העצב אין לו סוף,

מאת: נעמי שוורץ

עוד פמיניזם:

אז מי באמת מאושר יותר?

ומי חכם יותר?

האם השיח על זכויות אדם מקדם את מאבקן של הנשים

לשוויון?

מדען ומדענית שולחים קורות חיים...

דימוי הגוף ואורח חיים

חולים מיואשים וחסרי תקווה גורשו בעבר חולי הצרעת מהקהילה, אל עתיד נורא וכואב. אך העצב אין לו סוף באפריקה: למעלה ממאה אלף נשים, מגורשות מידי שנה מביתן רק משום שבעקבות לידה מסובכת הנמשכת ימים אחדים מאבדות את השליטה על צרכיהן. העובר שלהן "נתקע" בתעלת הלידה הצרה והבלתי בשלה, גורם לקרע בדפנות הרחם  ולמעבר לא תקין בין הנרתיק , השלפוחית ופי הטבעת, כתוצאה מכך מאבדת האשה את השליטה בצרכיה: שתן וצואה נוזלים ללא הרף מהנרתיק.

 

 קשה לתאר את הנזק הגופני הנפשי והחברתי הנגרם לאומללות:

ניתוח פשוט למדי עשוי  היה לתקן ברוב המקרים את הבעיה, אך באפריקה אין את המודעות , התקציב או כוח האדם והנשים, (בדרך כלל אלה  ילדות צעירות שנאנסו או נשאו בכפייה )    חסרות השכלה ואמצעים מגורשות ע"י בעליהן, או אביהן מהכפר העיסוק במסחר  ובמזון נאסר עליהן ולמעשה  הן עומדות בפני גזר דין מות בשל רעב הזנחה ובדידות.

 

באדיס אבבה נבנה בית חולים המטפל בבעיה לאחר שהוכשרו בו חולות לשעבר, לסייע בטיפול:

 ממיטו, אשה אתיופית  ילדה לפני 40 שנה עובר מת לאחר ימים של צירים קשים מנשוא, היא הייתה בת 15 וכולם קיוו שתחלים במהרה. אך ממיטו החלה להרטיב במיטה וגורשה ע"י בעלה מהבית.

 

בדרך לא דרך הגיעה לאדיס אבבה ולמזלה פגשה בזוג מסיונרים שנתחו אותה.

 ממיטו הועסקה על ידם בנקיון הבית ובית החולים בהם עבדו וכיום, היא אחת מהמנתחות במקום!!!

 

 היא לא למדה רפואה, בהשכלתה  אך 3 שנות לימוד אך יש לה ידי זהב, נסיון אדיר והמון "נשמה": היא הפכה לסמל ולמושא להערצה בקרב הבנות המגיעות לבית החולים.  רופאים  צעירים לומדים אצלה את התהליך הכירורגי ומתלהבים ממיומנותה.

 

מי שמבקש לדעת יותר או לתרום מוזמן להכנס לאתר

  http://www.fistulafoundation.org/

 

 

שילחי לחברה                                                      הגיבי על הכתבה 

 

______________________________________________