התרפיה הרוחנית - מה מונע מאיתנו להתפתח?

מאת: ציונה הראל

 

עוד גופנפש:

אנרגיה ושיטות טיפול

שיטת פאולה

יוגה צחוק

בהיותי כלה

צמד-חמד מרכזי האנרגיה

תכנית חיים בגיל המעבר

מנופאוזה

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

טיפול טיבעי למחלות ילדים

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

 

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

בחזרה לחלק א'

כל אחד מאתנו צמא וכמה בכל רגע בחייו להתקדם ולהתפתח.

כבר מרגע היוולדו נמצא התינוק במצב של נכונות וכמיהה להתפתחות וצמיחה.

מצד אחד הוא מלא ב"ידיעת" הפוטנציאל והאיכויות שבתוכו, ובכך הוא מרגיש את עצמו כעולם ומלואו, ובעולם השלם הזה המצוי בתוך עצמו אין מקום לשום דבר, זולת מי שמקיים את הצורך הקיומי הראשוני הזה שלו, מאכיל ומטפל בצרכים הפיסיים שלו. מאידך אותו תינוק נמצא בהתבוננות מתמדת אל הסביבה שלו, ויש בו כמיהה להתאים את עצמו אל ההישג והיכולת שהוא רואה סביבו. אנשים שהוא רואה מסוגלים להתנועע, לעשות דברים מופלאים באברי הגוף שלהם, וגם מצליחים להשפיע ולשנות את הסביבה שלהם.

 

ואכן זו מהותו של כל אורגניזם חי. מגיע על מנת לממש את סיבת היוולדו, להעשיר את הסביבה שלו בגוון המיוחד שהוא עצמו מביא לעולם הזה, ומצפה לקבל בתמורה תגמול שמביא עימו הנאה, ריגוש, שמחה ועניין.

 

אם הכל כל כך יפה ופשוט, אז מה בעצם משתבש לנו? מדוע איננו מגיעים לאותה רמת התפתחות שמחה והנאה שאנו מיועדים אליה?

 

קל יהיה לדמות (כמטאפורה) תהליך זה למסלול חייה של טיפת גשם.

טיפת הגשם היורדת מהענן יש בה מודעות אחת: שהיא חלק ממחזור המים בטבע.

היא יודעת בוודאות שמהענן היא באה ואל הענן היא שוב תשוב. ולכן לא כל כך משנה בשלב זה מה יקרה או לא יקרה בחייה תוך כדי התהליך. ה"ידיעה" שתחזור למקום המוכר והנוח שלה, מאפשרת לה בקלות "לקפוץ אל גורלה", ולשחק את המשחק שלה כאילו שירדה אל ההפתעות של הלונה פארק, או רכבת השדים שבו - ובחיוך.

 

אולם מרגע שהגיעה אל הקרקע, הדברים מתחילים להסתבך.

הדרך שלה לא תמיד פשוטה, לפעמים היא נופלת על קרקע סלעית ולא מצליחה לחלחל לאדמה, לעיתים היא נספגת בתוך קרקע חולית אל התהומות, לפעמים "נתקעת" בתוך שלולית ולא יכולה לזרום משם, הסיבוך גדל במיוחד כיוון שבתוך ה"משחק" נשכח ממנה העיקר: שאל הענן היא שוב תשוב.

וכאן אותה טיפת מים עלולה להיתקף בפחד מאד גדול.

בתוך עצמה טבוע רצון ומוטיבציה עצומים לממש את מה שהתכוונה לו מלכתחילה ברגע היווצרותה כטיפה, אולם המפגש עם המציאות (או בשפה אחרת עולם התלת ממד) מחייבת אותה להתמודד כאילו היא לבדה צריכה לנתב את דרכה חזרה אל הענן. וכאן בדיסוננס הזה נכנסים הפחדים, ההיתקעויות וחוסר האונים.

 

בדיוק אותו תהליך קורה לנשמת האדם בבואה לחוויה (תקופת חיים) כאן בתלת ממד.

אותה נערה שבחייה אילו נולדה במגמה שבמחזור חייה זה תעשה את האמהות שלה בצורה הכי טובה מאי פעם- מטפחת את הזיקה שלה לילדים קטנים כבר מילדותה המוקדמת, לומדת התנהגות אימהית ומצפה לרגע שתוכל בעצמה לממש את הדחף הבסיסי הזה שהיא מכוונת אליו.  

אבל כאן היא נתקלת בבעיה קטנה אחת - היא לא מצליחה למצוא בן זוג.

 

הלחץ שיתפתח אצל אותה נערה יהיה כה גדול, עד שבצורה נואשת תנסה ליצור קשר עם בן זוג כלשהו, גם אם אינו מיטיב איתה, ובלבד שתוכל להגיע לשלב האימהות. בן הזוג בתפישה שלה הוא האמצעי בלבד אל המטרה הגדולה יותר שלה.

היא תתפשר ותוותר על הרבה הנאות ושמחה בדרך, על הרבה רצונות משניים שלה שיכלו להביא לה ריגוש והתפתחות, משום שהיא מכוונת אך ורק אל המטרה הגדולה והעיקרית של חייה. ככל שהיא תהיה נואשת לאותו מימוש כפי שהיא רואה אותו (בעיניים הארציות שלה) - כך ייערמו בדרכה קשיים והגבלות קשים יותר.

 

בטיפול הרוחני אנחנו מזכירים לאותה נערה את מה שנשמתה השכיחה ממנה, שהמשימה אליה היא באה בחייה אילו תתממש, אם תרצה או לא. כך פועלים חוקי היקום. השאלה היא "איך", האם במאמץ, לחץ וקושי, או בזרימה קלות, וחיוך.

כל מה שנותר לנו כבני אדם בחוויה שלנו – להאמין, ולחוות. ממש "לשחק" את "משחק החיים" האישי שלנו.

לדעת באמונה פנימית מלאה שאם דבר צריך לקרות – הוא יגיע. אין צורך להפסיק לחיות כדי לרדוף אחריו. אבל אם בסופו של עניין הדבר לא הגיע, סימן שטעינו ברצון שלנו.

הבנת חוקי היקום ו"תודעת העל" מלמדת אותנו שטוב הדבר שיש לנגד עיני האדם מטרה ויעד מוחשיים וברורים. אולם עלינו לזכור תמיד שיש מעלינו משמעות והוויה הרבה יותר גדולות מאשר המטרות הקטנות הללו.

ובשפתה של טיפת המים: מחזור המים בטבע הוא מערכת סגורה. יוצא מכאן שכל טיפת מים באשר היא, תחזור ותחבור בחזרה אל הענן, כשהיא מצויידת בחוויות ובלמידה שלמדה כאן על יכולותיה להתמודד כאן על פני האדמה. ולכן אין טעם להתאמץ ולנסות לנווט את הגורל בעזרת הרצון הנמוך, או להיכנס לפחדים וייאוש.

 

באחת הפעמים פנה אלי גבר צעיר וביקש לקבוע פגישת טיפול, מיידית באותו שבוע. שמעתי דחיפות בקולו ונעתרתי. בשיחה הטלפונית הבאה שלפני הפגישה הבנתי לפתע שהוא בכלל מזמין את הפגישה בעבור אשתו – היא המטופלת.

 

אל הפגישה הגיעו יד ביד והתרשמתי שקיימת אהבה ביניהם, ודיבור אמיתי. אלא שבשיטת הטיפול שלי ניתן רק בזמן השיחה המקדימה להיות ביחד, בהמשך כשהחוויה כבר אנרגטית ואישית, אני מבקשת שלא תהיה אנרגיה נוספת בחדר, ולכן הוא התבקש להמתין בחוץ או לרדת לשפת הים הסמוך.

 

הבעיה שבעטיה הגיעו היתה עקרותה של האישה והרצון שטיפולי הפוריות ישאו פרי. הבעל ביקש שננסה לעקוב האם היתה טראומה מגלגולים קודמים שאולי מעכבת היום.

רק משנשארנו לבד לחשה לי האישה על הבעיה האמיתית: "כלל אין לי תשוקה לילד".   

 

שני בני הזוג התבצרו כל אחד ברצון הנמוך שלו, ולא באמת היו בזרימה עם החוויה הקיימת בחייהם. ככל שהבעל רצה הריון, כך האישה סגרה את רחמה. אינטימיות משוחררת ואמיתית לא באמת היתה שם, בניגוד למה שנראה על פני השטח. אם היתה האישה מגלה צפונותיה, מן הסתם היו נפגעים רגשותיו של בעלה-אהובה.

וכך שניהם המשיכו להקצין את הפער בין הכוח שהפעילו במעשה (טיפולי פוריות) לעומת כוח ההתנגדות שהפעילו מתחת לפני השטח. כל מה שהיו צריכים לעשות הוא דווקא לשחרר אחיזה, להרפות, לא לנסות להכתיב לוח זמנים והתרחשות ל"משחק החיים שלהם", ואז הנכון ביותר היה מתממש.

 

ואמנם בשחזור הגלגול שעשינו אפשר היה להבין מדוע סגרה האישה את רחמה. היא ראתה את עצמה בימי הביניים, כאשר היא כורעת ללדת. סביבה היו מספר אנשים שסייעו לה ללדת, אולם ברגע שהגיח התינוק לאוויר העולם, לקחו המיילדות את התינוק והלכו להן.

האישה נותרה שם בזעקת שוד ושבר וכאב רגשי עצום, של אימהות שבורה ואבודה.

את התינוק העבירו לחזקתו של המלך, וכיוון שמהמעמד הנמוך היתה - קולה לא נשמע. באותו מעמד כואב החליטה בתוכה האישה שלעולם לא תלד יותר, כיוון שאינה יכולה לעמוד בכאב האובדן.

 

עשינו תיקון לאותה חוויה פנימית וזיכרון כואב שהיא נושאת בתוכה, נעשתה הטמעה של חופש פנימי, זרימה והרפיה לאותה חוויה, ובאותו מעמד הבטיח לה המדריך האישי שנתגלה בפניה, כי תוך שנה יהיה לה ילד.

 

מכאן חשוב לכולנו ללמוד להתחבר ולהקשיב בכל מצב פנימה, אל המקום "יודע כל" המלמד אותנו לזרום, לשחרר, לא לפחד ולא להיאחז בכוח ובמאמץ בתסריט דמיוני זה או אחר, אלא רק ליהנות ולזרום עם כל "מתרחש" -בקלות, ובחיוך.

תמיד נחזור אל הענן כשאנו עטופים בטוב הבריאה ובאהבה אליה אנו שואפים.

 

 

____________________ 

ציונה הראל      052-3993906 

כיום מנהלת את המרכז "בדרך אל", מורה ומטפלת בתרפיה רוחנית, ומקדמת את האדם להתוודע ולהתחבר אל כוחותיו הפנימיים, דרך מודעות עצמית והאנרגיות של התודעה. 

בעבר ניהלה בי"ס אזורי של משרד החינוך, יחד עם תפקידי ניהול אחרים, ייעוץ והנחיית קבוצות.

התפתחה דרך מסעות אישיים אל הגישה הרוחנית בחיים דרך: רייקי מאסטר, הילינג, שחזור גלגולים, ביואנרגיה, דמיון מודרך, מדיטציות, כלים וסמלים גיאומטריים אנרגטיים שהגיעו עם המידעים הגבוהים של "קבוצת החמש", "מחשבה על פיסית", גיאומטריה וטארוט.
מעבירה סדנאות, קורסים מתמשכים וטיפולים פרטניים: "קבוצת החמש", תודעת העל ומודעות עצמית, תרפיה רוחנית בשחזור גלגולים, טארוט.

אתר הבית: www.bederech-el.com

 

 

מה דעתך?    תגובות: כיתבי אלינו                          מעניין? שילחי לחברה

 

 

 

_______________________________________