חגיגה לכל החושים - איסטנבול

מאת: ד"ר מירה חניק

 

עוד על טיולים בחו"ל:

המסע שלי להודו

טוסקאנה המופלאה

עוד ב"הדרך למעלה:

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

אם אתם משתוקקים להקיף את עצמכם במיגוון של גירויים התוקפים באחת את כל החושים - מראות לבנטינים ואקזוטיים; ניחוחות ותבלינים משכרים; קולות וצלילים אינסופיים המתופפים באוזניים; וחגיגה מסביב לשעון, שאיננה פוסקת לרגע - אזי אין ספק שאיסטנבול היא היעד עבורכם!

 

יד על הלב - טסנו לשם עם לא מעט חששות. כמשפחה האוהבת נסיעות, ומורגלת בארצות רבות, לא היינו בטוחים שאיסטנבול תוכל להתמודד בתחרות עם ארצות ובירות אחרות שכבר דגמנו, כמו ג'קארטה, קואלה-לומפור, סינגפור, או אפילו טוקיו, בנגקוק או באלי.        

 

אבל היא בהחלט חוויה חושית מהנה ומספקת עבור אוהבי הלבנט וחוויותיו הרבות. שילוב כזה של מזרח-מערב לא חווינו באף ארץ אחרת. מדריכי התיירות הוירטואליים מספרים לנו כי בתי העיר משתרעים על פני שבע גבעות, כשבראש כל אחת מהן ניתן למצוא כיום אתר בולט. בגבעה אחת -  ארמון טופקאפי, איה סופיה, ההיפודרום והמסגד הכחול (השניים הראשונים - חובה!). בגבעה שנייה - הבזאר הגדול, אזור ענק שכולו חנויות וכוכים עם מיטב הסחורות שיש למזרח להציע - אל תדלגו, גם אם אינכם באים לקנות. הגבעה השלישית שבה מסגד  סולימנייה, שמוקדש לסולימן הגדול, ומסגד ביאזיט, וכן הלאה וכן הלאה.

 

אנחנו השתכננו לנו במלון קטן ולא יומרני, בצפון העיר, בלב המרכז המסחרי-המודרני של איסטנבול. מלון "וארדר פאלאס",  השוכן באחת הסימטאות הצרות והרעשניות, קרוב מאד לכיכר טקסים המרכזית, הוא בעל קסם ייחודי בשל הסיבה שנבנה ע"י ארכיטקט איטלקי ידוע בתחילת המאה העשרים. המלון שופץ לפני כתריסר שנים, והוא מציע כשלושים חדרים יפים ונעימים, וארוחת בוקר צנועה בלבד. בשל היותו מלון ללינה בלבד (אין בריכה, ג'קוזי, חדרי כושר או שירותים נוספים מסוג זה, אך יש מסעדת-טראסה יפהפיה עם פנורמה על העיר כולה - השוכנת על הגג), משובץ המלון בדרוג "מלונות מיוחדים", ולא בדירוג כוכבים. השירות היה אדיב ונעים, הדקור של המלון כולו ושל החדרים, בסגנון ארט-דקו אירופאי בעל נופך עשיר ואקזוטי. ארוחת הבוקר - ללא הפתעות או פינוקים אליהם אנו מורגלים במלונות ישראליים - חזרה על עצמה באופן מדוייק בכל בוקר מחדש.

 

למי שאינו סובל רעש - אזור טקסים איננו המקום האידאלי ללינה: במשך כל הלילה כמעט, הרעידו בעוצמה הדי הרמקולים ממועדוני ריקודים סמוכים, וצעקות המבלים (חלקם כנראה בגילופין) הדהדו ברחוב עד לשעות הקטנות, כשרכב משטרה דולק אחריהם ומזרז אותם בקריאות מגה-פון. וכל אלה מלווים בצפירות של מכוניות עוברות המפלסות את דרכן בסמטאות הצרות. בקיצור: לא למחפשי השלווה (או - קחו אטמי אזניים או כדור-שינה...).

 

יתרונות המלון בלטו בכל זאת, כל בוקר כשיצאנו לסיור היומי שלנו ברגל, מרחק הליכה מכל מסעדה או בית קפה משובח, בדרך אל גשר גלאטה, אותו יש לחצות כדי להגיע לרובע העתיק או למזח, וכמובן, לשופינג בשדרות איסתיקלל  (Istiklal Caddesi).  המדרחוב התוסס,  בבת-עינה של איסטנבול, יוצא מכיכר טקסים, ומוביל באלכסון לאורך קילומטרים של חנויות מערביות, מסעדות, בתי קפה משובחים, מועדוני שש-בש חביבים (הגברים שאיתנו נהנו ביותר מישיבה ארוכה על כסאות זעירים במשחק שש-בש מלווה בכוסות צ'אי חמימות). מן המדרחוב משתרגות גם סמטאות קטנות יותר של בזארים שווים בהחלט, בהם סחורות לא שונות מאלה שניתן למצוא בבזאר הגדול שנמצא ברובע העתיק.

 

ייחודה של איסטנבול גלום בהיותה העיר היחידה בעולם המשתרעת על פני שתי יבשות - אסיה ואירופה.  שתי היבשות מופרדות על ידי מיצר הבוספורוס, המקשר בין הים השחור לים השיש, ים מרמרה. שיט על הבוספורוס הוא חווייה שלא תישכח במהרה. במהלכו ניתן לראות את כל רובעי העיר ואת 7 גבעותיה, נפרשים למול המיים. הקטע הראשון של השייט מגיע עד הגשר התלוי מעל הבוספורוס. עם היציאה לשייט נראים על החוף האירופאי מפרץ קרן הזהב וגשר גאלאטה. העיר העתיקה מזהירה על מבניה הבולטים כמו הטופקאפי, והמסגדים הגדולים. בגדה האסיאנית עומד הפרבר היוקרתי אסקידאר - וילות יוקרתיות ויאכטות עוגנות לידן. העיר העתיקה נפרשת לאורך גדה אחת, כשבחלקו היבשתי חומה מסיבית, שרידים מהתקופה הביזנטית וארמונות מהתקופה העותמנית הצופים על ים מרמרה.

 

אחד המראות המלבבים לאורך הבוספורוס  הוא ארמון דולמאבחצ'ה, הנראה בגדה האירופית. כאן עוצרת המעבורת ורבים יורדים ממנה כדי לבקר בארמון ובמוזיאון הימי. היורדים מהמעבורת יכולים - בהתאם ללוח הזמנים - לעלות למעבורת לאחר הביקור במקום ולהמשיך בשייט.
 

המעבורת (בימי החורף. בקיף ניתן לרכוש כרטיס לשיט בספינות רגילות), עושה את דרכה לאורך הבוספורוס ועד למוצאו אל הים השחור, ומשם, אחרי עגינה של כשעה וחצי - בחזרה לנקודת המוצא. התחנה האחרונה, בכפר דייגים חביב וישנוני, שבו כשלוש חנויות תיירים וארבע מסעדות (מומלץ למצוא מקום ישיבה בקומות העליונות של מסעדות הדגים, ולהנות מן הנוף המרהיב). מומלץ להעדיף את הקו הרישמי, המציע שיט בן כשעתיים לכל כיוון, עם מספר עגינות בדרך, ולא להתפתות ל"חאפרים" העוטים כזבובים על כל תייר העובר בסמוך למעגן ומציעים לו שיט פרטי, קצר יותר.

כדאי גם לברר מבעוד מועד את זמני ייצאת המעבורות, המשתנים על פי העונה.

אתרי חובה למבקרים בפעם הראשונה:

אזור סולטן אחמט ובו אתריה ההיסטוריים של העיר, גשר גלאטה, אותו גשר על "קרן הזהב" הקרוב לבוספורוס ולידו נמצאות תחנות המעבורות המפליגות לצד האסייתי, לאיים ולשייט על הבוספורוס, מציעים חוויות מרגשות. אנחנו אהבנו לחצות את גשר גלאטה ברגל, לאורך המעבר התחתון, קרוב לקו המיים, בין המסעדות. הנוף, הדייגים והשחפים העוטים על המיים, היו מרהיבים.


גם בצד האסייתי יש שכונות מעניינות, כשהידועה היא אוסקודר (Uskudar) (סקוטרי מהתקופה הביזנטית), אתר תצפית חשוב נמצא בגבעת צ`מליג`ה (Camlica Park).
 

ארמון טופקאפי - מעונם המפורסם של סולטני טורקיה מאז נבנה ע"י הסולטן מהמט בשנת 1450, והיה בשימוש עד  1868. ארמון זה שימש רקע לכמה סירטי ריגול והרפתקאות, בזכות מראהו המרהיב והאקזוטי. יופיים של גניו המהממים כבר מבשר על ההדר של היכליו, הכוללים הרמון בעל מאות מיבנים פנימיים, מסגדים, ועוד היכלים מלאים באוצרות ותכשיטים יקרי ערך, וטרסות המשקיפות על העיר, ובהן השתעשעו רמי המעלה לאורך הדורות. הארמון פתוח למבקרים ברוב שעות היום (חוץ מיום שלישי), אולם בנוסף על דמי הכניסה (כ - 8$ ) יש להוסיף תשלום נוסף כדי לזבות בהצצה אל ההרמון וחדרים אחרים.

 

איה סופיה -  Ayasofia או Aghia Sophia   
זו  הייתה במקורה הכנסייה הקדומה ביותר באיסטנבול, שנבנתה בימי הקיסר קונסטנטין כבזיליקה עם גג עץ ונקראה 'מגלה איגלזיה'. החל מהמאה ה- 5 לספירה היא נודעת בשמה דהיום: 'איה סופיה', שפירושה "חכמת האלוהות". מיבנה זה, שנהרס ברעידות אדמה, נפגע ונבזז, ונבנה מחדש אינספור פעמים, מחזיק בחובו מזרקה יפה, ומוזאיקות מעניינות.
 

המסגד הכחול הוא כינויו של המסגד בעל ששת הצריחים - או כשמו השני, מסגד סולטנאחמט Sultanachmet - שנבנה בין השנים 1609-1616 על ידי השולטן אחמט הראשון. הכינוי למסגד ניתן בשל העיצוב הפנימי של קירות המסגד המכוסים ביותר מ- 20,000 אריחים כחולים (אריחי איזניק), האופייניים לאזור. מתכנן המסגד, הארכיטקט מחמט אהה, השתמש במוטיב הגורם לכל מבקר הנכנס למסגד לשאת את עיניו לשמיים: כיפה קטנה נמצאת כבר מעל שער הכניסה; ולאחר עליה בגרם מדרגות מגיעים לשער נוסף ושוב כיפה יפה בראשו; מוזאיקות יפות וויטראז'ים צבעוניים יספקו את אוהבי הארכיטקטורה.

איי הנסיכים - הם קבוצת איים השוכנים בים השיש אשר שימשו כארץ הגלות של נסיכים ונסיכות שלא הצליחו לעלות לכס השלטון. מדובר בתשעה איים - כשארבעה מהם (בויוקאדה, קינלי, בורגז והייבלי) מיושבים וניתן להגיע אליהם במעבורות סדירות מרציפי איסטנבול השונים. האיים מהווים את הריאות של איסטנבול, ובקיץ עוברים לשם רבים כדי לנוח מהרעש.

בויוקאדה Buyukada הוא האי הגדול והמפורסם מביניהם ולא מעט מיהודי איסטנבול מחזיקים בו בית. הדרך הפשוטה להכיר את האי היא לשוטט בו ברגל, אפשר לשכור אופניים ולטייל בשבילי הגבעות המוריקות. אופציה נוספת היא לערוך סיור עם העגלונים המקומיים.

הייבליאדה Heybeliada, האי השני בגודלו הוא אי שקט ומפואר פחות. ליד המזח נמצא קולג` ימי שנוסד בשנת 1776. התושבים היוונים כינו את האי Halki ( כלומר נחושת) על שום מכרות הנחושת הקדומים שהיו בו. על הגבעה הצפונית שוכן המבנה של בית הספר התיאולוגי היווני אורתודוכסי שהוקם בשנת 1841 על יסוד מנזר משנת 857. בכנסיה הקטנה באי קבורים שבעה פטריארכים שכיהנו בקונסטנטינופול.

בורגז Burgaz -כונה בתקופה היוונית בשם אנטיגונה. שמו התורכי שומר על צליל המילה היוונית פירגוס (מגדל שמירה) שניצב בראש גבעת האי. בכפר בורגז שוכנת כנסיית יוחנן המטביל. שביל נוח עולה במדרון אל כנסיית איוס כריסטוס המוקפת שרידים ביזאנטיים וכן נמצא במקום מוזיאון קטן בביתו של הסופר הטורקי Sait Faik

קינאלי Kinali חייב את שמו לצבע הצוקים דמויי החינה המזדקרים בקצהו המזרחי. שמו היווני - פרוטי (משמע הראשון), ניתן לו מאחר והוא הקרוב ביותר לאיסטנבול. אי זה לא נפקד על ידי תיירים.
 

ואי אפשר בלי שופינג הגון: הבאזאר הגדול, הוא השוק המקורה הגדול בעולם. הוא משתרע בעיר העתיקה, מ- Beyazit עד Nuruosmaniye על פני כ- 50 רחובות.   השוק סואן, צבעוני, יש בו אווירת מסחר אותנטית, חגיגת קולות ומראות, ושפע עצום של היצע, הבולט עוד יותר מעצם העובדה שבמספר רחובות מתמחים בממכר סוגי מוצרים זהים.
 

בבאזאר פועלות 4400 חנויות, 40 חאנים לגילדות בעלי המלאכה השונים, 19 מזרקות, מספר בתי מרחץ ו- 12 מסגדים קטנים שיחד יוצרים עיר בפני עצמה. נכנסים לבאזאר דרך ארבעה שערים: שער הצורפים, שער עושי הכיפות, שער הסדקית ושער מוכרי התכשיטים. הרחובות הראשיים בבאזאר הם רחוב עושי האוהלים, רחוב אורגי השטיחים, רחוב עושי התרבושים, רחוב הפרוונים, רחוב סוחרי הפנינים, רחוב עושי הקבקבים.

 הוא מאד "תיירותי" וכדי לחוות את האותנטיות שבו יש לחפש את הפינות שנותרו עם ניחוח העבר. אנחנו אהבנו את הטיול בשדירה המרכזית של השוק, שדירת התכשיטים, ועוד יותר מכך, את השיטוט בסמטאות הצפופות בין חנויות לממכר דברי עור, שטיחים, פורצלן, מפות וכיסויי מיטה, ועוד פריטים עתיקים ומשומשים אחרים. מה שלא אהבנו היה את הנסיונות הבלתי נלאים של המוכרים למשש אותנו, להאיץ בנו בדרך, לדעת מאיין אנחנו, ובאחת הפעמים, לבקש "נשיקה" או "חיבוק". חשוב להיות אסרטיבית ולהעיף את המטרידים הכי רחוק שאפשר.

 

הדעות חלוקות לגבי מידת התבונה שבדיבור עברית ברחבי איסטנבול. אחת מחברותי המליצה לנו לא לדבר עברית לעולם, ולומר תמיד (לגברים שמכל פינת רחוב מנג'זים ללא לאות: "where are you from?") שאת מספרד\ איטליה\ רוסיה\ שומקום... אנחנו דיברנו עברית קולנית וצחקנו ונהנינו בקול רם, ללא פחד, אבל ייתכן שסבלנו מהצקות רבות יותר בשל חוסר הזהירות שלנו.

 

שוק התבלינים, הנקרא גם "השוק המצרי", נמצא מספר צעדים מן הבאזר, ומי שאוהב טעמים וניחוחות מיוחדים, חייב ביקור. שני שווקים אלה סגורים ביום ראשון, אבל גם ביום זה ניתן למצוא עדיין מאות חנויות ודוכנים פתוחים ברחבי העיר העתיקה.

 

ואחרי שופינג הגון, צריך גם לאכול. כמות ומיגוון המסעדות שניגלו לעינינו היו  בלתי נתפסים. ממסעדות פועלים פשוטות, מסעדות מפוארות עם מטעמים טורקיים, מזללות שווארמה ("דונר קבאב" בלשון המקומית), בתי קפה אירופאיים ועד לדוכנים מסוגים שונים ברחוב. יש כאן אוכל לכל טעם וסגנון. גם למי שחושש מטיב הבשר או ממקורו - אין מה לפחד באיסטנבול. מטעמי דת (איסלאם), לא תראו מוצרי חזיר ברוב המקומות.

 

ברוב המיזללות, מחיר המנה נמוך למדי, אולם ייתכן ותגלו שגם גודלה בהתאם, ותצאו עם מחצית תאוותכם (הקולינרית) בידכם. הבדלי המחירים בין המסעדות הטורקיות המסורתיות (אלה המציגות בפני העוברים והשבים רוב מגשי אוכל מוכן בחלון הראווה, והטבח ישמח לקיים עבורכם סיור מודרך בין הסירים) גדולים למדי, והמיגוון גם הוא רחב.

 

באחת מנסיעותנו, שאלנו את נהג המונית להמלצתו לגבי מסעדה טובה. הוא המליץ על מסעדה בשם "הצ'יבאבא" ("עלי באבא"). כשהגענו אליה, הסתבר לנו שהיא שוכנת כשני צעדים מן המלון שלנו, בפינת איסתיקלל מס. 49, סמטה אחת מכיכר טקסים. שם פגש אותנו צוות מלצרים אדיב, שהרעיף עלינו מיגוון עצום של מאכלי בשר (בעיקר קבאבים למיניהם, צלי ושישליק עוף, כבש או עגל, ממולאים), ועוד ממאכלי המזרח המוכרים לנו. גם מגשי המנות האחרונות היו  עמוסים באינספור מטעמים מוכרים, החל מ"קרם קרמל", דלעת מזוגגת, פודינג אורז,  וכמובן מאפים שונים, שבראשם חוגגת הבאקלווה. חוויית הסעודה הייתה אחת הנעימות שחווינו באיסטנבול מבחינה קולינארית. לא זול, אבל כדאי.


עוד מידע שימושי:

המסגדים והכנסיות הגדולים הם חלק ממערך המוזיאונים, ולרוב סגורים ביום שני. הטופקאפי סגור ביום שלישי. בקיץ זמני הפתיחה של האתרים ארוך יותר. בממוצע 09:30-17:30. חלק מהאתרים מצריכים הדרכה מקומית. רצוי להקדים ולהגיע קרוב לשעת הפתיחה. הבזארים נסגרים בשעה 18:30, ואינם פעילים ביום ראשון.
 

_______________

 

עוד מידע וירטואלי:

  "למטייל" ,   לראות עולמות, לונלי-פלאנט.

 ______________________________

הגיבי על הכתבה

________________________________________________________