כלוב של זהב (א)

מאת: רונית גלילי רפלקסולוגית בכירה ומרפאה הוליסטית

 

 

עוד:

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

 

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

 

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

התוכי בביתו של הפסיכיאטר כבר שנים רבות חי שם ומתנוון.

כל חייו מאז היותו גוזל קטון  ורך בשנים מכיר הוא רק את הכלוב הצר והמאורך שאליו הוכנס בעל כורחו.

 

בתחילה הכלוב נראה גדול מפחיד ומאיים. לאט לאט גדל התוכי והתרגל למימדיו שהפכו להיות יותר ויותר קטנים עבורו היות והתוכי גדל ואילו הכלוב נשאר בשלו ללא תמורות שחלו בו. יש ולעיתים בעלי הבית (שנחשבו למארחים למופת בקרב העשירון העליון) היו מביאים אורחים לשמוע לראות ולהתפעל מחיית המחמד היקרה שלהם. או אז תפקידו של התוכי היה להצחיקם ולהנעים בזמירותיו וחיקוי הסובבים אותו. לעיתים זה היה משעשע, לעיתים משעמם, לפעמים סתם לא בא לו לדבר עם אף אחד מהם. זכור לו היטב מקרים מסוימים בהם הגדיל לעשות והתחצף יתר על המידה כלפי מארחיו ואורחיהם או ששרק בזמנים הלא נכונים עבורם, ואז חש את מחנק השמיכה ששמו על הכלוב שבו גר.

 

הכיסוי הזה נועד למעשה לתת לו תחושה של לילה וחושך והרי ברי לכל כי ציפורים מצייצות ומזמרות בעת היקיצה וזריחת השמש ולא בלילה שזהו זמן לישון.אולם התוכי המבוית הזה רק חש דחוי יותר חנוק ובודד לנפשו.

 

געגועיו לאמו אותה לא הספיק להכיר היו חזקים מנשוא. ריח החופש גם קסם לו מאד כל אימת שבעלי הבית היו נוסעים לטיולים מעבר לים ומותירים אותו לבדו עם העוזרות שהתחלפו שם ללא הרף. משך השנים גדל והתעבה, נוצותיו הפלומתיות הפכו לקשות וגופו נעשה כבד כמו מטילי עופרת יצוקה.

שעות היה בוהה על שבכת הכלוב שבו הוא כלוא ומנסה למצוא את פתח המילוט אל החופש הנכסף.

 

ואז יום אחד גילה להפתעתו ולשמחתו הרבה כי שכחו לנעול את דלת הכלוב עם מנעול הצילינדר. שעות ניקר את הידית שוב ושוב עד כי זו הוסטה הצידה ודלת הקסמים נפתחה לרווחה.

 

מקץ דקות ארוכות חילץ עצמו התוכי מהכלוב הכובל שבו היה נתון שנים. לאכזבתו גילה כי היציאה מן הכלוב קשה היתה עבורו וזאת מאחר וגופו גדל למימדים גדולים בהרבה מן הפתח הצר.

 

הביט כה וכה ראה כי אין איש שומר צעדיו, אפילו לא הכלבים הסאדיסטיים ששמרו על הבית ותקפו את כל מי שרק זז לידם. ניסה לפרוש כנפיים ולהמריא אך גופו כבד היה מאד ואילו כנפיו מנוונות מחוסר מרחב תנועה. בעצב ובהשלמה זחל אל מעלה הכלוב, עמד על כיפתו המעוגלת וסקר את הסלון סביבותיו. יורה רשפי זעם וגיצים של שנאה כלפי כל מי שרק יעז להתקרב אליו.  שעות רבות שהה באותה תנוחה על ראש הכלוב ואיש לא בא. לאט לאט ניסה לעוף שוב.  הפעם הצליח להגיע לאצטבה של הספרים ובשמחה רבה עורר שם מהומה רבתי בין דפי המאגזינים המקצועיים שמצא. זרק אותם וכל המדפים נמלאו אבק. בסופו של דבר יכעסו על העוזרת ולא עלי חשב בשמחה לאיד. פעמיים תחטוף מנה, פעם אחת על כי הכלוב לא ננעל, ופעם שנייה על כי לא ניקתה יסודי את האבק כמו שצריך.

 

רק לעת ערב חזרו האנשים הביתה, ואילו התוכי כבר ישן שנת ישרים בתוך הכלוב שלו, לא לפני שדאג לסגור את דלת הכלוב היטב עם הידית למעלה כאילו היא נעולה היטב. כאילו מעולם לא יצא החוצה לראות ולהריח את העולם שמחוצה לו. העוזרת כמובן ננזפה על הבלגן שהיה בהעדרה. שמע אותה בוכה ונעלבת ומקץ יומיים כבר נמצא מטאטא חדש בדמות עוזרת רעננה שלא ידעה את פרעה.

 

לימים  גילה כי בעת ניקיון הכלוב ניתן לו לצאת ולהסתובב קצת ברדיוס של הסלון. לעיתים שעה לעיתים קצת יותר. אך בסופו של דבר  נתחוור לו כי אין כמו בבית, שם הוא יכול להניח את הראש  בשקט ולעצום עיניים. אף חתול או כלב לא יכול לתקוף אותו בכלוב וגם הדוחן והמים כ"כ טעימים שחבל לוותר.

 

"מה מחכה לי בחוץ?"  חשב בהשלמה מהולה בצער, הרי אין לי להקה וכנפיי מנוונות הן. מחוסר מעש ותנועה, מזון לא אוכל למצוא בשפע כמו כאן ובמקום זאת אני עוד עלול להיטרף ולשמש סעודת מלכים לאחד מכלבי השמירה המקיפים את האחוזה.

 

זהו כלוב של זהב וזהו ביתי!

איתו אחיה עד אחרון ימיי

גם אם קשה וגם אם כואב זה הגורל

ואלו הם חיי.

ובזאת תם המשל ונסתם עליו הגולל.  

 

רוצה לדעת את הנמשל?...

 ____________________________

 

מאת רונית גלילי רפלקסולוגית בכירה בעלת ניסיון רב בתחום השיקומי הפוריות והחינוך המיוחד. טל:  0523517749

 

ומה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו

 

תגובה:

שלום רונית
קראתי בעניין רב את משל התוכי, והזדהיתי מאוד...
אני כרגע נמצאת בהתלבטות גדולה בתחום המקצועי, ואני מקווה שמשלים מסוג זה יעזרו לי לבחור את הדרך הנכונה לי.
אז פשוט תודה!
מירי
 

______________________________________________