכן שורה ארוכה של בנות ומולן שורה ארוכה של אמהותיהן. שתי שורות אלו ניצבות במציאות של ימינו כשני מחנות, אחת מול השנייה, ללא יכולת גישור על הפער שנוצר. הבנות ממשיכות לחזק את חברותיהן בדברן על אימותיהן, והאימהות ממשיכות לחזק זו את זו בטענות המופנות כלפי בנותיהן. השורות הללו קיימות בחייכן. הריחוק קיים בחייכן, בידכן נמצא המפתח לריפוי המצב.

 

בשלב הריפוי הראשון, חפשו צמדים של בנות ואימהות, שלהן יחסים מתוקנים ושלמים, ושאבו מהם השראה. יתכן שתגידו – "זו לא חוכמה, אמא של חברתי היא אישה נפלאה, מבינה, סלחנית ופתוחה ושלי בדיוק ההיפך". ובכן, ייתכן כי החוכמה מצוייה בתוככן ובידכן. דוקא בחלקן של הבנות שחוות קשיים עם אימן, נפלה ההזדמנות להיות חלק חשוב בתהליך ריפוי קולקטיבי. ראו את משימתכן לפיוס עם אמכן כחלק ממשימת הפיוס עם האם הגדולה. האם הגדולה היא זו שמייצגת את כל האימהות. כל עוד איננו מקבלות את "אמא שלי" הרי שאיננו מקבלות את האם הגדולה בשלמותה.

 

עבודת הסליחה היא תהליך שנעשה בראש וראשונה בנינו לבין עצמנו. עבודה זו היא נחלתן של בנות רבות, אינכן נמצאות לבד בתהליך. עובדה זו יכולה לחזק אתכן בהבנה שכל צעד של ריפוי שתעשו עם עצמכן ועם האמא הפרטית שלכן יתמוך בריפוי היחסים של כל הבנות והאימהות האחרות שנמצאות על פני האדמה.

 

ראשית, נסו להיזכר היכן היתה נקודת המפנה ביחסים עם אמכן, נקודה שבה ממהות של בת שמרגישה אהובה, מוחזקת ומוזנת, הפכתן להרגיש לא רצויות, לא אהובות, לא מובנות, והדמות שנקראת אמא נהפכה לאדם רחוק, זר ואולי אפילו לאויב.

 

האם זה קרה בעודכן ברחם? האם בשעותיכן הראשונות באויר העולם? האם בשנותיכן הראשונות? האם בשנות נערותכן והפיכתכן לנשים בעצמכן? האם זה קרה כאשר התחתנתן? או כאשר נהפכתן לאימהות בעצמכן?

 

אני רוצה לשתף אתכן בחוויה האישית שלי. על פי תחושותי זה קרה כאשר אבא שלי נפטר כשהייתי בת תשע. אחרי מותו של אבא, אמא התכנסה לתוך עצמה ברצונה למות ובכאבה הגדול, ואני הרגשתי שבאותו הרגע איבדתי את שניהם. היא חזרה לחיות את חייה רק אחרי שנתיים וגם אז הפילה את רוב כובד משקלה עלי. מאותו היום שאבא נפטר- הכעס, הטינה, השנאה, האיבה, התחושה שאיני  יכולה להיות בקרבתה ואיני רוצה בה רק הלך והתעצם.

 

את תהליך הפיוס התחלתי עם עצמי ואחרי השלמתו התחלתי להפנות אותו לכיוונה של אמי.

 

זה לא היה קל. זה לקח קרוב לעשור. צעד אחר צעד למדתי לדבר איתה בלי לאבד את עצמי; למדתי ליצור את המרחב הבטוח שלי; למדתי לסלוח לה; למדתי לקבל אותה; למדתי ליצור את הגבולות המתאימים לי ולמדתי לכבדה. תחילתו של סיום תהליך הפיוס היה כאשר הזמנתי אותה לארה"ב ללידת בני הראשון שנולד בבית. הלידה שהיתה ארוכה מאד ולא קלה הביאה אותי למצב של אפיסת כוחות בשלב של הלחיצות. בלחיצות האחרונות היתה זו אמי שהסתכלתי לתוך עיניה בכל ציר סוחט וכואב, עיניה היו מקור הכח ממנו שאבתי כדי להתקדם בלידה.  נוכחותה בלידה היוותה קרקע להבנה ששתינו נשים ופתחה שער להבנת הקשר העמוק בנינו. מי שעשה את השינוי בהסתכלות זו אני. מי שלמדה לקבל מאמא את מאגרי הידע הנשי שלה זו אני. בהתכוונות שלה זה לא היה קיים אבל אני שראיתי אותה קודם כל כאישה, יכולתי להאיר את החלק הזה אצלה ובדרכה שלה לעורר אותה להתחבר לשם גם כן.

 

התהליך עדיין נמשך וכנראה יימשך לתמיד אולם היום אני נמצאת בנקודה של פיוס וקבלה. תמיד יהיה אפשר ללטש ולהבהיק את המקום הזה. בתהליך הפיוס שלכן עם אמכן, תעזורנה אתן לי, להתקרב להשלמת המעגל הפרטי שלי, ואני מקווה שאתרום את חלקי לכן.

 

לעיתים קרובות, כאשר אנו הופכות בעצמנו לאימהות ובעקר אימהות לבנות, נולד בתוכנו הרצון לריפוי היחסים עם אימנו. לאלו מאתנו שבחרו ללכת בנתיב ריפוי זה, אני ממליצה ללמוד את עומק הנשיות שלכן ולהשתמש בעוצמתה כקרש קפיצה לקשר המחודש עם אמא. ההבנה כי כולנו בעלות רחם, רחם הנושא בתוכו ידע נשי של מיליוני נשים ונקבות החיות על פני האדמה, יכולה לסייע רבות בתהליך הריפוי.

"נגיעת הזהב" (הוזכרה במסר - "הגוף כמקדש") היא זו שפותחת את שערי הנשמה ומאפשרת לה להיות מי שהיא באמת. ההתכוונות לנגיעה זו היא התכוונות לחידוש הרשת הנשית סביבכן ובחייכן. גם בתהליך הפיוס עם אמא "נגיעת הזהב" מסייעת ותומכת. המשיכו את טווית הרשת וריקמו את המרקם הנשי המחודש סביבכן. תנו לנשים להיות עבורכן אם ואחות, הרפאו מתחושת היתמות מאם. ממקום בו תוכלו לחוש שוב את החום האימהי, גם אם אינו נובע מאימותיכן הביולוגיות, תוכלו להעצים את תהליך הפיוס עם אמכן. "נגיעת הזהב" תפתח את השער לפיוס עם אמא אדמה - האם הגדולה, ועם "אמא שלי". המדיטציה שניתנה במסר "הגוף כמקדש" יכולה לשמש אתכן שוב בתהליך זה.

 

תרגיל התבוננות במסע הריפוי והסליחה לאמא.

(חלקו הראשון של התרגיל יוצע כאן. חלקו השני יתגלה בפניכן רק לאחר שתסיימו את החלק הראשון. מי שמעוניינת יכולה לפנות אלי לקבלת החלק השני.)

רשמו את כל התכונות והמאפיינים של אמכן. כתבו רשימה ללא שיפוט וגבולות. רשמו כל מה שאתן רואות שקיים בה. קחו דף מספיק גדול, כזה שיוכל להכיל את הרשימה בטור שתיצרו בצד ימין של הדף. לאחר סיום משימה זו אתן מוכנות לקבלת החלק השני של התרגיל (אצלי במייל).

 

גם בתהליך זה, כמו בתהליכי ריפוי אחרים ניתן לשתף נשים אחרות וליצור מעגל לשיחה על מה שעולה. תגלו כי אתן יכולות לקבל תמיכה רבה מאד אחת מהשנייה והתהליך יואץ.
 

"שבט נשים גם יחד" עושה פלאים לנשמתנו.

היו ברוכות יקירות, וחבקו את עצמכן חיבוק אימהי, אוהב ומקבל.

 

אוהבת, אילנה

 

 אילנה דגני – אילן, מושב עופר, משק 44 30835

טלפון: 04-9841992, 055-965296

e-mail: elana@qrsamerica.com

_________________

החלק הבא: מחזוריות

________________________________________________________