נשים בישראל של 2006 - בין תיאוריה למציאות

מאת: שדולת הנשים - יוני 2007

 

עוד פמיניזם:

כל אירגוני הנשים

מדוע נשים פוחדות מפמיניזם

האחות הכי טובה

לאט מדי ומאוחר מדי?

"כאן הלימודים הם סוג של שקט"

אז מי באמת חכם יותר?

מדען ומדענית שולחים קורות חיים...

האם השיח על זכויות אדם מקדם את מאבקן של הנשים לשוויון?

עוס"ים רווחה

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

 50.1% ממקבלי תואר דוקטור בישראל הן נשים, אך אפלייתן בשכר לא השתנתה מזה ארבעים שנה

הנשים בישראל 2006 משכילות יותר אך עניות יותר ומובטלות יותר מהגברים. הן מפוטרות יותר ומותקפות יותר אך משתכרות פחות, מקבלות פחות לפנסיה וקידום בעבודה ומיוצגות פחות בכנסת ובממשלה.

 

"הנשים עדיין שקופות בתחומים רבים עבור דרג מקבלי ההחלטות. לאורך שנים הן מופלות ומודרות באופן שיטתי, ולמרות ההישגים הדרך לשוויון מלא עדיין ארוכה", אומרת יו"ר שדולת הנשים, רינה בר טל.  זאת, לרגל הצגתו הקרובה של דו"ח חסר תקדים בהיקפו על מצבן הקשה של נשים בגילאים שונים וממוצאים שונים, בישראל של שנות האלפיים.

הדו"ח הוצג  ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ח"כ גדעון סער.

 

"נשים בישראל 2006 – בין תיאוריה למציאות" מסכם את מצבן של מי שמהוות למעלה מ-50% מאוכלוסיית המדינה. הספר, אותו מוציאה "שדולת הנשים בישראל" אחת לשנתיים, הוא המקיף ביותר מסוגו, ומכיל נתונים עדכניים על הישגיהן, זכויותיהן ומעמדן של הנשים בכל תחומי החיים: החל מחינוך, דרך תעסוקה וזוגיות וכלה בבריאות. מהדורת 2006 של הספר, היוצא מאז שנת 1998, הינה רחבת יריעה יותר מקודמותיה ומכילה רקע תיאורטי ודיון מקצועי הנלווים לכל פרק. מהדורה זו,  מייחדת פרקים נרחבים למידת הנגישות של נשים למשאבים חברתיים וכלכליים, לאפליית נשים בהחלטות ממשלה, בתקנות ובחקיקה. חלקו התיאורטי של הספר מתייחס בעיקר לעיוורון המגדרי הקיים ברשות המבצעת, בכל הקשור להשפעת פעילותה על חיי הנשים בישראל: בין אם בהחלטה לפתוח במלחמה ובין אם בהחלטה על ביטול נקודת זיכוי במס לאשה לא עובדת. הספר מתאר בהרחבה מהם הגורמים המשפיעים על נחיתותן של הנשים  ומדוע למרות ההצלחה במאבקים רבים לשוויון לאורך השנים, הנתונים לגבי צמצום אפליית נשים, עדיין רחוקים מלהשביע רצון. בנוסף, הספר עוסק בפעם הראשונה בפילוח אוכלוסיית הנשים למגזרים ע"פ מוצא, דת וגיל, ועומד על השונות, הפערים והסיבות להם.

לדברי יו"ר שדולת הנשם, רינה בר טל: "אחד הממצאים החמורים ביותר העולים מהנתונים שאספנו הוא, כי הצמיחה בה מתהדר הממשל לאחר שנות מיתון קשות, פסחה על ציבור הנשים. מסתבר כי מחוסנו של המשק הישראלי, שלא התערער גם לאחר מלחמת לבנון השנייה, נהנים בעיקר גברים בני המעמד הבינוני ומעלה. משנת 2004 נוספו יותר מ 20,000 נשים למעגל העוני!"

עורכת הספר, טל תמיר מפנה אצבע מאשימה כלפי הממסד האחראי על איסוף הנתונים ופילוחם: "הן במוסד לביטוח לאומי והן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא ניתן כמעט למצוא נתונים המפלחים את הנשים לאוכלוסיות מגילאים ומוצאים שונים: מזרחיות, ערביות, יוצאות אתיופיה, עולות מחבר העמים, צעירות מול מבוגרות  וכד'. קבוצת הנשים עבור השלטון המרכזי הינה לרוב שקופה וחסרת פנים וכתוצאה מכך צורכיהן המיוחדים ובעיותיהן מודרות מסדר היום הציבורי ואינן מטופלות.  נראה שההגמוניה הגברית המתקיימת במוסדות אלו, כמו גם בחברה כולה, היא המובילה לעיוורון מגדרי זה."

 

דוגמאות

עולות מחבר העמים- חוץ מאשר בהקשר לזנות, כמעט אין נתונים! - אין למצוא כמעט סטטיסטיקות העוסקות בעולות מחבר העמים בהקשרים חיוביים, הן עולות לדיון ומקבלות הנכחה בהקשרים שליליים כמו בפרק על התקשורת המבקר את הופעתן כמעט אך ורק כחלק מתעשיית המין - סטטיסטיקה שהייתה מעידה על ריבוי  נשים משכילות בקרב העולות מחבר העמים הייתה מוסיפה למנעד הקבוע הסטריאוטיפי של "הרוסיות" ומספקת מודל חיובי.

תלדי ותלכי - ישראל היא מעצמת פריון הממוקמת במקום הראשון בעולם בהענקת טיפולי פוריות לנשים כחלק מביטוח הבריאות הציבורי וחוק הפונדקאות בישראל הוא מהליברליים בעולם, אך נדמה כי לאחר שהאישה סיימה את תפקידה כיולדת היא נזנחת לאנחות: לא מושקע כמעט מאמץ בחתירה לשוויון מגדרי בעולם העבודה: בשנת 2006 העניק משרד התמ"ת 519 בקשות לפיטורי נשים הרות (כ  70% מהתיקים בהם התקבלה החלטה), חופשת הלידה בישראל, 3 חודשים בלבד בתשלום, היא מהקצרות בעולם, אין הכרה בהוצאות מטפלת לצורכי מס, נשים בהריון ואמהות מפוטרות יותר, קידומן נעצר והן מועסקות הרבה יותר מהגברים בחלקיות משרה. כשליש מהמשפחות החד הוריות שבראש 92% מהן עומדת אישה, חיות בעוני וזכותה של האישה לקבלת דמי מזונות מהביטוח הלאומי נגרעת אם היא משתכרת שכר מינימום. רק ל 26% מהנשים יש פנסיה מעבודה (לעומת 51.8% מהגברים) ולמעלה מ 20% מהנשים לאחר גיל הפרישה חיות בעוני.  בעוד זכותה של האישה ללדת נשמרת ומעודדת באדיקות, זכותה לאי- פריון מופרת בשיטתיות. גלולות למניעת הריון נכנסו לסל הבריאות רק לנשים עד גיל 20 וגם זאת רק בשנת 2005, הפסקת הריון מותנית באישור הרשויות וגם אז מחירה מגיע לכ 1700 ש' גם לנשים מעוטות יכולת 

 

נשים בסגל האקדמי – התקדמות בזחילה "בקצב זה יהיה עלינו לחכות 475 שנים עד לשוויון המיוחל באקדמיה" (נינה תורן) . הנשים בישראל משכילות יותר מהגברים והנשים הן רוב בקרב הסטודנטים בכל הרמות, אך את תקרת הזכוכית של הסגל האקדמי לא הצליחו לפרוץ: הגברים עדיין מנהלים כמעט ניהול עצמי את העולם האקדמי ונוכחות הנשים קטנה ככל שעולים בסולם הדרגות.  נשים מהוות כ 43% מהסגל בדרגת מרצה, כ 35.2% מהסגל בדרגת מרצה בכיר וכ21.6% מבהסגל בדרגת פרופ' חבר וכ 11.9% בלבד מהסגל בדרגת פרופ' מין המניין. פרופסוריות  מזרחיות? לא בבית ספרנו –  מתוך 680 פרופסוריות באקדמיה ובשירות המדינה, 3.4% בלבד הן מזרחיות- 23 במספר.  

 

תקשורת: הכניסה לבנות 30+ אסורה! – התקשורת, שיש לה חלק בלתי מבוטל בהבניית המציאות ושיעתוקה, מנציחה ואף מקצינה את נחיתות הנשים בכל תחומי החיים במדינה. נשים מרואיינות הרבה פחות מגברים, הן נוכחות הרבה פחות בתוכניות אקטואליה ומודרות מהשיח הפוליטי והבטחוני. בתקשורת יש רק 23% כתבות לעומת רוב מכריע של 77% כתבים והן מודחות לתחומי סיקור הנחשבים נשיים ושייכים למרחב הפרטי. נשים כמגישות ומראיינות נוכחות הרבה יותר אך לעומת הגברים גילן צעיר משמעותית והן נחשבות לפחות משכילות ומומחיות בתחומן.

בפרסומות, ככל שעולה מחיר המוצר גדל השימוש בגבר כקריין  ואחוז השימוש בגוף האישה כשאינו רלוונטי למוצר גדול לאין ערוך מהשימוש בגוף הגבר. גם בדרמות ובטלנובלות הנשים מוצגות בצורה דיכוטומית או כאמהות או כמפתות.

 

מופלות פעמיים- אם את גם אישה וגם מזרחית, ערבייה או עולה, את בבעיה כפולה! – היכן שמצאנו פילוח נתונים לגבי נשים ממוצאים שונים נחיתותן של הנשים הנמנות על המיעוטים המוחלשים מונצחת בבירור:  יש ירידה במספר הנשים הנרצחות בכלל, אך עלייה בקרב הנרצחות ממוצא אתיופי. נשים ערביות הנרצחות על רקע כבוד המשפחה, אינן נכנסות לסטטיסטיקה של המשטרה אם נרצחו ע"י קרוב משפחה ולא ע"י בן זוג. נשים ערביות סובלות הרבה יותר מעוני ומאבטלה, מאלימות ומחוסר נגישות למקלטים לנשים מוכות, מנגישות הפחותה משמעותית מזו של היהודיות לשירותים רפואיים ומשיעור גבוה להחריד של אנאלפביתיות, בעיקר בקרב הבדואיות. האחרונות, לבד מאלימות,  סובלות גם מתופעת הפוליגמיה שאינה נאכפת ונזנחות ע"י הרשויות.   

 

נשים בעמדות ציבוריות - מעט מאוד ולא מהפריפריה – 70% מחברות הכנסת הן תושבות המרכז, ברשויות המקומיות, במחוז הצפון ייצוג הנשים הוא הקטן ביותר לעומת מחוז ת"א עם האחוז הגבוה ביותר של נשים, שהוא רק 17.4% . ישראל מדורגת במקום ה 78 מכלל המדינות בשיעור הנשים החברות בבית הנבחרים – 14% בלבד, אחוז הממקם את ישראל בסקלה אחת עם מדינות העולם השלישי!

הנתונים:

הנשים בישראל עניות יותר:

=יותר מחצי מליון נשים חיות מתחת לקו העוני.

=יותר מחמישית מכלל הנשים מוגדרות עניות- 20.6%.

=בין שנת 2004 ל 2005-6 נוספו יותר מ 20,000 נשים למעגל העוני.

לדברי עורכת הספר, טל תמיר, הקושי באיסוף הנתונים על עוני נשים מלמד כי הנושא אינו על סדר היום הציבורי והפוליטי: פילוח הנתונים ע"י המוסד לביטוח לאומי נעשה ע"פ בקשת שדולת הנשים והוא אינו מבוצע בדרך השגרה.

=פערי השכר בין נשים וגברים לא השתנו מהותית מאז 1967: שכר הנשים הוא כשני שליש משכר הגברים,

לאותה עבודה עם אותו ניסיון ואותה רמת השכלה. 

 

=נשים מהוות כשני שליש מהמועסקים ברמת שכר מינימום ומטה.

=נשים צעירות ומבוגרות עניות יותר: למעלה מ 20% מהנשים עד גיל 34 ומנשים שעברו את גיל הפרישה, חיות בעוני.

=נשים מהוות את רוב מקבלי הקצבאות:  65% ממקבלי הבטחת הכנסה,  58% ממקבלי קצבת זקנה

 ו 51% ממקבלי דמי אבטלה בשנת 2005 (לעומת 48% בלבד בשנת 2000)

=נשים ערביות ומזרחיות סובלות יותר מהממוצע מאבטלה: 15.4% מהערביות מובטלות, 10.2% מהמזרחיות מובטלות, לעומת ממוצע אבטלה של 9.5% בקרב נשים (לעומת 8.5%בקרב גברים

=בראשן של כ 92%  מהמשפחות החד הוריות עומדות נשים וכשליש מהן חיות מתחת לקו העוני

 

נשים ערביות עניות ומובטלות יותר

=לאחר תשלומי העברה ומיסוי שיעור העוני בקרב משפחות יהודיות יורד במחצית בעוד שבקרב משפחות ערביות הוא יורד ב 13% בלבד.

=רק 18% מהנשים הערביות יוצאות לעבודה לעומת 56% מהנשים היהודיות ו 59% מהגברים הערבים

=51.1% מהנשים הערביות חיות בעוני לעומת 14.8% בלבד מהיהודיות

 

תעסוקה:

55.8% מהנשים עובדות לעומת 60.7% מהגברים.

38% מהנשים העובדות מסתפקות במשרה חלקית, פי שניים מהגברים שרק 17% מהם עובדים במשרה חלקית

16% מהנשים לעומת 0.7% מהגברים בלבד ציינו את הטיפול בילדים ובמשק הבית כסיבה העיקרית לחלקיות המשרה

אצל גברים, הסיבה העיקרית לחלקיות משרה היא לימודים – כ 30.5%

רק 13% מהעובדות ציינו מחלה כסיבת העדרות מהעבודה לעומת 22% מהגברים

9.5% מהנשים מובטלות לעומת 8.5% בלבד מהגברים

91.8% מהנשים העובדות הן שכירות לעומת 82.7% מהגברים המועסקים

רק 7% מהנשים העובדות הינן עצמאיות

שיעור יזמות הנשים הינו רק כמחצית משיעור יזמות הגברים: 5% מול 9% בהתאמה

 

אלימות נגד נשים –עשרות אלפי מתלוננות ואלפי נפגעות הזקוקות לטיפול רפואי

מדי שנה נפתחים בישראל כ 16,000 תיקים של אלימות נגד נשים ע"י בני זוגן! – נתון הנותר ללא שינוי בשלוש השנים האחרונות. בשנת 2006 היו בבתי הסוהר כ 2100 שפוטים ועצורים בגין עבירות של אלימות במשפחה ו-1173 שפוטים ועצורים בגין עבירות מין.מספר הבקשות שהוגשו לבית המשפט לצווי הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה הוא כ 8300 בקשות.

נתוני משרד הבריאות, בשנת 2005 מגלים ש-2309 נשים נפגעות אלימות ותקיפה מינית שטופלו בבתי חולים ומרפאות. בישראל פועלים כיום 13 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. גידול של כ 100% מאז שנת 1993, אך רק 2 מהם מיועדים לנשים ערביות , מקלט אחד המיועד לנשים חרדיות ומקלט מעורב לערביות ויהודיות.

 3985 עבירות מין נגד נשים בישראל בשנת 2005

רק ב - 64% מהן התגלה האשם. מתוכן 2099 עבירות של מעשה מגונה בכוח, 898 מעשי אונס בכוח ו 163 הטרדות מיניות. (הנתונים התקבלו בינואר 2007 ממדור הסטטיסטיקה של משטרת ישראל). בשנת 2004 הוגשו 56 תלונות בגין הטרדה מינית בשירות המדינה.

זנות סחר בבני אדם – רק 12 תיקים נפתחו בשנת 2005 בעבירה של סחר בבני אדם לצורכי זנות לעומת 50 תיקים בשנת 2004 , 55 תיקים בשנת 2003  ו - 72  תיקים בשנת 2002. 80% מהעוסקות בזנות הותקפו פיזית כאשר יותר מ 50% מהתקיפות נעשו ע"י לקוחות.

לדברי עורכת הספר, טל תמיר: "הנשים הנסחרות המועסקות בזנות אינן נספרות בסקרים ובסטטיסטיקות. העיתונים הגדולים מרוויחים הון מעיסוק בסרסרות ע"י פרסום מודעות זנות, והלקוחות המנצלים אותן אינם מוקעים חברתית או מואשמים בפלילים. לדבריה, משטרת ישראל שותפה גם היא להתעלמות, לאלימות ולהשתקה כאשר הסחר בנשים ובזנות אינו עומד בראש סדר יומה של המשטרה, דבר העולה מכמות התיקים הזעומה שנפתחת נגד הסוחרים והסרסורים." למרות זאת, מציינת טל כי מדינת ישראל עברה כברת דרך משמעותית מאז החל לפרוח בה הסחר בנשים בשנות ה-90 וכיום הנושא נחקר יותר וקורבנות הסחר מקבלות יותר סעד וסיוע משפטי.

 

רצח נשים- ירידה או עלייה? תלוי מי סופר.

עלייה במספר הנרצחות יוצאות אתיופיה , ערביות ודרוזיות!

על פי נתוני עמותת "לא לאלימות" בשנת 2005 נרצחו 24 נשים ובשנת 2006 , 21 נשים. סה"כ משנת 1992 נרצחו בישראל 311 נשים!

 המשטרה, שאיסוף הנתונים שלה כולל רק רצח ע"י בן זוג, אינה סופרת את הנרצחות על רקע "כבוד המשפחה" ולכן מגיעה למספרים נמוכים יותר, שאינם משקפים את חומרת הבעייה.

בקרב יהודיות ותיקות ועולות ממדינות חבר העמים, חלה בשנתיים האחרונות ירידה במספר הנרצחות, אך בקרב יוצאות אתיופיה, הערביות והדרוזיות חלה עלייה משמעותית במספר הנרצחות בשנתיים האחרונות: ב 2004 2 נרצחות יוצאות אתיופיה,5 נרצחות ב 2005 ו- 4 נרצחות ב 2006. בקרב ערביות ודרוזיות: 5 נרצחות בשנת 2004 8 בשנת 2005 ו-9 נרצחות בשנת  2006  .

 

נישואין וגירושין

בשנת 2004 היו בישראל כ 1518 נישואי קטינות עד גיל 17 . 170 מתוך 186 נישואי קטינות עד גיל 16 היו של מוסלמיות. למרות זאת, החוק לא נאכף ובשנים 2004-5 לא הוגשה שום תלונה על עבירת חוק הנישואין ואין כלואים או עצורים בגין עבירה זו.

 

קיימת ירידה מתמדת במספר הנישאים כחוק בישראל בשנת 2004, 5.9  מקרים לאלף תושבים לעומת 6.6

 ב 1994 . שיעור הגירושין נמצא במגמת עלייה: 1.6 מקרים לאלף תושבים בשנת 2004 לעומת 1.4 בשנת 1994. 

 כ 8000 זוגות בשנה  שהם כ 11% מהנישאים, בוחרים בנישואים אזרחיים.

 

נשים בצה"ל – שוויון דה יורה - התפקיד השכיח ביותר לנשים הוא עדיין פקידה

 

נשים עדיין אינן יכולות לשרת ב 12% מהתפקידים הצבאיים: תפקידי לחימה בחיל השריון, בחיל הרגלים ובחיל ההנדסה, תפקידי לחימה ימית מקצועות בנ"מ ובחיל התותחנים וכמובן ברבנות הראשית.

למרות שכ 88% מהתפקידים הצבאיים פתוחים בפני חיילות, בפועל הן מאיישות רק מעט יותר מ60% מהתפקידים הצבאיים.

נשים מהוות כיום 33% מכוחות צבא החובה, 18% מצבא הקבע ו 26% ממערך הקצונה.

שיעור הנשים בתפקידי מינהלה ירד מ-40% לפני כעשור ל-32% כיום. בולטת הירידה בשיעור הפקידות: 26% בשנת 1998 לעומת 14.5% בלבד בשנת 2006.

63%  מהתפקידים הצבאיים שמורים לגברים בלבד ו-21% מהתפקידים שמורים לנשים בלבד.

אחת מכל חמש חיילות משרתת כפקידה.

 

עדיין תקרת זכוכית משוריינת

בצה"ל עדיין ניכרת תקרת זכוכית במעבר נשים לדרגות קצונה בכירה. סיכויין של נשים להתקדם לדרגץ סא"ל ומעלה נמוכה מאוד. בעשור האחרון שיעור הקצינות בדרגת סגן אלוף עלה מ 7% ל 10.8% בלבד.

שיעור הקצינות בדרגת אל"מ עלה מכ 2% בשנת 2000 לכ 4% בלבד בשנת 2005-6 .

מספר הקצינות בדרגת סגן אלוף עדיין מדשדש בין אישה אחת לשלוש בלבד.

צה"ל  רחוק ממצב בו קיימת מסה קריטית של נשים בדרגי הקצונה הבכירה, ונשים עדיין מהוות מיעוט זעום בדרגי קבלת ההחלטות הבכירים של צה"ל. עובדה זו יכולה להיות מוסברת בהתמדתם של החסמים המסורתיים בפני קידום נשים בצה"ל. חסמים המקשים על נשים לצבור את "הון הקידום" כפי שהוא מוגדר בתרבות הארגונית הקיימת. בין החסמים ניתן למנות:

א.                  התפלגות חלוקת עבודה בחובה, אשר מראש מציבה פחות נשים במערכים מספקי הון קידום. השינויים בחלוקת עבודה זו שחלו באחרונה, עדיין לא באים לידי ביטוי בקידום הקצונה הבכירה.

ב.                    קידוש קריירת השדה כמקדמת הון קידום, בין אם הדבר רלבנטי ובין אם לאו.

ג.                      תרבות העבודה הצבאית, אשר אינה סובלנית כלפי שילוב של קריירה ומשפחה ומספקת הון קידום לקצינים הנוהגים להפגין התנהגויות הקרבה סמליות, לצורך ושלא לצורך.  נשים אשר אינן יכולות להשתתף ב"פולחן הסבל" שתרבות זו מקדשת, מוצבות בעמדת נחיתות תרבותית.

חסמים אלה מונעים מנשים איכותיות רבות להתקדם לשורות הקצונה הבכירה והובילו להחלתה של תוכנית רב שנתית ובה יעדים לקידום נשים בזרועות השונות. אי קידומן של נשים איכותיות פוגעת לא רק בנשים הספציפיות, אלא גם בצבא כולו, אשר איננו מממש את כלל הפוטנציאל של ההון האישי שברשותו.

סקר שנערך ביוהל"ן ב 2006 בקרב חיילות חובה גילה כי רק 36% מהן חשות כי יש בצה"ל שוויון הזדמנויות לנשים. 33% דיווחו כי הופלו לרעה במהלך שירותן הצבאי. 25% מדווחות כי קיבלו יחס מזלזל ממפקדים על רקע היותן נשים,  ו-45% מדווחות כי קיבלו יחס מזלזל מחיילים על רקע היותן נשים.

 

מסקנות עיקריות, כיווני פעולה נדרשים

ההמלצות אודות כיווני הפעולה הנדרשים נכתבו מתוך ראיית-על כוללת. מסקנות מקומיות בכל אחד מהתחומים ניתן למצוא בסיומו של כל אחד מהפרקים בספר.

 

ציר 1: תקצוב וחקיקה

א.       חקיקה ואכיפה נדרשים תיקוני חקיקה שיחייבו יצוג הולם לנשים במוסדות ציבור, ובהנהגה הפוליטית הן הארצית והן המקומית, יחייבו בחינה מגדרית של החלטות ותקנות המשפיעים על נשים בגופים ממשלתיים, ימנעו אפליית נשים בחלוקת תקציבים, יחמירו ענישה נגד עבריינים התוקפים ומפלים נשים ויחייבו מוסדות המתוקצבים על ידי הממשלה להתייחס לצורכי נשים ולפילוחים שלהן במחקרים ובסטטיסטיקות.

ב.      מינוי שרה לענייני נשים/ משרד לענייני נשים/ מגדר יש לבנות מנגנון שימנע את העיוורון המגדרי בדרג מקבלי ומקבלות ההחלטות וירכז חוקים, תקנות, מדיניות ובעיקר ידאג לתקצוב מגדרי בעת הקצאת משאבים. מנגנון כזה  ידאג שכל משרד ממשלתי יבחן את תקציבו על פי אמות מידה מגדריות ושנשים יקבלו את חלקן בעוגת התקציב, משרד כזה ידאג ליזום ולעודד מחקרים על נשים בכלל ונשים מקבוצות מוחלשות בפרט, כמו גם להשוות את מצב הנשים בישראל לחברותיהן המערביות. הספר מגלה שניכרת התעלמות ברורה מאוכלוסיית הנשים. לנשים ולגברים צרכים שונים ומלבד זאת לנשים מקבוצות אוכלוסייה שונות צרכים שונים. ביטוח לאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כמעט לא עושים פילוח מגדרי מעמיק (הכולל קטגוריות משנה כמזרחיות ועולות מחבר העמים). מנגנון המופקד על ההיבט המגדרי בשלטון, ידאג גם לפילוח מגדרי בדו"חות ובמחקרים של מוסדות המקבלים תקציבים ממשלתיים ויאפשר את הנכחתן של בעיות ייחודיות. גיבוש תוכנית עבודה מחייב ראשית פילוח מגדרי עקבי, מחקרים, סטטיסטיקות ונתונים שיסייעו בזיהוי הכשלים יש לכן להציע מענקי מחקר ייעודיים למגדר. בנוסף, משרד ממשלתי לענייני מגדר יוכל ליזום ולקדם חקיקה מהירה ויעילה יותר למען נשים. זאת, מאחר והצעת חוק ממשלתית פטורה מחובת הנחה ומקריאה ראשונה וזוכה לתמיכת קואליציה, בשונה מיוזמות חקיקה פרטיות  שפעמים רבות מעוכבות או מטורפדת על ידי הממשלה.

 

ציר 2: שינוי אקלים חברתי

ג.       חינוך – ציר זה כולל הן את החינוך הפורמלי והן את החינוך הלא פורמלי. שינוי חברתי אמיתי אפשר לחולל רק באמצעות הנחלת תפיסות חדשות, שוויוניות, כבר בגיל הרך בלי להותיר את הזירה לכור ההיתוך הצבאי. הדרך לשינוי המחר מתחילה בחינוך פמיניסטי, בהעלאת שכר המורות, בתכנים מגדריים בהכשרות מקצועיות, בהשתלמויות, בשינוי תוכניות לימודים ובייצוג הולם לנשים בסגל האקדמי הבכיר. חינוך פמיניסטי הוא חשוב לכולנו וראוי לפעול לפי עקרונותיו במערכת החינוך, לחשוף את המורות/ים והתלמידים/ות לתיאוריה פמיניסטית ולעודד לביקורתיות ומחשבה עצמאית. שינוי "האקלים החברתי" הישראלי יוביל גם לצמצום אמיתי של הפערים לשם כך עלינו לחרוג מהתחום האקדמי אל עבר החברה ובפרט להשקיע בחינוך פמיניסטי ולהשתמש בתקשורת ככלי לשינוי חברתי. הדוגמה של לימודי המגדר באוניברסיטאות מוכיחה כי התעצמות פמיניסטית היא נקודת אל-חזור. מורות ומורים שיפתחו ראייה חברתית מגדרית, יחילו אותה על חייהם/ן הפרטיים ועל מסגרת בית הספר או האקדמיה.

ד.                  תקשורת ביכולתה של התקשורת להעלות את נושא מעמד הנשים וזכויותיהן לראש סדר היום הציבורי והפוליטי וליצור לחץ ממשי על דרג מקבלי ההחלטות, שיביא לידי חקיקה והעברות תקציב. אפשר לראות דוגמאות לכך במאבקים חברתיים רבים שזכו לסיקור תקשורתי אוהד. מיעוטים מוחלשים ברחבי העולם משתמשים כיום רבות בתקשורת להעברת מסרים, לבניית אקלים לשינוי חברתי ממשי וליצירת לחץ על ממשלות ומדינות. התקשורת אינה רק משקפת מציאות, היא גם יוצרת אותה. בידיה גם כוח רב ויכולת השפעה על סדר היום הציבורי. כל עוד לתקשורת יש חלק בהבניית מציאות שבה הנשים הן אובייקט מיני המודר תדיר ממוקד ההכרעות וסדר היום הציבורי, לא יהיה שינוי של ממש ביחס החברה אל הנשים, והשכלתן והישגיהן לא יוכלו להיתרגם לכוח

 

 

 

שילחי לחברה                                                      הגיבי על הכתבה 

 

___________________________________________