ילד ממזר? יש צרות גרועות יותר...

על פסק דינו של השופט י. גרניט בענין בדיקת אבהות

מאת עו"ד רות דיין-וולפנר, דיין-כהן ושות' חברת עורכי-דין

 


הכתבות בנושאי אישות:
כמה שוות 12 שנות סבל?

הסכמי ממון

בדיקת אבהות - מה גובר על מה?
הכתובה - קוים לדמותה
סוציאליזם בסוציאליות - חלוקת זכויות בין גרושים
קלטות לוהטות - כדאי או לא כדאי במשפט גירושין?
של מי אתה, ילד? על ילדי הפרייה

 מלאכותית
משמורת משותפת - חרב פיפיות?
מעמד אשת עסקים מתגרשת 

בחלוקת  רכוש
בעל אלים - מה עושים

 סיפורה של סמדר
 

 

עוד ב"הדרך למעלה:

מדען ומדענית שולחים קורות חיים...

האם השיח על זכויות אדם מקדם את מאבקן של הנשים לשוויון?

עוס"ים רווחה

בפס"ד חדש של השופט יהודה גרניט מבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א, הוא יוצא חוצץ נגד פסקי הדין הרבים והנוהג הרווח בבתי המשפט לפיו, לא עורכים בדיקת רקמות לילד שנולד כאשר אימו היתה נשואה. אם בדיקת הרקמות תוכיח שאביו של הילד אינו האדם לו היתה אימו נשואה בעת שהרתה אותו – יחשב אותו ילד כממזר. מהחשש להפוך את הקטין לממזר נהגו בתי המשפט לדחות תביעות אבהות ומזונות של קטינים שבעת שאימם הרתה אותם היא היתה נשואה לאחר.

 

בפסק דין מקיף המשתרע על פני 65 עמודים קובע השופט י. גרניט כי יש לערוך בדיקת רקמות לילד, למרות שבעת שאימו הרתה אותו היא היתה נשואה.

 

השופט בדק תחילה מה המשמעות המשפטית של היות הקטין "ממזר".

לבית-הדין הרבני נתונה סמכות שיפוט ייחודית בנושא הממזרות, הואיל ולממזרות יש השלכה על נישואיו של הממזר ליהודי. דין התורה אוסר על הממזר "לשאת או להינשא ליהודי". הזכות היחידה הנשללת במדינת ישראל מיהודי ומיהודיה, שבית-הדין הרבני הכריז עליו כממזר, היא שהממזר/ה לא יוכל לשאת או להינשא ליהודי/ה בנישואין שיקבלו את אישורו של בית-הדין הרבני מראש ("מראש" - הואיל ולא מעט יהודים, המוגדרים על-ידי בתי-הדין הרבניים כ"פסולי חיתון", נישאים זל"ז כדמו"י אצל רב "פרטי", דבר שאושרבפסיקת בג"צ).  כל יתר הזכויות, הקיימות לכל אזרחי ישראל, עומדות גם למי שמומזר על-ידי בית-הדין הרבני ואין כל פגם בכשרותו במשפטית, לרבות זכות למזונות מאביו.

 

בית המשפט התייחס לעובדה שבתי-הדין הרבניים נמנעים בכל דרך אפשרית מלממזר ילדים, גם כאשר מונחת בפניהם תוצאת בדיקה מדעית הקובעת את זהות האב המסויים (או שוללת זאת). בפסקי דין של בתי הדין הרבניים שדנו בממזרות נקבע כי לצורך הכרזה על ממזר, יש צורך בוודאות של מאה אחוזים, בעוד שתוצאת בדיקה גנטית להורות אף פעם אינה נקבעת על-פי ממצא של 100%, אלא של 99.99% לכל היותר. הדעה הרווחת בבתי ה דין הינה ש"ענייני הלכה אינם נקבעים על פי קני מידה מדעיים החומקים מן העין האנושית ... התורה ניתנה על דעת בני אדם, על פי עדיות הלכתיות רגילות".

 

לאחר מכן בדק בית המשפט מה טובתו של הקטין, וקבע כי טובת הקטין היא לדעת מי הוא אביו.  

 

בית המשפט בחן את הנזקים הנגרמים לילד שאינו יודע את זהות אביו (ובין היתר ילדי שואה וילדים שנולדו כתוצאה מהפריה באמצעות בנק הזרע). נקבע כי אי ידיעת זהות האב אצל ילד מותיר ואקום רגשי והתפתחותי בעל השלכות משמעותיות ביותר בנפשו המתפתחת ומסכנת את התפתחותו הרגשית התקינה, ואף להתפתחות של הפרעה פסיכיאטרית: חרדה, דכאון, אובססיה, הפרעת אישיות ו/או פסיכוזה.

 

אי ידיעת זהות האב עלולה לפגום גם בתהליכים של רכישת נורמות וכללים, קבלת סמכות וחוקים חברתיים מקובלים וקיימת סכנה אפשרית להידרדרות מוסרית-חברתית (עבריינות, סמים, נשירה מביה"ס וכד') ובמידה מסויימת בעיית התנהגות (אצל בנות, אצל בנים התופעה חמורה יותר).

 

בית המשפט הביא בפסק דינו נתונים סטאטיסטיים מתוך אתר אינטרנט לגבי הנזקים הנגרמים לילדים החיים ללא אב (וכתוצאה מכך גם לחברה), כדלהלן:

 

63% מהתאבדויות של צעירים הם אלה שגדלו בבתים ללא אב;

90% מכל ההומלסים וילדים שברחו מביתם הם ילדים שגדלו ללא אב;

85% מכל הילדים אשר סובלים מהתנהגות בלתי תקינה באים מבתים חסרי אב;

71% מכל הנפלטים מבתי ספר על יסודיים באים מבתים חסרי אב;

75% מכל המתבגרים המטופלים במרכזי שימוש בסמים באים מבתים חסרי אב;

85% מכל הצעירים היושבים בכלא גדלו בבתים חסרי אב.

 

הסטטיסטיקה הזאת אומרת, לפי המאמר, כי ילדים מבתים חסרי אב הם:

פי 5 יותר, עלולים להתאבד;

פי 32 יותר, עלולים לברוח מהבית;

פי 20 יותר, עלולים להתנהג התנהגות בלתי תקינה;

פי 14 יותר עלולים לבצע אונס (מתייחס לבנים);

פי 9 יותר עלולים להיפלט מבית הספר העל-יסודי;

פי 10 יותר עלולים להשתמש בסמים;

פי 20 יותר עלולים לגמור בכלא;

 

לגבי ילדות שגדלו אצל הורה יחיד מובאת הסטטיסטיקה הבאה (נכון ל- 1985):

53% יותר עלולות להינשא בהיותן קטינות;

פי 111 יותר עלולות ללדת בהיותן קטינות;

164% יותר עלולות להיות אמהות חד-הוריות;

92% יותר תיתגרשנה אם הן ינשאו.

 

השופט הודיע בפסק דינו כי אינו מוכן לסייע בגרימת הנזקים הנפשיים לנפשו של הקטין, והבהיר כי אם יעשה כן תהא לקטין בבגרותו עילת תביעה כנגד היועמ"ש שטען שאין לערוך לקטין בדיקת רקמות בשל החשש מהפיכתו לממזר.

 

לא רק נזקים נפשיים נגרמים לילדים שאביהם אינו קיים בעולמם, אלא גם נזקים גופניים-רפואיים-גנטים עלולים להיגרם לקטין, אם לא ידע מי הוא אביו.

 

המחוקק הכיר בחשיבות הבדיקות הגנטיות בחוק מידע גנטי, תשס"א - 2000 הקובע תנאים ללקיחת דגימה גנטית מקטין, כאשר אחד התנאים הוא לצורך בדיקת גן נשאות של מחלה או מוגבלות, ועל כן אין כלל צורך לנמק את החשיבות הרפואית שיש לידיעה מי הוא אביו של הקטין, הן לריפוייו והן להשתלת אברים מאביו בגופו.

 

לקטין עלול להיגרם נזק רפואי-גנטי, בשעה שיעלה הצורך לדעת מהי ההיסטוריה של מחלות שונות שנתגלו אצל אביו או במשפחתו, שיש להם השלכה גנטית על הסתברות התגלותם אצל הקטין.

 

חשש נוסף הינו החשש מנישואין בין אחים, דבר שעלול לקרות כאשר זהות האב אינה ידועה.

 

בית המשפט התייחס אף לנושא האימוץ. לאימוץ קטינים ולהתנגדות לברר מי הוא אביו הביולוגי  של הקטין יש קווי דמיון מהותיים; שניהם עוסקים בדיני נפשות ממש; בשניהם מדובר בניתוק מוחלט מהאב הטבעי; בשניהם קיימת מעורבות המדינה, המתנגדת כמעט תמיד הן לחזרה מהכרזת בר-אימוץ והן לבדיקת זהות האב הטבעי כאשר מדובר בילד שאימו היהודיה, הרתה לגבר אחר בהיותה נשואה.

 

כאשר אם רוצה למסור את ילדה לאימוץ או שרשויות הרווחה סבורות כי טובת הילד מחייבת את אימוצו, לא אמור להנתן צו אימוץ ללא ידיעתו וללא הסכמתו של אביה הביולוגי. הנושא של האבהות הביולוגית עולה גם כאשר בית-המשפט דן בביטול צו של בר-אימוץ או אף של צו האימוץ, נוכח טענתו של האב, שלא ידע כי האם מסרה את ילדו לאימוץ וכי האימוץ נעשה שלא בידיעתו ובניגוד להסכמתו.

 

בית המשפט התייחס לפרשת "תינוק המריבה" המתנהלת בימים אלו בבית המשפט לענייני משפחה, בבית המזפט המחוזי ובבית המשפט העליון. בפרשה זו טוען האב הביולוגי כי לא הסכים לאימוץ. בית המשפט מתייחס לכך כי בכל המקרים כגון אלה, הדבר הראשון שבית-המשפט מחליט לעשותו הוא לבדוק האם הטוען לביטול האימוץ הוא אכן אביו של הקטין בר-האימוץ. לאחר שהבדיקה הגנטית להורות קובעת את אבהותו של האב הביולוגי, נערך הדיון לגבי טובתו של הקטין בר-האימוץ.

                       

השופט י. גרניט הקדיש פרק נכבד מפסק דינו לפסקי דין של בית המשפט העליון, ובעיקר ע"א  1354/92 בהם נקבע כי אין לערוך לקטין בדיקה גנטית בשל החשש לממזורו, ומביא סיבות רבות ושונות מדוע יש לסטות מפסקי דין אלו.  

בית המשפט קובע שפסקי דין של בית המשפט העליון שניתנו לפני חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו צריכים להבחן באמת המידה של חוק היסוד.

חוק יסוד כבוד האדם וחרותו מחייב כל בית-משפט לבחון האם החשש שבית-הדין הרבני יסטה מתקדימיו ויסתמך על הבדיקה המדעית ויממזר את הקטין, עולה על הנזק שיגרם לקטין עקב היותו "שתוקי", שאביו לא יהיה קיים בעולמו, שהוא לא יזכה לגדול עם אהבת אב, שהוא לא יוכל להיתמך כספית על-ידו ושהוא לא יוכל לדעת את המטען הגנטי של אביו ומשפחתו, במידה ויזדקק לכך, עקב האיסור על ביצוע הבדיקה.

 

עוד קובע בית המשפט כי לאחר מתן פסק הדין חוקק חוק הגנה על מידע גנטי ובמסגרת חוק זה לא נאסרו בדיקות גנטיות במקרים מעין אלו. המחוקק יכול היה לאסור בדיקת הורות אילו חפץ לעשות כן במסגרת החוק.

 

בין היתר מצטט בית פסק דין של בית המשפט העליון (ע"א 3077/90) בו נקבע כי  מאז חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו זכאי הוא אדם לדעת מי הוא אביו מולידו. זכותו זו של אדם נגזרת היא מכבודו, וממשפט-הטבע שקומם כבודו של אדם.

בפסק דין זה נידון עניינה של קטינה מוסלמית שבית הדין השרעי דחה את תביעת האבהות שהגישה מכיוון שאימה אינה נשואה לאביה. השופט מ. חשין, אליו הצטרפו שישה שופטי בית-המשפט העליון, לא נח עד שהפך כל אבן במשפט הישראלי, על-מנת לאפשר לקטינה המוסלמית לקבל מבית-משפט ישראלי פסק-דין הקובע מי הוא אביה ובלבד שלא תישאר "שתוקית" - דהיינו, שאינה יודעת מי הוא אביה. בית-המשפט העליון היה מוכן, למען טובתה של הקטינה, ליצור - יש מאין - "אבהות אזרחית" וזאת כדי לא לפגוע בסמכותו של בית-הדין השרעי ששלל את אבהותו של אביה, על-פי הדין המוסלמי. כבוד השופט גרניט מציין בפסק דינו שקשה להאמין כי רק מפני שבע"א 3077/90 היה מדובר בדין המוסלמי, בית-המשפט העליון היה מוכן לעשות כל מאמץ על-מנת למצוא לקטינה המוסלמית פתרון משפטי שימנע ממנה להיות "שתוקית" ואילו כאשר מדובר בדין האישי היהודי, ניתן להעדיף את דין התורה על טובתה של הקטינה ואת זכויותיה הבסיסיות ולהנציח את היותה "שתוקית".

 

עוד מביא בית המשפט בפסק דינו הנחיות חדשות של היועץ המשפטי לשיפוט רבני לכל דייני בתי-הדין הרבניים בישראל בהם נאמר יש להקל ככל האפשר בעת קביעת מעמדו המשפטי של הקטין. דהיינו, בית-הדין הרבני המיוחד שידון בשאלת המימזור, יעשה כל מאמץ שלא לממזר קטינים ול"הכשיר" מבחינת דין התורה את כל מי שניתן יהיה ל"הכשיר".

 

מכאן, שהחשש שבית-הדין יסטה מתקדימיו ויסכים לקבל כראיה כשרה את תוצאות הבדיקה המדעית, הוא יותר מחשש שוא וכיום לאחר ההנחיות המפורשות הנ"ל של היועץ המשפטי לממשלה ושל הרב הראשי לישראל - לעשות כל מאמץ ל"הכשיר" ולא "לפגום" - אין כל ממש בחשש כזה.

 

סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי יהא זה לטובת לבצע בדיקה גנטית להורות, וזאת בהסתמך על הנזקים הרבים, הנפשיים והגופניים שיגרמו לו מאי ידיעת מוצאו הביולוגי אל מול הנזק שעלול להגרם לו באם יקבע בית המשפט כי הינו ממזר.  

 
 

שילחי לחברה                                                      הגיבי על הכתבה 

תגובה:

קראתי את מאמרך והסכמתי לחלוטין עם החלק העוסק בהתרת בדיקת רקמות לילדים שנולדו במהלך הנישואין.

בעלי, שכיום אנו חיים בנפרד ומתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, הגיש תביעת רקמות, וביטל אותה עקב חוסר נכונות מצד בית המשפט לדון בתביעה זו.
כיום, כשהוא חדור אמונה, לטענתו , כי בנותינו אינן בנותיו,ניתק עימן קשר לחלוטין.
יש לציין כי בנותי בגיל הרך (מתחת לגיל 6) אינן מבינות את התפנית החדה שחלה בהתנהגותו  לפני כחודשיים - כאשר עברתי איתן לבית אחר. הדבר יוצר אצלן קושי רגשי עמוק והתקפי בכי , כשאני עומדת מולן חסרת אונים.
אין לי ספק שהוא אביהן של בנותי. האם זה לא מספיק לשכנע את בית המשפט לאשר את ביצוע הבדיקה???
______________________________________________