המסע להודו

פרק  ד' : להיות בתוך ענן

מאת: מתי לוביאניקר

 

 

פרק א: הלם תרבות

פרק ב': המהטמה שמור היטב

פרק ג': מציאות של סרט בדיוני

עוד ב"הדרך למעלה:

 

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

 שימלה!

 כשהגענו לשימלה (גובה 2400 מ') היינו בתוך ענן. שעת בין ערביים 1830  ובעצם לא ראינו כלל את העיר, הן בשל העננות והערפל הכבד והן בשל העובדה  שתחנת הרכבת של שימלה נמצאת מתחת לעיר. כדי להגיע לעיר צריך לטפס  עוד וברגל.... (המתחם התיירותי של העיר הכולל את כל מהמלונות והמסעדות סגור לכניסת כלי רכב מכל סוג שהוא).

 

את העיר לא ראינו אך עוד בטרם נפתחו דלתות הקרון צבאו על החלונות עדת הפורטרים (סבלים) לבושים כולם בחליפה הודית טיפוסית בצבע ארגמן. אחר כך הבנו שצבע הארגמן מייחד את סבלי המזוודות והמשאות של התיירים.  הפורטרים שלחו יד דרך החלון ונגעו בתיקים לסמן "תפסתי את הג'וב שלי " או ניסו ליצור קשר עין עם התיירים בקרון לאמור: אני אהיה הפורטר שלך!. ואכן כולם לוקחים פורטרים, את  הטיפוס בן הקילומטר לעיר שורדים רק המיומנים בכך – אגודת הפורטרים של שימלה!

 

גם אנחנו נענינו לאחד הפורטרים  שנראה צעיר שיוכל לשרוד את העליה התלולה עם שני תרמילינו הגדולים על גבו!

 

התחלנו בטיפוס כשחיש מהר התלווה אלינו צעיר נוסף! מי אם לא "סוכן המלונות" – בחור צעיר שקט וחייכני שכמובן קשר עמנו שיחת חולין נעימה- (שלב ה-small talk ) שלאחריה שאל אותנו לאיזה מלון מועדות פנינו? כמובן שהוא הציע מלון טוב יותר, קצת יותר למעלה, אבל יש לכם פורטר, והנוף  - ממש נהדר. הצעיר היה כל כך לבבי וחיכן  ואנחנו הסכמנו לבדוק כמה מלונות וגם מה שהוא מציע (כדי שיקבל את עמלתו כמובן).  עוד אנחנו מטפסים, הפורטר כמובן תמיד לפנינו, אני מודה לו כשהוא נעצר לנוח, כדי שגם אני אספיק לנשום, וידידנו "הסוכן" רץ לזוג אחר להציע גם להם מלון, אולם לא עזב אותנו  ומידי פעם חזר אלינו לשאול לשלומנו ולדאוג שנגיע למלון המומלץ על ידו.

 

בחרנו מלון סביר עם מקלחת חמה, טלוויזיה, מעלית לקומה שלישית, סדינים נקיים (ללא ניר טואלט- אבל הבאתי מהבית)   הבנו כבר שצריך לברר ולסכם את הכל מראש!

 

מתוך הדו"ח של שי:

"במבוא המלון בעת הבירור ורישום הדרכונים מחכה הפורטר בסבלנות לעמלתו עד שייסגר המחיר עמנו. בין לבין הוא שואל מהיכן אנחנו ומהי דתנו אנו אומרים מישראל ודתנו יהודית. הפורטר אומר אני מוסלמי והגעתי מקשמיר  לעבוד בעיר בעונת התיירות (ממאי- אוקטובר). הפורטר נזכר בסיפור התנ"ך על אברהם אבינו שהיו לו שני בנים והמוסלמים הם צאצאי ישמעאל. " אכן אני עונה והיהודים הם צאצאיו של יצחק! הפורטר עמד על כך שיצחק היה אף הוא מוסלמי!  לא רציתי להיכנס לויכוח והסכמתי אתו. ופקיד הקבלה הורה לו להפסיק !"

 

שימלה בניגוד לדלהי – יש בה יופי ואוירה של עיר נופש והיא אכן אחת מערי הנופש של הודו שאותה בחרו ופיתחו ככזאת האנגלים בעת ששהו בהודו. האנגלים בנו את העיר  וקבעו בה כללים שנשארו תקפים עד היום. מתחם התיירות הכולל 3-2 רחובות ראשיים והשוק  סגור לתנועת כלי רכב מכל סוג שהוא. (גם לא ריקשה או אופנים) הרחובות במתחם the mall   ו – the ridge   נקיים, ססגוניים ומלאים תמיד בתיירים בעיקר הודים. הרחבה הענקית מול הכנסייה שבמקום מלאה כמעט רוב שעות היום באנשים מטיילים.

 

התיירים ההודים המגיעים למקום מגיעים מכל קצוות הודו ובעיקר מהדרום החם.  אין בה הרבה מערביים והמעטים שקיימים ומגיעים למקום זוכים לנעיצת מבטים באופן גלוי ובוטה. גם ברחוב וגם במסעדות. הגדילו לעשות כמה משפחות וצעירים הודים בבקשם מאתנו ומאחרים "צילום", הצטלמנו אתם לפחות ארבע – חמש פעמים. בהמשך דרכנו המשיכו  צעירים הודים לבקש להצטלם איתי אך אז כבר סירבתי כשהבנתי שהתופעה אינה אופיינית רק לשימלה!

 

כשהעננות וערפל ההרים נמוגו, נתגלתה העיר. פנינת תיירות הצפון, מתחם תיירות יפהפה, נוף הרים נהדר ושוב הניגוד הבלתי אפשרי הזה בין היופי לעליבות הבתים והסביבה העירונית של העיר רבתי. העיר אינה גדולה ואינה משתרעת על שטח נרחב מאוד. אולם ממש בסמוך לרחבה המרווחת והיפה ישנם בתי המגורים הצפופים, הישנים,  כמו מעשה טלאים חסר ייחודיות אפור שלצדו תעלות ביוב פתוחות וזבל זורם בהם  אל הודיות המהוות את שביל הניקוז לביוב ואשפת העיר.

 

בשימלה מבחר מסעדות הודיות מערביות סיניות, התחלנו לנסות את האוכל ההודי העשיר והמתובל. האוכל טעים ומגוון ואפילו החריפות נסבלת בהחלט!

ברחובות הראשיים לא נכנסו כלי רכב ואפילו לא פרות קדושות! אולם את מקומם תפסו הקופים שנראו בכל מקום על הגגות , המדרגות , חוטי החשמל והעצים כמובן, הם שחקו והשתעשעו ואף העיזו לחטוף אוכל מילדים ולמשוך שולי הצעיפים של הנשים. התושבים מורגלים לקופים ודואגים להשאיר עבורם גם שאריות אוכל. אף אנחנו זכינו לביקור קוף בחדרנו:  השארתי חלון פתוח לאוורור  במקלחת ומששמעתי רחש  וניגשתי לראות מצאתי קוף יושב על אדן החלון. ביקשתי ממנו יפה ללכת משם – הוא סרב! ניסיתי "קישטה" חתולית והוא עזב עם  חפיסת ניר טואלט שהנחתי על הניאגרה.

 

הקופים מקודשים אף הם  בדת ההינדו ובכמה מקומות אף בנו להם מקדש – גם בשימלה.

 

 סבלי העיר שימלה

בשל היותה של שימלה עיר הררית שבחלקה (מתחם התיירות והשוק) אין כניסה לכל כלי רכב שהוא, קיימים בה סבלים למטרות שונות. לכולם גם תלבושות שונות וצבעוניות:

 

הפורטרים של התיירים – מזוודות ותרמילים לבושים בחליפות ארגמן

הפורטרים של חברות הגז לבושים בחליפות חומות והפורטרים של השוק בחליפות אפורות או משובצות. מכוני כושר אין בשימלה, אך עבודת כושר עצמית ודאי וודאי!

 

בפרק  ה': דרמסלה, הטיבטים, הקורסים והדלאי למה! ______________________________

הגיבי על הכתבה

________________________________________________________