שבות לגוף

פרק ה': ארכיאולוגית הגוף-נפש הנשי  

מאת דבורה לדרמן-דניאלי

 

 

פרקים קודמים:

פרק א: שבות לגוף

פרק ב': כשאת נולדת

פרק ג': הסודות הלא מדוברים

פרק ד': להיניק - לא מובן מאליו

 

 

עוד גופנפש:

שיעור יתר בקרב נשים

התקפי זלילה

הרזיה ללא דיאטה

לרזות ללא מאמץ

אומגה 3

קריסטלים

הצבעים

טיפול על פי חמשת האלמנטים

כואב זה לא אומר שאת לא מאושרת

תרפיה רוחנית

אנרגיה ושיטות טיפול

שיטת פאולה

יוגה צחוק

בהיותי כלה

צמד-חמד מרכזי האנרגיה

תכנית חיים בגיל המעבר

מנופאוזה

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

הגוף-נפש הנשי מקביל במובנים רבים למבנה האדמה, ואיך אפשר שלא? הרחם הנשית מקבילה לרחם  האדמה – המקום העמוק האדום כלבה, אשר יוקד את אש החיים ומטפח אותה.

אדמת הנפש חייה במרבדי הגוף ונושמת מתוך הגוף. כשהגוף נושם במלואו, כשכל תא נושם במלואו, גם הנפש יכולה להתמלא, להתחזק ולהתעצם במלואה, כשהיא מעניקה ביטוי לכל אוצרותיה ולכל כוחה. כך היא יכולה לצאת אל העולם בכל תפארתה, בכל יופייה ובכל ייחודיותה, בלי להטיל ספק בזכותה לעשות כן.

אך שדה הגוף הנשי הוא שדה שרוטש במשך דורות. חדרו לתוכו, נגסו בו, אנסו בו, הכאיבו דרכו ובזזו ללא סוף את עוצמותיו.  אם לא אנסו/התעללו/הכו/השפילו אותך דרך הגוף, אזי עשו זאת לאימך. ואם לא לאימך- לסבתך, או לאימה של סבתך או לסבתה... שושלת בלתי נגמרת של פגיעות שהתרחשה דרך הגוף גרמה לנו, הנשים, ללמוד שהגוף הוא מקום לא בטוח. שהגוף הוא שדה החולשה והכאב הנצחי.  לחיות בתוך שדה התחושה של הגוף, לחוות ולשמוע את מלוא רטטיו וקולותיו, הוא אולי הדבר הקשה ביותר עבורנו. לכן, פיתחנו מנגנונים הישרדותיים של אלחוש, המתה וקבורת החלקים שאנו פוחדות לחוש. וברגע שאלחשנו וקברנו - שיתקנו שדה תחושה שלם.

שדה הגוף-נפש שלנו גדוש בבתי קברות שכאלה, במאובני חוויה פזורים שכוסו בשכבות מטשטשות ומקהות.

התיאור אולי נראה כלקוח מסרט אימה, אך הוא לא. הוא נוגע למציאות קיומית בה חיות כולנו, גם אם לא נודה בכך.  כל כך הרבה נשים לא מעניקות לעצמן את האפשרות לחיות במלואן, כל כך הרבה נשים מתעללות בגופן, כל כך הרבה נשים מפחיתות מכוחן כדי לרצות ולא לאיים, כל כך הרבה נשים יוצרות אורח חיים שטחי ורדוד המנוגד לעומקי ההתבוננות והידיעה המבעבעים בדמן, וכל כך הרבה נשים לומדות לשתוק את עצמן ולדבר שפה זרה להן, המסרסת את פנימיותן.

כדי להתחיל במסע הריפוי, מסע החייאתם של החלקים המומתים שבקרבה, חייבת האישה להתייצב אל מולם, וההתייצבות מביאה עימה עמידה בתחושות קשות מאד של "אין". לא תמיד היא עשויה להבין לקראת מה היא צועדת. לעיתים, דווקא "בחירת נשמה" - כלומר בחירה שיש בה העזה לממש תחום, יכולת, כישרון או תכונה שהיו חבויים או מושתקים עד כה, עשויה להביא עימה צלילה אל תוך ביצת החרדה או הדיכאון. בחירה כזו מחייבת את האישה להתחיל ולחוש את כמיהותיה העמוקות, וברגע שהיא בוחרת לחוש שדה תחושה זה היא מעוררת בה גם את "שומרי הראש"  - מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שנועדו ליצור מלכתחילה קהות רגשית-גופנית-נשמתית ולא להסתכן בגילוי אמיתי של גרעין הנפש. הבחירה לדלות את האוצרות הפנימיים ולנסות להביא אותם לידי ביטוי מלא במציאות, מביאה עימה את התעוררותן של "רוחות-הרפאים" של הנפש. שכבות "הרפש" עולות וגואות, לעיתים עד כדי הצפה.

אישה שחווה זאת עלולה לסגת מיד אל גבולותיה הבטוחים, לחזור אל דרך התנהלותה הקודמת, להרכין שוב ראש אל מול המבקרים והקולות המערערים – החיצוניים והפנימיים. חוסר מודעות או חוסר הבנה לגבי הדינאמיקה של התהליך עלול ליצור תחושה של הידרדרות מסוכנת והיחלשות לא בריאה. לעומת זאת, הבנה שחוויית הנסיגה הינה שלב שהוא בגדר "ירידה לשם עלייה" עשויה לחזק את ההליכה בדרך ריפוי זו. בריאות נפשית-גופנית אמיתית מחייבת את מלאות החוויה של הגוף, ואת מלאות החוויה של הנפש.  חוויית מלאות זו אינה מתאפשרת ללא עימות עם הכוחות המדכאים של הגוף-נפש. 

לאחר שאדמת הרפש מוסרת, לאחר ששכבות האדמה שנועדו לשתק, להסתיר ולקבור תחתם, מוסרות, כשהאישה לומדת להכיר את קולות הפחד במערומיהם, היא מגיעה  אל הקרקעית הפורייה מלאת החיות והעוצמה של בסיס ישותה ונשיותה. ממנה – היא יכולה לצמוח חסרת מעצורים, מלאת התלהבות, נאמנה ומדויקת לצרכיה ולהגשמת מאווייה.

____________

 ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי הינה חוקרת תחום חוויית הגופניות הנשית, מחברת הספרים "דת אישה" ו- "הרחם יודעת – עבודת רחם כהכנה להיריון ולידה", מפתחת גישת "הרחם יודעת" כהכנה רגשית-קיומית ללידה. dvoradl@gmail.com

 

 

מה דעתך?תגובות: הגיבי על הכתבה             מעניין? שילחי לחברה

   

_______________________________________