אני,  משפחתי וחיות אחרות  – מחוויותיה של אם צעירה

 

4. "עייפות"

מאת:   נירית צוק - עיתונאית,  M.A בספרות.    

פרקים קודמים:

פרק מס. 1

פרק מס. 2

פרק מס. 3

 

עוד ב"הדרך למעלה":

 האם יש לי תקווה לעתיד?

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

   

כשהייתי קטנה אימא שלי נהגה לספר לי מחוויותיה השונות. אחד הסיפורים שסיפרה לי היה "הסיפור על הש"ג": "פעם, שהייתי חיילת", סיפרה אימי, "שומר צבאי שהיה נתפס כשהוא נרדם בשמירה היה מקבל עונש חמור. היו קושרים לראשו חוט מחובר לדלי מלא מים. וכך בכל פעם שעיניו של השומר היו נעצמות וראשו היה נשמט הצידה היו המים נשפכים עליו  והוא היה מתעורר."

 

כשהייתי קטנה הייתי מקשיבה לסיפור, מדמיינת איש מסכן נרדם ומתעורר שוב ושוב כשהוא רטוב עד לשד עצמותיו, ופורצת בצחוק. אז זה נראה לי הסיפור הכי מצחיק שיש.

 

היום הסיפור הזה כבר לא מצחיק אותי. היום אני מזדהה לחלוטין עם אותו ש"ג מסכן ומבינה ללבו. אמנם בשעות הלילה לא נשפך עלי דלי מים אבל נשק חדשני, בלתי קונבנציונלי, מעיר אותי בשיטתיות. מדובר בעולל קטן, בן חצי שנה, שנוהג להתעורר פעמים רבות במשך הלילה ובכל פעם מריץ אותי לחדרו במהירות שיא.

 

אט -אט עוברים הימים (חצי שנה זה בכל זאת פרק זמן מכובד) והצורך שלי לישון הופך לאובססיבי. בדיוק כמו אלכוהוליסט שבמשך כל יום, כל שעות היום, חושב על מנת המשקה הבאה שלו כך אני חושבת על שינה. וזה משפיע על כל חיי :

אני מבקרת את חמותי ומקווה שבמהלך הביקור היא תציע לי לישון שעה בזמן שהיא תשמור על הילד. היא לא מציעה.

אני יושבת בבית קפה עם חברה ומרוב עייפות אני פשוט בוהה בה. שפתיה זזות ללא הפסק, ידיה נעות במרץ ואני איני שומעת מילה. אני יושבת שם, מביטה בה מבעד לענן של עייפות, תוהה על מה היא בכלל מדברת ולמה היא כל-כך נמרצת, לעזאזל.

 

בזמן האחרון החלטתי שאני עוברת למצב חיסכון: קודם כל על מנת לשמור על האנרגיות שלי הפסקתי להתעמל (האמת היא שכבר מזמן חיפשתי תירוץ), גם לשיעורי  יוגה איני הולכת יותר לאחר שגיליתי שאני נוטה להירדם עוד בשלב הנשימות.

 

הפסקתי לנסוע נסיעות ארוכות (למי יש כוח לנסוע לקוסמטיקאית שגרה באשדוד כשאת גרה בכ"ס?) והפסקתי לדבר עם כל מיני אנשים שתמיד חלמתי לנתק עימם את הקשר ולא היה לי נעים...

 

 ובדיוק כשכבר האמנתי שכך יראו חיי לעולמים קרה לי נס.

לילה אחד שמתי את ראשי על הכר, כמנהגי מידי לילה, וכשהתעוררתי גיליתי לתדהמתי שהחדר מוצף אור. כבר חשבתי שזכיתי לאיזושהי התגלות אלוהית אך הסתבר שהיה זה אורו של בוקר ואני ישנתי כל הלילה...

 

מבוהלת מהשקט ששרר בביתי רצתי במהירות לחדרו של הנסיך הקטן ולתדהמתי גיליתי אותו משחק במיטה בצעצועים ומחייך אלי בברכת בוקר טוב. הרגשתי שאושר עילאי אופף אותי. הרמתי אותו, נישקתי אותו, וידעתי. לא משנה אם אישן בלילות הבאים או לא - התקווה קיימת אי שם באופק, אי שם יש חיים אחרים, ובינתיים אני מחכה.

 

 

יש לך רעיונות כיצד אפשר להירגע בזמני עייפות? כיתבי לי

 

_תגובות של גולשות:____________________________

תגובה:

נירית שלום
קודם כל אני אוהבת מאוד את מה ואת האיך שאת כותבת ומזדהה עם הרבה דברים. אוהבת במיוחד את ההומור...
את הפרק האחרון שלך הכרתי היטב במשך שנה שלמה ויותר מבני הבכור... זה היה ממש נורא. ביתי שנולדה אחרי שנה וארבעה חודשים ישנה לילה שלם אחרי חודשיים והוא עוד המשיך לקום ולטרטר אותנו בלילות.. הוא היה מתעורר בבכי תמיד והיא בחיוך ושירים.  היום הוא טיפוס של לילה ער עד שעות מאוחרות והיא אוהבת לישון כמה שיותר ובכל שעה פנויה. אבל לא  ביקשת את זה . הצעות להירגעות בזמן עייפות: מדיטציה ל20  דקות אולי תעזור.  יותר מזה אין לי להציע לך כי עייפות היא עייפות ורק שינה טובה אפילו לשעה תעזור!
ד.א. הילדים שדיברתי עליהם לעיל הם היום בני 24    ו1/2  22 .
להתראות, מתי לוביאניקר

תגובה:

יש הזדהות - כי גם כשהם כבר יותר "גדולים" ( למשל: 6.5 ו 3.5) במשך היום הם יוציאו ממך כמה שיותר אנרגיות שלילה אחד הרי לא מספיק למלא כי יש כמובן גם את הבעל.....דורית

___________________________________________

בואי לדבר על זה בפורום פמיניזם ושיוויון

_______________________________________________