ראשיתה של התעוררות

מאת:  סילביה שמיר

 

 

עוד גופנפש:

נשים, עסקים ולחץ

וידוי

תרפיה רוחנית

אנרגיה ושיטות טיפול

שיטת פאולה

יוגה צחוק

בהיותי כלה

צמד-חמד מרכזי האנרגיה

תכנית חיים בגיל המעבר

מנופאוזה

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

קשה לי לקלוט עד כמה קשובה אני היום לכל דבר שקורה לי, לכל מילה שיוצאת מפי, לכל אשר קורא ונשמע בתוכי ומחוצה לי.

 

כל כך הרבה פעמים ביום אני מוצאת עצמי עוצרת לשניה, לדקה, כדי לקלוט את אשר זה עתה קרה/נאמר כדי להבין את ה מ ש מ ע ו ת  המסתתרת.

 

האמנם מסתתרת? אני שואלת עצמי. הרי פתאום ברור שלמעשה דבר לא מסתתר, הכל ישנו והיה גם קודם לכן! רק  שלא ראיתי, "ישנתי". אולי לא "ישנתי" כמו לפני שנים אך כנראה שתהליך ההתעוררות אורך שנים, ואולי הוא אינסופי?!

 

ומי בעצם "הרדים" אותי? שמא זאת הייתה בחירה שלי? על כמה דברים דילגתי וחלפו הם ממני כמו בחלום?

 

מצחיק לחשוב כמה הרבה חולמת אני בלילות ומנסה לעיתים למצוא את פשר החלומות והנה מסתבר  שהרבה דברים חלפו בתוך חיי "בשנתי", בלי צורך ובטח בלי רצון להבין את אשר אירע!   

 

ה ר צ ו ן  היחיד שהניע אותי אז היה הרצון לא לשמוע, לא לראות, לא להיות נוכחת וכך בפשטות בלתי מפורשת "הרדמתי" את עצמי ו"ישנתי".

 

לא טרחתי אז לבדוק מה אני מרגישה ואם היה מקום לרגש כלשהו, דאגתי להסתיר אותו עמוק עמוק בפנים.שלא ארגיש! שלא ייראה ולא יראו, שלא אצטרך להתמודד אתו.

 

לעיתים כה קרובות "ישנתי" כשהדימוי העצמי (הנמוך כמובן), הבושה, חוסר האונים מודחקים בתוכי מבלי שאפשרתי להם לצוץ החוצה.  

 

ועתה נמצאת אני בדרך, דרך ארוכה של התעוררות איטית שהחלה לפני הרבה שנים וסופה לא נראה באופק. אני לא ממהרת היום לשום מקום, להיפך! לאט לאט אני מגיעה להבנה שאין לאן למהר, לא מתוך ייאוש אלא מתוך הבנה וידיעה שהדרך היא כל הזמן ד ר ך, אין קיצורים ואין גם קו סיום אותו יכולה אני לסמן ו/או לראות כמטרה להגיע אליה. זה לא טיפוס לכיבוש פסגת האוורסט בהימלאיה.

 

מתוך ידיעה זו פתחתי עצמי לאפשרות להיות בדרך, להיות בתהליך וגם ליהנות ממנו.

 

בית המשפט הפרטי שלי נסגר. האגו, הסניגור שלי הורד בדרגה והוצא לחופשה .

מעשיי, דבריי וכן מעשיהם ודבריהם של אחרים לא עוברים כבר מפקד הביקורת הנוקבת בה הזנתי עצמי.

 

הגרוע מכל הוא שבעצם הזנתי עצמי באותו "מזון" שהיה לעיתים קשה לעיכול עד כדי אי יכולת  להוציא אותו ממני בשום דרך אחרת מלבד דרך מחלה, כאב וסבל. העיקר לא להגיע לעימות עם מה שהרגשות באו להגיד לי.

 

כמה מפתיע! בית המשפט עבר טרנספורמציה והפך בית ספר לתובנות. האגו עם הורדתו בדרגה ויציאתו לחופש פינה מקומו לאותו חופש פנימי שהיה כלוא בתוכי.

עידן המשפט והעונש חלף והחליף מקומו עידן הלמידה, הצמיחה והמודעות.

כמה פשוט!!! וכל כך הרבה ע ב ר ת י  כדי להגיע עד הלום.    

 _________________

סילביה שמיר, מורה מוסמכת "בשיטת פאולה", מפתחת שיטה  " Si לריפוי" – האדם לומד לשחרר כאב מתוך גילוי והתוודעות למקורות ש"הולידו" הכאב והחולי, מנחה קבוצות זוגות ונישואין, מטפלת בפרחי באך, מתקשרת.

 

מה דעתך?    תגובות: כיתבי אלינו                          מעניין? שילחי לחברה

 

 

 

_______________________________________