גליון מס' 9 - דצמבר 2003

 

פורנוגרפיה ברשת: עד כמה להגביל?

 

חזרה לתוכן העניינים של גיליון 9 - דצמבר 2003

גליונות קודמים:

לגליון מס' 8 - ספטמבר 2003

 

עוד על פורנוגרפיה:

חיות מחמד עם מבטא ישראלי

פלייבוי והשפנפנות

 

עוד ב"הדרך למעלה:

ארכיון מאמרים

  בריאות

כל הטיפים

  סגנון חיים

 יעוץ

  כיתבי לנו

 

 

 

 

האם יש להגביל את הפרסומים הפורנוגרפיים ברשת? מהי החקיקה בנושא פורנוגרפיה ברשת? יובל קרניאל מציג רעיוניות אשר יאפשרו לאכוף את החוקים הפליליים האוסרים פרסומי תועבה קשים בישראל.

רשת האינטרנט כוללת תכנים מגוונים, בין היתר תכנים קיצוניים מעוררי מחלוקת כמו אתרי טרור, אתרי הסתה וגזענות, אתרי הימורים לא חוקיים, פורנוגרפיה רכה וגם פרסומי תועבה המשלבים פורנוגרפיה קשה, ילדים ובעלי חיים. על הרקע הזה מתקיים דיון חריף לגבי גבולות חופש הביטוי ברשת. הגבלת חופש הביטוי באינטרנט עלול לגרום לנזק ועוול גדול יותר מהנזק שהוא מנסה למנוע. בכתבה זו ננסה לבחון את שני צידי המטבע: עקרון חופש הביטוי באינטרנט לעומת האינטרסים של הגורמים המבקשים להגבילו.

החופש להיות חופשי

רשת האינטרט התפתחה כמקום חופשי לתקשורת בין פרטים, בו נהנים הגולשים מחופש ביטוי מרבי כמעט ללא גבולות. הסיבה לכך נעוצה בעיקרה במבנה הרשת המאפשרת ביטוי חופשי ומוגן. מה שהופך את הרשת כיום לגן עדן של חופש הביטוי הן הנקודות הבאות: אפשרות לשמירה על אנונימיות מוחלטת, הפצת החומר באינטרנט מבוזרת ללא עריכה של גורם שולט ודומיננטי כלשהו, חופש רב ביצירת אתרי, כניסה לפורומים, רשת עולמית גלובלית ללא גבולות פיזיים, היצאותם של כלים להצפנת תכנים וכן היעדר שיטה פשוטה לזיהוי תכנים.

הפורנוגרפיה ברשת מדירה שינה מעיניהם של הורים רבים. בארה"ב, בשונה מישראל, לא ניתן בדרך כלל להגביל בחוק הפצה של ארוטיקה ופורנוגרפיה למבוגרים הצופים בתוכן בצינעה, לעומת זאת הגבלת ההפצה של פורנוגרפיה לקטינים מקובלת בחוק. בעולם הפיזי ניתן לאכוף את החוק, שכן קטין בדרך כלל יתקשה להסתיר את זהותו כקטין ולכן קל יחסית למנוע ממנו את הגישה לפורנוגרפיה. הסוחר הממוצע לא ימכור לילד מוצרי תועבה. לעומת זאת ברחבי הרשת המצב שונה לגמרי, וזאת בשל המבנה של הרשת. השוק החופשי מאפשר גישה לפורנו כמעט בחינם ויותר מכך הרשת מאפשרת אנונימיות, בכך מונעת את זיהוי הקטין ומאפשרת לו גישה לחומר האסור.

בארה"ב נעשו ניסיונות שונים לחוקק חוקים בכדי להגן על קטינים בפני פורנוגרפיה ברשת אולם החקיקה נפסלה על ידי בית המשפט הפדרלי מאחר והיא בלתי חוקתית ופוגעת בחופש הביטוי של כלל הציבור. בית המשפט קבע למעשה כי עד שלא תפותח טכנולוגיה יעילה שבעזרתה ניתן יהיה לזהות גולשים ואת מיקומם הגיאוגרפי, לא ניתן לחוקק חוקים והוראות המתיימרים לתחום ולסמן את התכנים המגונים ולמנוע מקטינים את הגישה אליהם. במצב הנוכחי של הטכנולוגיה, כל איסור חוקי כזה מוביל לפגיעה חמורה בחופש המידע, בזכות הציבור לדעת ובחופש הביטוי של אוכלוסיה גדולה הרשאית להעביר ולקבל תכנים אלו.

רומיאו ויוליה מחוץ לחוק

ב- 1996 נעשה ניסיון נוסף לחוקק חוק בארה"ב להרחבת האיסור הפדרלי הקיים על פרסום פורנוגרפיה של קטינים, גם להצגה של דמויות וירטואליות וממוחשבות הנראות כמו קטינים וגם להצגה של בגירים הנראים כקטינים כשהם מעורבים בפעילות מינית. בית המשפט העליון פסל את החוק וקבע כי הוא רחב מדיי וכולל בתוכו איסור על תכנים בעלי ערך תרבותי, ספרותי, אומנותי, פוליטי או מדעי. בית המשפט ציין כי לפי הצעת חוק זו תהיה זו עבירה פלילית לפרסם גירסא מודרנית של רומיאו ויוליה של שייקספיר, מאחר ויוליה היא בת 13 בלבד או הסרט זוכה האוסקר אמריקן ביוטי העוסק בין היתר בפנטזיות של גבר בגיל העמידה המתמקדות בחברתה בת העשרה של בתו. תומכי החוק טענו כי בלי חוק זה לא ניתן יהיה להרשיע את הפדופילים המשתמשים ברשת.

ניתן להבחין בשני סוגי קושי בולטים:

  • קושי בהגדרה מהו חומר תועבה ופרסום מגונה.
  • קושי טכנולוגי להבחין בין בגירים לקטינים ברשת.

למרות שבית המשפט בארה"ב ממשיך להגן בפסיקותיו על חופש הביטוי, המחוקקים בארה"ב אינם מרימים ידיהם ובלחץ הציבור ממשיכים להציע ולחוקק הסדרים המגבילים את חופש הביטוי באינטרנט.

ישראל על מפת הרשת

למרות שהאינטרנט היא רשת גלובלית חסרת גבולות, החקיקה המפקחת עליה ומסדירה את פעולה מתבססת על חוקים של מדינות. למרות שחופש הביטוי לא נזכר בצורה מפורשת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוא נחשב לעיקרון על חוקתי, הזוכה להגנה עקבית של בית המשפט העליון. בישראל, בדומה לארה"ב, רמות חופש הביטוי משתנות בהתאם למדיה עליה מדובר. למשל, הדין שונה לגבי שיחת טלפון פרטית, להוצאה לאור של ספר, לפרסום בעיתונות הכתובה, להקרנת סרטים בקולנוע, או לשידור בכלי התקשורת האלקטרונית, כאשר האחרונה היא הסובלת העיקרית מהפיקוח האוסר עליה לשדר תוכניות פורנוגרפיה בערוץ 1 וערוץ 2. לעומת זאת, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי לא ניתן לאסור בישראל הקרנה של סרטים פורנוגרפיים למבוגרים כל עוד אין מדובר בפרסום תועבה של ממש. לאחרונה ערוץ פלייבוי עלה לאוויר לאחר ויכוח ציבורי ומשפטי ממושך.

כל החוקים שתוארו עד כה אינם נוגעים כלל וכלל ברשת האינטרנט ואין כל התייחסות לפרסום פורנוגפיה ברשת. לאחרונה, התחזקה המגמה המשפטית בבתי המשפט להכיל את הדין הקיים מחוץ לרשת על פרסומים באינטרנט. החוק הישראלי אוסר פרסום תועבה בכלל ופרסום תועבה ובו דמותו של קטין בפרט, אך אינו קובע הסדר מיוחד לגבי פרסומים באינטרנט ולא קובע איך ניתן לאסור או להגביל את נגישותם של קטינים לפרסומים מיניים מגונים אחרים באינטרנט.

רגעים ספורים לפני הפגיעה

שאלה מעניינת היא מדוע לא הגיע לארץ הדיון הציבורי הסוער המתקיים במדינות רבות בעולם בכל הנוגע לפדופילה, תועבה ופורנוגרפיה ברשת. ההנחה היא שהחשיפה של הקטינים בישראל טרם הגיעה למימדים של החשיפה בחו"ל, וזאת מאחר והחדירה של החיבור לאינטרנט בישראל עדיין לא הגיעה לרמת החדירה שלה בחו"ל. ואולי הדבר נובע גם בשל החשיפה המוגבלת לאינטרנט של החרדים והדתיים. הציבור החילוני מוטרד פחות מהתופעה, או שמעדיף למצוא לה פתרון במסגרת המשפחה והקהילה ולא בפניה למחוקק, וזאת אולי בשל החשש הקיים בקרב הציבור החילוני כי המחוקק ינקוט בגישה מחמירה בעקבות השפעת הציבור החרדי ויאמץ נורמה מגבילה ושמרנית מעבר לרצוי. דעות אחרות גורסות כי הציבור לא ממש מתעניין ובעיקר אין לו מושג לאיזה חומרים נוראיים ומעוותים חשופים הילדים הרכים שלו ברשת. 

אחריותם של ספקי האינטרנט

שאלה נוספת המתעוררת היא אחריותם של ספקי האינטרנט השונים לתכנים הפורנוגרפיים המזיקים המתפרסמים ברשת, והאם יש להטיל עליהם אחריות על תכנים המתפרסמים ברשת על ידי צד שלישי. הטלת אחריות על ספקי הגישה לרשת תגרום לכך שהם יטילו צנזורה עצמית על כל הגולשים והמשתמשים באינטרנט דרכם ויגרמו בכך לצמצום ניכר בכמות וגיוון התכנים הנמצאים ברשת. 

חייבים להגן על חופש הביטוי ברשת

החשש הגדול הוא כי התופעות אשר תוארו לעיל עלולות להוביל לשינוי של ממש באופיה של הרשת עד כדי כך שהיא תהפוך למקום בו יש רגולציה רחבה של הביטוי, בדרך של תיחום אתרים וסינון תכנים, ואולי אף בדרך של שליטה טוטאלית בפרט על ידי מעקב אחר מעשיו והביטויים שלו ברשת.

קרניאל סבור שיש טעם חברתי וערך רב בהגנה על רשת האינטרנט ועל אופיה הנוכחי, כמקום של חופש בכלל וחופש ביטוי בפרט, כמו גם להימנע מחקיקה שתטיל אחריות חמורה על ספקי הגישה לאינטרנט. קרניאל מוסיף ומציין כי יש להיאבק באמצעות דיני הגבלים עיסקיים בגורמים הנרכזים בידיהם שליטה על הנעשה ברשת. לדעתו של קרניאל, הסכנה איננה, כפי שרבים סבורים, השתוללות של חופש הביטוי באינטרנט, אלא להיפך, מגמות שמסמנות את סופו של עידן החופש ברשת ותחילתו של עידן מסוכן הרבה יותר. הוא  ממשיך ואומר כי הפתרון טמון בהכרה כי האינטרנט הוא מקום אחר ושונה מהעולם הפיזי, אותו יש ללמוד היטב לפני שניגשים לקבוע חוקים ודינים מתאימים ובטח שלא להכיל עליו באופן טכני את הדינים החלים על מדיות אחרות בעולם שמחוץ לרשת.

לגבי הפרסומים הפדופיליים, פרסומי התועבה הקשים והאלימים הפוגעים בכבוד האישה ומסכנים את שלומה, יש לדעתו של קרניאל לסלק גם מהרשת. חוק העונשין הישראלי וחוקים דומים בעולם קובעים כי זוהי עבירה פלילית. בנושא זה אומר קרניאל כי יש לאכוף את החוק בצורתו המחמירה ביותר. לגבי הביטוי הפורנוגרפי הרך, עדיף בשלב זה לסבול את המחיר הטמון בהפצתו ברשת ולא לפגוע פגיעה אנושה בחופש הביטוי באינטרנט. אפשרות מעניינת להתמודדות עם הפורנוגרפיה ברשת עליה ממליץ קרניאל, היא לחייב מפרסמים ובעלי אתרים הפורנוגרפיים לסווג ולסמן את התכנים כך שניתן יהיה לסייע להורים ולמחנכים לפקח על הילדים. בדרך זו ניתן היה טכנולוגית לסנן סינון מדוייק של תכנים פורנוגרפיים בלי פגיעה קשה ומיותרת בזכות הציבור לדעת ובחופש הביטוי האינטרנט.

לסיכום, הבעיה המרכזית ברשת נותרת עדיין ללא מענה, והיא הפלישה של חומרים לא רצויים ומזיקים (אתרים ודואר אלקטרוני) למקומות שילדים חשופים אליהם ועוברים שטיפות מוח כשאשר אין להם עדיין אמות מידה והבנה מה לסנן ומה נכון.

* מאמרו של יובל קרניאל,  "פורנוגרפיה באינטרנט – עד כמה להגביל את ביטויה?", אשר התפרסם בספר פתו"ח , גיליון מס' 5, אוגוסט 2003- כתב עת בנושאי פוליטיקה , תקשורת וחברה - שם הגיליון "מדיה חדשים"  בהוצאת אוניברסיטת בר- אילן מטעם המחלקה למדע המדינה, מגמת תקשורת ציבורית והמרכז למדיניות ותקשורת בינלאומית וקרן סלומוביץ'.

  

  חזרה לתוכן העניינים
_______________________________________________________