מדוע נשים פוחדות מפמיניזם

מאת: מערכת האתר

 

עוד פמיניזם:

כל אירגוני הנשים

האחות הכי טובה

לאט מדי ומאוחר מדי?

"כאן הלימודים הם סוג של שקט"

אז מי באמת חכם יותר?

מדען ומדענית שולחים קורות חיים...

האם השיח על זכויות אדם מקדם את מאבקן של הנשים לשוויון?

עוס"ים רווחה

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

מחקר חדש שנערך בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל קובע: רק 12% מהנשים מצהירות על עצמן כפמיניסטיות

 

למרות השינויים החברתיים, שהביאו בעשור האחרון לשוויון רב יותר בין המינים, קובע מחקר חדש שערכה פרופ' דליה מור מן החוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל כי רק 12% מהנשים מגדירות עצמן פמיניסטיות.

 

המחקר נערך בקרב מדגם מייצג מהאוכלוסייה (למעט קיבוצים) המונה 1200 נשאלים בגיל 20-70 (46% גברים ו-54% נשים). הנחקרים התבקשו לדרג תשעה אפיונים עיקריים המגדירים את זהותם האישית לפי מידת חשיבותם עבורם. אפיונים אלה היו: ישראליות, שייכות לעם היהודי, מין, דתיות, משפחה, מקצוע, מקום מגורים, עדה, ועמדה פוליטית. הבלטת אפיון מסוים על פני אחרים ידגיש את מידת חשיבותו לנחקר לגיבוש זהותו האישית.

 

מן המחקר עולה כי מספר כמעט זהה של נשים וגברים ציינו את הזהות המינית כחזקה במיוחד (25% מהנשים לעומת 20% מהגברים). בזהויות אחרות, לעומת זאת, נמצאו הבדלים משמעותיים יותר בין המינים. למשל, 78% מהנשים ציינו את הזהות המשפחתית כחשובה ביותר לעומת 64% מהגברים שהדגישו זהות זאת, ולמעלה מ-40% מהגברים הדגישו את הקריירה והזהות המקצועית כחשובה מאוד לעומת 32% מהנשים בלבד.

 

מור מסיקה מכך שנשים רבות לא מקנות לזהות המינית חשיבות מיוחדת, ומגדירות עצמן יותר על-פי מצבן המשפחתי. לפי מחקרים חברתיים עליהם התבססה, אילו היה המצב שונה, היה ניכר פער משמעותי יותר בינן ובין גברים. הנשים, כקבוצה מופלית, היו נוטות להזדהות עם היותן נשים ולהבליט זאת, ממש כשם שעדות המזרח בארץ נוטים להזדהות עם קבוצתם יותר מאשר האשכנזים. לכן קיימים מרוקאים, עיראקיים, תימניים ועוד, אבל רק אשכנזי אחד.

 

אולם הנשים חוששות מתגובה שלילית של החברה כשהן מדגישות את זהותן המינית, המקושרת לעיתים קרובות לפמיניזם, ולמאבק על זכויות נשים. הן חוששות להצטייר כ"שורפות חזיות" ולכן הן מבליטות את המשפחה ותפקידן בה, כזהות הקרובה ביותר לנשיות.

 

מור מסבירה זאת במחקרה: בין הסיבות לכך שהזהות הנשית הפמיניסטית אינה חזקה בישראל (בהשוואה למדינות מערביות אחרות) היא מונה את התרבות הצבאית השוביניסטית המושרשת בארץ, המדכאת ניסיונות "מרידה" נשיים; כמו גם את עוצמת השפעת הדת והמסורת על התרבות הישראלית; וכן את העובדה שהאידיאולוגיה הפמיניסטית הגיעה לארץ מחו"ל מאוד מאוחר יחסית (ב-1985) והתפשטה לאט.  

 

כשהגיע הפמיניזם לארץ, אומצה הזהות הנשית הפמיניסטית בשני שלבים – ראשית, האישה נדרשה להשתחרר מהנשיות המסורתית, ורק אחר כך יכלה לאמץ את הזהות הפמיניסטית שהציבה אותה ואת שאיפותיה במרכז. למרות זאת, קיימות גם מעט נשים מסורתיות ואף דתיות המגלות עמדות פמיניסטיות, אך הן בד"כ פחות קיצוניות בעמדותיהן.

 

עם זאת, מוסיפה מור, שיעור הנשים המאמצות זהות פמיניסטית עלה ­בשנים האחרונות (במחקר קודם (1995) מצאה מור כי פחות מ-20% מהנשים ייחסו לעצמן זהות מגדרית חזקה לעומת 25% כיום)

 

מור מסכמת את מחקרה בציון תופעת הפמיניזם החדש שהחל להתגבש בשנים האחרונות: במקום פמיניזם לוחמני, הנאבק בעולם הגברי לפי כלליו, ישנן נשים רבות המאמצות את האימהות האינטנסיבית כאידיאל. נשים אלו דוגלות בהנקה  עד גיל מאוד מאוחר (אפילו עד גיל 5), מעדיפות לעבוד במשרה חלקית וחלקן אף בוחרות לחנך את הילדים בבית במקום בבי"ס.

 

מבחינתן, תחרות עם גברים, מול גברים, לפי הכללים של עולם הגברים  משמעה שיעבוד לפטריארכליה. הן לא מקבלות את העובדה שהצלחה כלכלית או מקצועית מחזקת את מעמדה של האישה בבית (על אף המחקרים הרבים המוכיחים זאת), ורואות בנשיות האימהית האינטנסיבית את המקור האמיתי לכוח הנשי.

 

גישה זו מלווה לרוב גם בירידה חדה במידת החומרנות: הן לא זקוקות להוכיח את  הצלחתן באמצעות מכונית מפוארת, העומדת בחצר או בבגדים יוקרתיים אלא מתייחסות לאושר ולשלווה של הילדים, לתקשורת טובה עם אנשים ועוד כמדדי הצלחה.  ולכן נשים אלו זקוקות לגברים רק אם הם יבחרו להיות חלק מן התא המשפחתי המרוכז בהן ובילדים.

 

 

 

שילחי לחברה                                                      הגיבי על הכתבה 

 

___________________________________________