המסע להודו

פרק  ו': מהרוחני לגשמי

מאת: מתי לוביאניקר

 

 

פרק א: הלם תרבות

פרק ב': המהטמה שמור היטב

פרק ג': מציאות של סרט בדיוני

פרק ד': להיות בתוך ענן

פרק ה': רוחניות קדושה באמצע הדרך

 

עוד ב"הדרך למעלה:

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

מהדו"ח של שי:

היום בבוקר, לאחר אימון טאי צ'י קצר, הופיעו על המרפסת (מרפסת של כ 500 מ"ר משותפת לכל הקומה) בחורה מאסטוניה ובחור ישראלי וביקשו שאדגים/ אעביר להם שעור קצר. הם גרים ביער בין בגסו לדרמקוט  והבחורה שמעה מהבחור ההודי שמתאמן  לידי במרפסת במלון ביוגה מסוג מסוים שיש כאן מישהו שמתאמן בטאי-צ'י, (התכוון אלי). שוחחתי אתה,והזמנתי אותה להתאמן אתי מאחר שהיא מתאמנת גם בטאי צי (שיטה אחרת). יופי, שבע וחצי בבוקר, הזריחה רק יצאה בגלל ההרים העצומים שמסביב, על ידי מתאמן ההודי ביוגה, וכעשרה מטרים מאתנו מתאמן איש אושו בהתעמלות בוקר
 

מצחיקה  של קפיצות וזמזומים כשהוא לבוש בגלבייה אדומה. סביבנו מתאספים עוד מספר מתעוררים – מסתכלים.

 

עשינו שיעור, אני הראיתי לה את השיטה  שלי, היא הראתה לי את השיטה שלה.

יפה. החבר הישראלי, השתתף אף הוא  בשיעור. קצת אימון וקצת פלסף ופוליטיקה – היה מענין ומהנה.

 

גם ההודי, זה עם היוגה שווהננדה ריההמהה קריזזזזה דייי, (שכחתי את השם)  בילה איתי בשיחות רוחניות על חייו וקצת על הודו. הוא בא לחדש וחצי לכאן להתרפא אצל הרופא האישי של הדלאי למה שהמרפאה שלו ממש ממול המרפסת שלנו. מתברר שהלה ממש מפורסם ועולים אליו לרגל מכל קצוות הודו. כמה וכמה ישראליות שפגשנו הלכו אליו.
 

הרופא הטיבטי הלה , מסתבר, מאבחן בשתן ובדופק. לא צחוק. תמיד כשאני עובר על יד המרפאה בדרך החוצה, אני רואה אותו או את עוזרו, מערבבים כוס שתן עם מקל לפני שהם מכניסים אותו פנימה למרפאה. הרופא איש מבוגר מאד, לבוש בבגדי הנזירים הטיבטיים, אינו  עונה לשלום כשאומרים לו, ומקנח את אפו ביד בקול תרועה מול המרפאה, ובאבחת יד חדה מותיר את התוצאות על השביל. לי כבר לא כואב כלום אחרי שראיתי את זה....

 

האינטראקציות בין אנשים כאן היא בלתי פוסקת, וזה התגלה כאחד הכפים הגדולים ביותר של הטיול. במשך היום תמיד תכיר אנשים חדשים או כאלה שכבר מכירים את פרצופך מהימים שאתה כאן ויפנו אליך בשיחה. "נו? לא נעשה ביזנס בזמן שאתה כאן?"     שואל אותי בעל חנות שכל יום מזמין אותי פנימה. פעם אחת הצחקתי אותו כשאמרתי לו בחרוזים: Maybe yes, maybe no, maybe baby I don’t know הוא התפוצץ מצחוק ולאחר שיחה קצרה שלח אותי לטרק מעניין בהרים (שלא הלכתי אליו). דווקא נכנסנו אליו ויש לו דברים יפים, אבל יקרים (במושגים ההודים).

 

בגסו

אחת מעירות המשולש האזורי, 1.5 ק"מ ממקלוד. דרך יפה ונעימה במעלה ההר. בגסו היא מקום משכנם של ישראלים צעירים המחפשים קצת שקט ומגורים זולים יותר. גם שם מרכז חוגי יוגה, רייקי, מסג'ים ועוד. גם שם חנויות ומסעודות לרוב וחלק משלטיהם כתובים בעברית.

 

בגסו היא גם עיר תיירות הודית אליה מגיעים בעיקר הודים מחבל פנג'ב. במקום מקדש הודי לאל שיוה ובריכת מים פתוחה לכל בה רוחצים בכיף – רק גברים  וילדים (נשים לא מתערטלות בפומבי). הבריכות ניזונות ממעיינות הנובעים מההר הסמוך ובמרחק הליכה של עוד ק"מ מגיעים למפל מים.

                    

יום "שנטי"

שי התקרר ולאור מצבו החלטנו לעשות יום "שנטי". את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר  במסעדת גג איטלקית    Niks , הזמנו ארוחת בוקר ישראלית שכללה סלט ירקות (עם שמן וכל התוספות) שעד אז לא מצאנו כמוהו בהודו, (פשוט צריך לדעת איפה)  והתמכרנו לקרני השמש הנעימות, מביטים אל הנוף ואל העננים הנודדים בין ההרים מתקרבים ומתרחקים מעל העיר.

 

הפלגתי במחשבותיי ארצה וחשבתי על מסעדה הודית בשם "שנטי על הגג"  בנווה צדק או ביפו, משקיפה אל הים. כל "יוצאי הודו" יגיעו בהמוניהם למסעדה זו ויערכו שם פגישות מחזור על כוס צ'אי, צ'פאטי ודאל או מלאי קופטה ואורז בריאני , או שמא דוקא ה"מומואים" יזכירו להם טוב יותר את מסעדות הגג במקלוד גנג'.... והמחירים אותן הספרות רק במטבע ישראלי:

Paneer butter masala…………..ש"ח35   במקום 35 רופיס        

Banufi…………………………ש"ח.40      

אולי אני אלך על זה!  על הגג בתל-אביב......בשנטי......

 

בתום הארוחה והמחשבות המפליגות יצאתי ליום קניות. יש כאן חנויות הודיות וטיבטיות עם בגדים , חפצי אמנות הודים וטיבטים. קופסאות מצוירות ביד ומגולפות בעץ, תכשיטי כסף, שטיחי קיר רקומים ביד, שמיכות צמר צבעוניות המשמשות בנוסף לכיסוי גם למעיל ולסוודר. כמו בנחלת בנימין....

 

אני מתחילה להתגעגע או מה?

בינתיים שי הלך לנוח, הוא הרי חולה ואינו יכול לאכול אוכל הודי מתובל, רק תה בלימון וקנמון, ואולי מרק עוף?   (ה- Jewish penicillin ) יש פתרון! – מסעדת צ'וקיס שנפתחה רק אתמול והיא בבעלות משותפת  של ענבל הישראלית וטנזין הטיבטי. באדיבותה כי רבה הציעה לי עבור שי קנקני תה בלימון לקחת לחדר וגם מרק עוף על פי המתכון של אמה שלה. בנוסף  היא עושה גם פירה, כבד ושניצל וגם טחינה, חצילים ו... בקיצור, עם מתכוני הבריאות הישראלים הללו שי קם למחרת כחדש.

 

בשעות אחר הצהרים התחלתי את קורס המסג' האירוודי. הקורס מעניין ומהנה, ממש תורת חיים שאחד מענפיה הוא המסג' בשמנים.

 

דרמקוט ובית חב"ד

כפר מפוזר והוא לא כפר אז"ר , בית פה בית שם, שדה , פיצריה ובית חב"ד. דרמקוט הוא כפר שמרכזו הוא רחבת הריקשות וכמה מסעדות עם שלטים בעברית ואוכל ישראלי, כמה "גסט-האוזים" ובית חב"ד. בהמשך הרחוב הופך לשביל בתוך השדה המוביל למבנים צריפים שהם מגורים, קפה אינטרנט, סוכנות נסיעות, פיצריה וגירסות הודיות לקיוסקים.

 

ידידה ישראלית המליצה בפני על הפיצה והבנופי (עוגה הודית) הטובים ביותר באזור. " לכי  עד סוף הרחוב בדרמקוט המסעדה האחרונה זו הפיצריה – לא תפספסי כי אין עוד רחובות שם" ובכן הלכתי בעקבות הוראותיה וציפיתי ל"רחוב", כאמור הפך הרחוב לשביל בשדה  ובתים מפוזרים בו. המשכנו ללכת בשביל  ונתקלנו בשילוט אדום – על אבני הדרך: To Pitsa  ,  וואלה יש כוון, הבחורה צודקת! אכן לא פספסנו בין המבנים ואחרי עוד שתי מסעדות/דוכני קפה, הגענו למבנה הכולל מגורים, גסטהאוז והפיצריה! אכן המבנה האחרון ב"רחוב הראשי בדרמקוט.

 

אבל את הפיצה לא אכלנו כי חזרנו לערב שבת לבית חב"ד. הרב דרור, אשתו ושלושת ילדיו מתגוררים בבית חב"ד בקומה העליונה של הבית. הקומה התחתונה מהווה מקום מפגש לצעירים ישראלים והיום גם למבוגרים המטיילים באזור. בין שאר מטלותיו של הרב קיימת גם מטלת  ההחזרה בתשובה, הנעשית בדרך מקומית. מבין מגוון הקורסים הקיימים במשולש הכפרי הזה בדרמסלה, מקיים הרב  את קורס תורת הקבלה ומדיטציה על פי היהדות.

 

בערב שבת לאחר התפילה וקבלת שבת ותוך כדי הארוחה "מרביץ" הרב דרשה על ההבדל המהותי בין ההודים והיהודים. הרב דרור טען שההבדל בין הודי ליהודי הוא לכאורה באות י' הקטנה אולם האות הקטנה הזו היא היא המהות האמיתית של היהודי השונה תכלית השינוי מההודי. הי' המאירה הזו היא העולם האמיתי.

...ולחשוב שכמה מאות מטרים משם יושב הדלאי למה ומדבר על תפיסת הבודהיזם: על מקור הבערות והסבל, על חכמה, נתינה וחמלה....

 

לא כולם מגיעים כמובן לבית חב"ד. אולם הצורך הישראלי להתכנס בחברותא מתקיים גם באלטרנטיבות אחרות כמו ערב שירה ישראלי שהכנסותיו/ תרומותיו קודש לילדי טיבט או לאגודה למניעת אידס באפריקה, או סתם כדי לשמוע הרצאה על המורשת הטיבטית.

 

נורובליקה, דרמסלה ואגם דאל.

כמחצית השעה ממקלוד גנג' נמצא המכון לשימור תרבות טיבט – נורובליקה. מקום מטופח מאוד, גינון בסגנון יפני. במקום מוזיאון וסדנאות עבודה המכשירות טיבטים ומונגולים בלבד  לאמנות גילוף בעץ ופיסול בברונזה. לימוד האמנות והעבודה בסדנאות אלו אורכות בממוצע כ- 12 שנים שבסופן מגיעים הלומדים במקום לדרגת אומנים.  במקום מוזיאון בובות המתעד את הטיבטים בתקופות שונות וכן מקדש ובתוכו פסל בודהה ענק שהועתק בדיוק  מהמקדש בטיבט.

 

במרחק הליכה של כשעה  ממקלוד, בתוך יער יפהפה חלפנו על פני כפר הילדים הטיבטי  והגענו למרומי ההר שם מצאנו אגם קטן שמימיו בוציים ולמרות זאת שטים להם באגם דגי ים גדולים ואפילו דגי זהב. לא ניתן לראותם בשל עכירות המים אלא שאם זורקים להם לחם הם מתנפלים בהמוניהם, ורק בבצבצם מהמים האמנתי שאכן יכולים דגים לשוט במים כל כך בוציים ועכורים.

 

מסעדות  מומלצות (לטעמי) במקלוד גנג':

  1. המסעדה הטיבטית  במלון טיבט – אוכל טיבטי וגם הודי במיטבו – במיוחד העוף טנדורי שלהם.

  2. המסעדה היפנית Lung Ta   אי של עיצוב מערבי ,(למרות שזה יפני) – הקפדה על כל פרט ריהוט, תאורה, כלים וכמובן גם עיצוב המנה – צבעונית ויפה! והכי חשוב ומתוק: שקית עוגיות השקדים הלבנות, לקחת לחדר או לטיול!

  3. Norling  מסעדה טיבטית- המגישה גם אוכל הודי ומערבי . המתוקים מצוינים. פירוש השם: קופסת פנינים.

  4. Chukis  - מסעדה ישראטיבטית על פי בעליה, אוכל הודי , טיבטי וישראלי.

  5. Ashuka  - מסעדה הודית, מאכלים הודיים טובים מאוד, אפשר גם בירה על הגג.

  6. Nicks   האיטלקית על הגג, ויותר מהאוכל האווירה והנוף צופה על העיר וההרים גם יחד. מתאים ביותר לארוחת בוקר או ערב כשהשמים נקיים.

 

בפרק  ז ': מנלי , ושישט, המפלים ובונוס צחצוח הנעלים

  ______________________________

הגיבי על הכתבה

________________________________________________________