רעיונות ותהליכים המעכבים מנהיגות נשית ומיגדרית

מאת: ד"ר שרה שלו (הרצאה שנישאה בכנס הפמיניסטי באונ' חיפה, פברואר 2007)

 

עוד פמיניזם:

כל אירגוני הנשים

מדוע נשים פוחדות מפמיניזם

האחות הכי טובה

לאט מדי ומאוחר מדי?

"כאן הלימודים הם סוג של שקט"

אז מי באמת חכם יותר?

מדען ומדענית שולחים קורות חיים...

האם השיח על זכויות אדם מקדם את מאבקן של הנשים לשוויון?

עוס"ים רווחה

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

רעיונות ותהליכים בעת החדשה הביאו עמם  תקווה גדולה לנשים לשוויון בחברה: החל  מהמהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית וגם  הקיבוץ, רעיונות הליברליזם והדמוקרטיה. הבעיה התגלתה ביישומם הפוליטי, הכלכלי והחברתי של הרעיונות. התברר שחופש אינדיבידואלי מושג ע"י עוצמתו הכלכלית והפוליטית של הפרט, ולכן שוויון פורמאלי בלבד בפני החוק אינו מספיק לנשים ולקבוצות חלשות אחרות. כך גם רעיון הרב תרבותיות,  המושתת על עקרונות ליבראליים, ומתייחס לקבוצות תרבותיות בעלות מסורת. המתח ברב תרבותיות מחריף כאשר נוגע  לנשים,  בנושאי מעמד ואישות .  רעיונות אלו, לא מתורגמים למדיניות נורמטיבית. כאשר זה המצב, הם אך כיסוי להמשך אי שוויון בין קבוצות תרבותיות. (יש גם מקום לברר גם אם הנשים מהוות קבוצה תרבותית אחת?).

 

ולשאלה:  האם הרב תרבותיות טובה לנשים?  התשובה שלילית, כי  בכל דילמה בין שמירת המסורת וזכויות נשים זה פועל לרעת הנשים. בחברות פטריארכאליות, בהן הן מופלות מלכתחילה, ושמירה על המוסרת  מעכב את קידומן, כפי שטענה  סוזן אוקין בספרה (1999).

 

הניאו-ליבראליזם פועל אף הוא לרעת הנשים, בשל ירידת מדינת הרווחה ע"י הפרטתה. הגדלת עול עבודת הטיפול ללא שכר על הנשים (טיפול בילדים, חולים וקשישים). גם תהליך הגלובליזציה, מגביר את התחרות בין חברות בינלאומיות על הון ועבודה זולה, ולנשים אין נגישות אליהם. כל אלו מגבירים את הקיטוב בין עשירים לעניים, ובתוך  כך מחלישים את הנשים. הפילוסופיה הפוסט מודרנית  הדוגלת באמת יחסית  ובפירוק החברה מוותרת על עצם השאיפה לשינוי והטבה  במעמדן של  החלשים בחברה, ושל הנשים.

 

ישראל 2007 עומדת בראש רשימת המדינות במערב בפערים בין עשירים לעניים. סילוק ההבטחות לסדר יום חברתי בתקציב המדינה וחוק ההסדרים; אי הגדלת שכר המינימום; (שני שליש ממקבלי שכר המינימום הן נשים); צמצום תקני כוח אדם בביטוח הלאומי (75% מהן נשים); והורדת רמת השתתפות המדינה בשירותים חברתיים. כל אלו פגעו בנשים. תהליכים חברתיים ותרבותיים נוספים הקשורים במבנה המשפחה, כמו: עלית שעור הגירושין ומשפחות חד הוריות. גם מידת הדתיות השפעה על החלשת הנשים: ביניהם, שעור ילודה גבוה והדרת הנשים מהתחום הציבורי.

 

מאידך, דרכים לקידום נשים ע"י: העדפה מתקנת, הבטחת ייצוג ותיקונים בחוק, בעלי חשיבות רבה. אימוץ המודל השוודי של שני מפרנסים ומטפלים, אך אלו הם תהליכים איטיים ולא מספקים.

 

השאלה היא מהי הדרך הפוליטית לקידום נשים ליתר שוויון? התשובה היא חלוקה מחדש של המשאבים על ידי המדינה. זו דרך רדיקאלית, ולא ריאלית במדינה קפיטליסטית בעידן הגלובאלי של ראשית המאה ה- 21.  

 

מה הקשר בין רעיונות ותהליכים אלו, למנהיגות נשית/מיגדרית?

מחד, תהליך החלשתן של הנשים ומאידך חיזוקן. החלשתן פירושו, שהן עניות במשאבים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ותרבותיים. דבר זה, מקשה עליהן לצבור כוח ולייצר סדר יום חדש - מיגדרי.  זה משפיע גם על יכולת גיוס מנהיגות נשית ופמיניסטית. מכאן, שגם אם יש להמשיך להלחם על משאבים מוסדיים, ועל מקומן במבנה המוסדי וההיררכי הקיים, יש  לחפש גם מקורות עוצמה נוספים.

 

אני סבורה כי מקור העוצמה העיקרי של הנשים  הוא במקום בו הן נמצאות באופן "טבעי".

 

היכן נמצאת העוצמה המיגדרית?

מקור ה"עוצמה מיגדרית" – היא בתפקידים השוליים  בהן מצויות עדיין רוב הנשים בחברה, בפרקטיקות היומיומיות שלהן: האמהות, מקצועות העזרה והשירות, התנועות לשינוי חברתי, וההתנדבות. הנשים הן אלו שמעבירות בתהליך הסוציאליזציה ערכים ודרכי התנהגות,  כמו: רגשות  אהבה, כנות, רגישות, אחריות מוסרית, ומחויבות רבה לאחרים, שיתוף פעולה, רציונאליות בניהול משק הבית ועוד, בדרך הדוגמה האישית והבלתי אמצעית, וזה יכול להיות כחומר ביד היוצר בידיהן.

 

אני מציעה להסתכל על עוצמה ועל מנהיגות במונחים  אחרים. אני מציעה להסתכל על גידול הדורות הבאים וטיפול בדורות ההולכים כמנהיגות. העברת הערכים, ונורמות ההתנהגות לחברה העתידית –בעלת עוצמה גדולה. עוצמה זו מצויה בידי הנשים כסוכנות שינוי. בידיהן המפתח לתהליך הסוציאליזציה של החברה העתידית, אך אין כלפיה מודעות מספקת.

 

אם מנהיגות היא היכולת להשפיע על רעיונות ומהלכים כדי ולהביא לשינוי חברתי, הרי,  נשים בתפקידיהן ממלאות תפקידי מנהיגות לא פורמאליים:

 א. באמהות-  הולדה, גידול וטיפוח הדורות הבאים, ויצירת החברה העתידית, ביולוגית,  חברתית ומוסרית.

 ב. בעבודה - במקצועות העזרה והשירות - בחינוך והוראה, במקצועות הטיפוח – עו"ס, אחיות, רופאות, ועובדות בשירותי רווחה אישיים וציבוריים.

 ג. בפעילות - בתנועות לשינוי חברתי ובהתנדבות, בהם רובן נשים.

 

בתפקידים אלו  כל אישה היא מנהיגה, וסוכנת שינוי פוטנציאלית. בתנאי שתהיה מודעת לכוחה זה ותיקח על עצמה את התפקיד באופן מודע.

 

אני סבורה כי פראקטיקות אלו של נשים, יכולות לשמש בידיהם אמצעים לקידום השוויון המגדרי, ולמטרות חברתיות ערכיות ונורמטיביות נוספות. הכוונה להפוך חולשה לעוצמה, במידה ונהייה מודעות להם. זה נראה כפרדוקס. פרדוקס, כי לא מקובל לחשוב על תפקידים מגדריים כבעלי  עוצמה למנהיגות, ופוטנציאל לשינויים חברתיים.

הנשים הן אלו שמנהלות את  "השיח אלטרואיסטי" – הערכי -האתי בחברה. 

 

אני מוצאת בהשכלה הגבוהה היום דוגמה לתחום בו נשים לוקחות אחריות מודעת לעתידן. הן מבינות כי בדרך רכישת ההשכלה והמקצוע, תוכלנה לקדם את מעמדן הכלכלי והחברתי. כבר היום נשים שרוכשות השכלה, נכנסות לתחומי הניהול, הכלכלה והפוליטיקה, שכרן ומעמדן עולה וכך גם כוחן במשפחה ובחברה, ומגמה זו עשויה להתרחב.

 

דוגמה למנהיגות נשית לא פורמאלית, ממקום אחר ומזמנים אחרים, מצאתי אצל: חסידות אומות העולם. מתברר כי רוב חסידי אומות עולם, שפעלו בתנאים קטסטרופאליים – למען להצלת יהודים בשואה היו נשים. נטלו על עצמן תפקידי מנהיגות שמעולם לא  למדו אותם באופן מסורתי. תפקידים שדרשו יוזמה, עורמה ותחכום, רציונאליות רבה בתכנון צעדיהן כדי שלא יתפסו, תוך סיכוני חייהן וחיי משפחותיהן. הן גייסו משאבים רבים: מזון , בגדים, מקומות מסתור, תרופות, תעודות מזויפות, מידע והעברתו, והברחת גבולות. ללא ארגון ומשאבים כלכליים או פוליטיים, כי גם הן עצמן  היו נרדפות ובסכנת חיים. מתברר כי, לרובן לא הייתה השכלה, מקצוע, תעסוקה או רכוש. הן פעלו כך, מתוך מודעות ואחריות אישית כלפי אנשים חסרי ישע שללא עזרתן דינם היה מות, ותוך מחויבות מוסרית גדולה לעתידה של החברה האנושית.

 

תהליך העלאת המודעות, הוא התהליך המשמעותי ביותר שגרם לחיזוקן של הנשים מאז שנות ה- 60 .

תהליך שהביא עמו לשינויים עמוקים בחשיבה הפמיניסטית אובייקטיבית  וסובייקטיבית.  סובייקטיבית, ע"י  שינוי הדיכוי המגדרי בתוכה ועל ידי כך שינוי בסביבה החברתית במעמדן של הנשים בחברה.

זה החל, במודעות שנשים הן קורבנות, שהוביל לתובנה ש"האישי הוא ציבורי", שלאישי יש פן פוליטי.  ששינוי אישי קשור לשינוי חברתי. זה משפט קצר ורעיון גדול.

זהו תהליך ההתפכחות, מבורות לידיעה, הבנה ומודעות עצמית.  המודעות הובילה להתייחסות ולהבנה של תהליכים פוליטיים, כלכליים, חברתיים וחינוכיים המשפיעים על חיי נשים, להכרה שמעמדן, הוא תוצר של הבנייה חברתית פטריארכאלית.למושג המיגדור. להבנת חלקן של הנשים בתהליכים אלו, ולרצון לשינויים מרחיקי לכת.

 

לדוגמה, שינוי התפיסה לגבי אונס, כסוג של אלימות נגד נשים. או הבנת ההבדלים בין הנשים עצמן: בין נשים עובדות, נשים שחורות, תיאוריות של מיניות נשים. בתהליך זה  יש תפנית משמעותית ביותר לשינוי מעמדן של הנשים בחברה.  רכישת השכלה ומקצוע וההשפעה שיש לזה על עוצמתן במשפחה ומחוצה לה ועוד. אלו תרמו תרומה משמעותית ביותר לשחרור הנשים.

 

קתרין מקינון (1989) האירה את נושא הפורנוגראפיה. קשרה את הפרטי עם הפוליטי, כלומר, שלפרטי יש ממד פוליטי. גם בעניין שיטות שיתוף וארגון בין נשים.  להעלאת מודעות תפקיד מכריע באקטיביזם לשלום, כדרך של חיבור בין התנסות אישית  לחיי אדם, ונגד המלחמה ואיכות הסביבה, ודרך של גילוי עצמי ודקונסטרוקציה של המציאות והבנייתה מחדש בראייה מיגדרית. האשראי לכל אלו, מגיע לתהליך העלאת המודעות.

 

מקינון טוענת שהעלאת מודעות  היא ביטוי לדוגמה של פמיניזם, בגלל ש"פמיניזם אישי  הוא אפיסטמולוגי  (הכרתי), והכרתו היא הפוליטיקה שלו" (מקינון, 1989:120).

 

פילוסופיות פמיניסטיות  מתארות הכרה, כסדרה של "משאים ומתנים" בין אידיאולוגיות, מציאות חברתית, ושאיפות. תהליך זה תלוי בהכרה - מודעות. מטרת התיאוריה הפמיניסטית היא "שינוי בתודעה", כפרדיגמת שינוי,  וכדרך חדשה להבניית המציאות.

תובנות אלו הביאו גם להתפתחות עצמית. הבניית מציאות מגדרית וליצירת  פילוסופיה חדשה שתמציתה, דה-קונסטרוקציה של המציאות , ורה-קונסטרוקציה של בנייה מחדש.

 

שתי הערות סיום על מודעות

פוקו (1979), הראה שהמבנים החברתיים הם כוחניים. יחסי הכוח בין גברים לנשים. כאשר הגברים מצליחים לשמר את השליטה בכל האמצעים העומדים לרשותם של החזקים, באמצעות: אידיאולוגיה, חינוך, חוק, והדרת הנשים מהתחום הציבורי.

 

טרונטו (1993), כתבה על טיפוח (care). היא טוענת שלטיפול היומיומי של אנשים זה בזה יש ערך יסוד בקיום האנושי. זו פילוסופיית המוסר המגדרית, של האמהות והטיפוח בכלל.

 

אני מבקשת להרחיב להכיל זאת על תפקידי הנשים, ולטעון: שמודעות לעוצמה שבאמהות, מקצועות השירות, ובתנועות לשינוי חברתי – זו  אתיקה חברתית מגדרית. קיים מרחב בחירה וולונטארית לראות ולפעול, על פי קדימות צרכיו של האחר לפני צרכי שלי. לזה אני קוראת:  מוסר אלטרואיסטי בחיי היומיום. אני רואה, שנשים דרך עיסוקיהן המגדריים "הטבעיים",  מנהלות את החברה במובן המוסרי. לאלו ויש  עוצמה רבה, אך איננו מודעות לה מספיק, ואיננו מתרגמות אותה לעוצמה פוליטית.

 

בידינו לבחור איך היינו רוצות לראות את העתיד, ולהיאבק כדי לשנותו. הפוטנציאל לשינוי מצוי בכל אותם מקומות אליהן נדחקו רוב הנשים בעבודות השירות,  הטיפוח, והתנועות לשינוי, אם נהייה מודעות לעוצמה המצויה בהם. ביכולתן של הנשים להציב "דגם יחסי גומלין חברתי שונה ומוסרי. דגם של "יחסי תרומות", כאלטרנטיבה  לדגם הכוחני  הרווח. זה  עשוי להוביל ליצירת עולם חברה שונה, דרך והעצמת הנשים ומנהיגות נשית ומגדרית.   

 

עוצמתה של חברה בעידן הפוסט מודרני תנבע בין השאר ממרחב האוטונומיה, והיוזמה שהיא תאפשר לפרטים בתוכה לבטא את ערכיהם ואת העדפותיהם. כך גם לגבי הנשים. "השיח האלטרואיסטי" מדבר  בשפה פמיניסטית, ויכול לדעתי לתרום רבות בכוון זה. 

 

 

מקורות: 

שלו, שרה. 2003, השיח האלטרואיסטי: מוסר/נשים/פוליטיקה. פרדס הוצאה לאור.

 

McKinon, Catrine. 1989. Toward a Feminist Theory of the State, Havard University Press.Camgridge, MA.           

Foucault,Michel. 1979. The History of Sexuality, Allen Lane: London.

 

Tronto, Joan. 1993. Moral Boundaries: A Political Argument for an Ethics of Care. New York & London: Routledge.    

 

 

 

 

שילחי לחברה                                                      הגיבי על הכתבה 

 

___________________________________________