כלוב של זהב - הנמשל (ב)

מאת: רונית גלילי רפלקסולוגית בכירה ומרפאה הוליסטית

 

 

עוד:

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

 

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

 

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

משל "כלוב הזהב" בא ללמדנו כי בכל אחד מאתנו ישנם לעיתים אלו ואחרות תלות וכלא פנימי. אך בידינו חופש הבחירה להתבוננות על המצב וההתייחסות

שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסובב אותנו. כך למשל ניתן לראות את התוכי כנמשל לאסיר אשר יושב בכלא שנים רבות  ולעיתים קרובות אף סובל מאובדן החופש והעצמאות, אולם הסטטיסטיקה מלמדת כי מרבית האסירים אשר נשפטו הן לתקופות קצרות והן לארוכות שבים ועוברים על החוק דבר הגורם להם לחזור לכלא המגן מפני העולם החיצוני שמקנה אמנם חופש מחד אך גם אחריות ונקיטת עמדה מאידך.  לכלא ישנה הירארכיה משלו וסדר יום מובנה הסובב בעיקר סביב הארוחות שהן אירוע חברתי לכשעצמו.

 

אין דאגות פרנסה, יש מזון, מיטה, לבוש, לימודים וחוגים. טיול לפחות פעם ביום בחצר הכלא וקבלת קהל בזמנים קצובים. הדבר היחיד שניטל מהאסירים הוא החופש לעשות כרצונם וזה כשלעצמו עונש מספיק חמור על מנת להרגיש מחסור וחוסר שביעות רצון. יחד עם זאת מאחר ואסירים רבים לא למדו איך לשקם עצמם  מחוץ לכותלי הכלא הם נוהגים באופן חסר גבולות (מוסריים או חברתיים) ואו אז הדרך חזרה אל כלוב הזהב מובטחת.

 

מלבד הדוגמא הקיצונית של האסירים, כולנו למעשה שבויים ואסירים בצורה זו או אחרת של תכתיבים חברתיים למיניהם. לדוגמא ילד בן שלושים פלוס שאינו מעז לעזוב את בית הוריו מאחריו והם נותנים לו בטחון כלכלי ואולי גם מארחים לו לחברה. כך מפיגים הם  אצלו את תחושת הבדידות באופן מלאכותי  בכך שהם נמצאים פיסית בקרבתו. עד כאן ישנו הרווח שבדבר. אולם מצד שני ניתן לראות אדם בוגר שנוהג כמו ילד עקב הסביבה שבה הוא מצוי. הביטחון שלו לעשות דברים בכוחות עצמו יהיה פחות מזה של חברו אשר חי מחוץ למסגרת הוריו המגוננת מחד אך הסוגרת ומצרה את צעדיו מאידך.

 

או למשל אישה מוכה מילולית או פיסית אשר לא מוצאת את האומץ לקום ולעזוב למרות שכאב המכות וההשפלה לעיתים מפחיד יותר.

 

הפחד מהלא נודע הוא זה שסוגר ומצר צעדינו. יש ואנו מעדיפים להישאר  בסבל המוכר והידוע מאשר להתמודד עם מציאות חדשה שאינה ברורה דיה עבורנו.

 

חופש הבחירה נמצא בכל דקה ודקה ביומיום של כולנו. גם הבחירה להישאר במקום עבודה שאינו מספק אותנו כבר בגלל הרווח שבביטחון הכלכלי, או כי התרגלנו כבר ליתר העובדים, לסדר היום, לתחושת הנחיצות שלנו בעבודה ואולי לעוד דברים נוספים הרלוונטים ספציפית לאותו מקור פרנסה.

 

בחירת החופש נוגעת גם באומץ. בהתמודדות תמידית עם הפחד והדמיונות הנלווים אליו. במה אחרים יגידו, איך הסביבה תגיב, איך נראה בעיני אחרים. האם נצליח במה שבחרנו או שמא ניכשל?

לפי מה נמדדת הצלחה? מהו כישלון?  האם הפחד מן ההצלחה רב ועצום יותר מפחד הכישלון? האם לעצור מלכת ולקפוא במקום מבלי לעשות דבר זה תורם לנו? אם לא נעשה ולא ננסה אז גם לבטח לא נצליח. מה שבטוח  גם לא נטעה. ואולי הטעות הגדולה ביותר היא לא לעשות, מאשר לעשות ולשגות?

 

כאמור אין פה תשובה חד משמעית. גם התוכי במשל, בוחר לראות את החיוב שבדבר. הוא יודע כי את שארית ימיו יבלה (גם מלשון בלאי) בכלוב הצר אך גם מבין כי הוא מוגבל ואינו יכול להכיל ולהתמודד עם החופש במידה וזה יינתן לו. נקודת האור שלו היא הסלון המרווח שאליו יוכל לפרוש כנפיים מנוונות וההגנה שמקנה לו הכלוב על כל המשתמע מכך.

 

 גם זה חופש גם זו בחירה.

 ועל כך נאמר חופש הבחירה.    

 ____________________________

 

מאת רונית גלילי רפלקסולוגית בכירה בעלת ניסיון רב בתחום השיקומי הפוריות והחינוך המיוחד. טל:  0523517749

 

ומה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו

 

 

 

______________________________________________