"כאן הלימודים זה סוג של שקט"

 נשים צומחות ומתעצמות ב"לימודי נשים"

מאת: ד"ר מירה חניק

 

ציור מקורי: אילנה גרף

 

עוד:

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

 

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

 

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

 

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

הפסיכולוג החברתי וילפרד ביון ידוע באומרו על העבודה הקבוצתית, כי נדרש ממנחה הקבוצה הדינאמית ליצור בקבוצה "אלומה של חושך". בתוך אותה אלומה כה חשוך, עד כי כל נר של משתתף, ולו הקטן ביותר, יוכל להאיר בה באור יקרות.

על פי אותה תפיסה, ניתן לומר כי נדרש ממסגרת של לימודי נשים לאפשר לתלמידות מקום שבו מתרחש שקט כה דומם, סבלני ומקשיב, עד כי הקול הזעיר ביותר – יוכל להתפתח ולהישמע בו כקול אמיץ וחזק.


מאז תחילתן, בשנות השישים של המאה העשרים, נתפסו התכניות ללימודי נשים ומיגדר  במקרה הטוב, כאופנה חולפת, ובמקרה הרע כ"חובבניות" וכלא-לגיטימיות מבחינה אקדמית (Friedman, 2001). ועם זאת, בפרספקטיבה של קרוב לארבעים שנה, הן מצליחות לממש את ייעודן ולהרחיב את השפעתן. כיום, ניתן להבחין בהצלחה הבולטת של תכניות אלה, בעיקר ביישום הגישה הבין-תחומית, וגם בשינוי מסגרת הלימוד וביסוסה על למידה שיוויונית, מעגלית  ותומכת, המאתגרת ומעצימה את הלומד\ת  (Kitch, 2002).

"לימודי נשים"

לידתן ושגשוגן של תכניות ללימודי נשים ומיגדר במוסדות להשכלה גבוהה, נמצאים בזיקה  למודעות הגוברת למקומה של האישה בחברה המודרנית והפוסט-מודרנית, על מורכבויותיה. החיפוש אחר תשובות לשאלות אישיות וחברתיות, והשינויים המהירים המסחררים את החברה סביבנו, עוד  מעוררים שאלות רבות המתמקדות במקומה של האישה במשפחה  ובחברה, ובאלו עוסקים לימודי נשים.

בפילוסופיה המקורית, על פיה הוקמו המגמות ללימודי נשים, מושמעת ביקורת כלפי סדר היום הלימודי-מחקרי הרווח, והמעלה את הצורך בחקירת דרכים חדשות להמשגת הידע הממוסד בדיסציפלינות אקדמיות מגוונות. מטרתן הייתה לשנות תכניות לימודים המבוססות על אוריינטציה גברית, לתכניות המכילות ומתמקדות בעיקר על הניסיון והתרומה של נשים וקבוצות שוליות אחרות  (Harris, 1999).  

על יסוד עקרונות אלה פותחה באוניברסיטת לסלי בארה"ב  תכנית הלימודים במסלול לתואר שני בלימודים בין-תחומיים, הנלמדת בשלוחה הישראלית, ונקראת "לימודי נשים בשילוב אמנויות" (אוניברסיטת לסלי, 2003). תכנית הלימודים משתלבת במגמה העולמית המיושמת ביותר מ- 800 תכניות כאלה בעולם כולו, ומתמקדת בהבנה, העשרה והעצמת האשה, ובבחינת תפקידיה ומעמדה בספירה הפרטית והציבורית.

לשם העלאת וחקירת הסוגיות הכרוכות בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, הסטוריה ופילוסופיה של המיגדר, נבנתה תכנית בין-תחומית המשלבת תכנים תיאורטיים, ספרות ומחקרים עדכניים, יחד עם התנסות חווייתית בשילוב אמנויות, ככלים המאפשרים ביטוי ויצירה בתהליך ההתפתחות של האישה. התכנית כוללת קורסים המאפשרים היכרות עם העולם החברתי, הפסיכולוגי והרוחני של נשים תוך הרחבת המודעות העצמית לתהליכים אישיים ובין-אישיים, לצד פיתוח חשיבה  אנליטית, ביקורתית ומצמיחה. יעד מרכזי בתכנית הינו הקניית ידע וכלים להתמודדות עם השינויים האישיים, המקצועיים והחברתיים הנוגעים לעולמן של נשים, והרחבת היכולת להוציא מהכוח אל הפועל תהליכים של שינוי תרבותי (שם, 2003).

מדוע "לימודי נשים"?

מימצאי מחקרים מצביעים על כך שמלבד הלמידה בתחומים "מסורתיים" של מדעי ההתנהגות, החברה והרוח  (Macalister, 1999) מציעות התכניות ל"לימודי נשים" גוף ידע היוצר אתגר אינטלקטואלי; מדגישות למידה ממוקדת-תלמיד\ה וצמיחה אישית; מעודדות דיונים נוקבים בכיתות; מפתחות פרספקטיבה ביקורתית מנקודת מבט של מיגדר; מטפחות הערכה לַשונֵה ולשונוּת (diversity); ומעוררות תחושת אחריות חברתית ואקטיביזם בקרב הלומדות\ים (Harris, 1999).

הפרקטיקה של הפדגוגיה הפמיניסטית מצביעה על הקשר בין "ידע" ל"עוצמה" (hooks, 1994; Connell, 1987), ומדגישה כי "לימודי נשים" חייבים להציע פרדיגמה אלטרנטיבית ללימודים האקדמיים הממוסדים.  תכנית הלימודים לתואר שני של אונ' לסלי מבוססת על תפיסות אלו, ותואמת את התפיסה הכוללת של אוניברסיטה זו, הרואה באמנויות כלי מרכזי להבעה, יצירה ופיתוח מודעות, ומיושמת באמצעות 12 קורסים (סמסטריאליים או אינטנסיביים) המשלבים תיאוריות עם פעילות סדנאית-חווייתית, בשילוב גישות שונות של הבעה ויצירה.

לתכנית מתקבלות תלמידות שסיימו את התואר הראשון, ויכולות להציג תעודות על כך, אולם הדגש במיון התלמידות מושם על איכות אישית ויכולת למידה בקבוצה, ולאו דווקא  על הישגים אקדמיים (כגון ציונים).  בכך מתארע תהליך המדגיש את הצמיחה האישית ומימוש הפוטנציאל של התלמידה, מאפשר ביטוי אישי והעצמת הקול הנשי, ומעודד מחוייבות אישית לצמיחה ולפעילות חברתית וקהילתית  (Macalister, 1999).

תכנית "לימודי נשים בשילוב אמנויות" קיימת מזה 6 שנים (מאז 1998) ובכל שנה נפתחת קבוצה חדשה, המונה כ- 16 סטודנטיות לפחות. כחלק מן ההתחייבות לקבלת התואר נדרשות התלמידות לכתוב תיזה, בה מתבטא השילוב של אמנות ויצירה עם נושאים במחקר  אקדמי ופמיניסטי.

לאור היחוד והגישה הביקורתית-החתרנית של גישה זו, המשלבת אמנות ומודעות עצמית, ביקשתי לבדוק את התוצרים והשינוי המתאפשרים בעקבות למידה בסגנון זה, כפי שהם נתפסים בעיני התלמידות שסיימו את התכנית וקיבלו תואר "מוסמך".

מתוך כ- 60 סטודנטיות שסיימו את התכנית עד היום, וקיבלו תואר שני ב"לימודי נשים בשילוב אמנויות" רואיינו 8  מוסמכות של התכנית, ממחזורים שונים, באופן אקראי. כולן נשאלו שאלות לגבי השינוי האישי (הפנימי והחיצוני) שחשו עקב השתתפותן בתכנית או שחלו לאחר סיום הלימודים.

הנחת היסוד, לפיה אנשים חוזרים ללימודים גבוהים כאשר תפיסותיהם לגבי החיים אינן תואמות את מצב החיים שבו הם נמצאים (Mezirow, 1990  ; רג'ואן, 2003), עוברת כחוט השני גם בתפיסת עולמן של העומדות בראש התכנית באונ' לסלי, ועל כן מושם דגש רב על צמיחה אישית והעצמת הסטודנטית, ועל יישומם של התכנים התיאורטיים בחייה של הסטודנטית.  הנחת יסוד זאת נמצאה נכונה בחלק ניכר מהמיקרים, ותלמידות הלומדות בתכנית מגלות לעיתים מזומנות כי  ארוע שקרה בחייהן, כמו "משבר אמצע החיים", רצון לשנות קריירה, בעיות בזוגיות, או התלבטות אחרת בקשר לזהות עצמית, מיניות, או מימוש עצמי – הוא הארוע המזמן לבחירתן בלימודים אלה.

העצמה ושינוי

העצמה (ויש המעדיפים את המושג "התעצמות") היא תהליך אישי וחברתי, הבא לידי ביטוי בתכנים פנימיים וחיצוניים, ומבטא תחושת יכולת, יצירתיות וחופש פעולה, המובילים למימוש הפוטנציאל האנושי (Robinson, 1994). היבטים אלה הודגשו ע"י הבוגרות שסיימו את המסלול ללימודי נשים.

בהערכת השינוי והתרומה של לימודים גבוהים בחייהם של הלומדים, מתייחס המחקר בעיקר להתעצמות במובן של התועלות האקדמיות, המקצועיות והאינסטרומנטליות. כשמדובר בלימודי נשים, ובגישה בין-תחומית, ניתן להניח כי התועלות והשינויים בהיבטים האקספרסיביים, ובעיקר בתחום הדימוי העצמי והערך העצמי, ותחושת העוצמה והיכולת לעשות שינוי, יהיו מודגשים יותר (Macalister, 1999).

שינוי מסוג זה עשוי להיות דרמטי ומעמיק בחייה של הסטודנטית, להפוך את סידרי עולמה ולהעניק תחושת זהות חדשה. כמה מהמרואיינות הצביעו על מימוש היכולת החדשה לבצע צעדים חשובים באופן אוטונומי:

ל., גרושה ואם לילדה מתגאה ביכולות חדשות שרכשה ובגישה עצמאית יותר בחייה:

 "קניתי דירה לבד! זה גם כן פועל יוצא של הכל. מקודם – בחיים לא הייתי מעזה לעשות משהו כזה לבד! את כל הצעדים – משכנתא והכל! עשיתי לבד!"

א., מנחת קבוצות, מתרגמת את התחושה הפנימית המגובשת יותר, לצעדים החלטיים בחייה המקצועיים:

"בפעם הראשונה כתבתי רזומה – פתאום אני אומרת: 'רגע, מה קורה כאן, אני רוצה להגיע לעוד מקומות'. זו פריצת דרך. זה ערך עצמי מאד גבוה, להיות, להגיד אמירה!"

אחרות הצביעו על ארוע קריטי ובעל השלכות מרחיקות לכת בחייהן, ועל ביטויי ההעצמה שחשו תוך קבלת ההחלטות במצבים קשים:

במהלך לימודיה התפעלה י. מן המיתוס המיקראי של חוה ולילית. חוה, בעיניה היתה האישה ה"טובה", ה"כנועה", ואילו היא ביקשה לגלות בתוך עצמה את היבט ה"לילית". להוציא לפועל את החלקים השובבים, הייצריים, האגוצנטריים והמיניים. בכתיבת התיזה שלה, היתה י. עסוקה בפיענוח הקשר בין מיניות, ייצריות ויצירתיות לבין זהות עצמית. כששוחחתי איתה, סיפרה לי כי היא עובדת מישרה מלאה ואם לשלושה, כולל תינוק כבן שנה, וחייה מלאים וטרודים באינספור משימות. היא מספרת על  דילמה קשה, בה היה עליה לעמוד כשנה לאחר סיום לימודיה:

"נכנסתי שוב להריון, והייתי צריכה להחליט אם אני עושה הפלה או מביאה ילד רביעי לתוך חיים מאד (אינטנסיביים). זו הייתה החלטה מאד מייסרת וקשה... אבל עכשיו יכולתי לבוא ולהגיד:  'לא רוצה, אני כמהה לחופש. לא רוצה להמתין כדי לחיות את החיים שלי'. (זו הייתה) החלטה קשה, אבל כשהחלטתי כבר – הרגשתי שעשיתי בשביל עצמי את הדבר הכי נכון."

מ., כבת ארבעים, גרושה ואם לילדים צעירים, היתה מבין התלמידות שקולן נשמע ברמה בקבוצה הלומדת. במהלך לימודיה חשפה בפני הקבוצה התלבטויות קשות, שליוו את  מאבקה הפנימי בשאלה האם היא לסבית, והאם עליה "לצאת מן הארון". מ. מסבירה כי תהליך היציאה שלה התאפשר בזכות העבודה הפנימית שעשתה במהלך לימודיה:

"כל התהליך של ההכרה, ההוקרה וההיכרות עם הלסביות שלי – זה בא משם! החיים שלי השתנו לגמרי בשלוש השנים האחרונות. זה התחיל בכתיבת התיזה. (הייתי חייבת) להתחיל לדבר על זה. לפני זה לא יכולתי להגיד את המילה "לסבית". הפעם הראשונה (שאמרתי מילה זו הייתה) בסדנה של שירה...

...החיים שלי ושל ילדי – הכל השתנה! היום אני מכירה את עצמי כלסבית ובניתי זוג(יות) בסגנון אחר – עם אישה. היום אני אוהבת את עצמי איך שאני. כאישה שלימה עם כל הפגמים שבי. היום אני יכולה לבנות זוגיות אחרת, כי אני אישה אחרת!"

היבטים של העצמה

א. הרחבת הרפרטואר האישי-מקצועי ושינוי מקצוע\מיקוד

המרואיינות הדגישו את הלמידה התיאורטית ואת הדרישה לחקירה אנליטית ולכתיבה אקדמית כמרחיבות את יכולת האיסוף, ההבנה והניתוח האובייקטיבי של תכנים, וכמחזקות את ההכרה במקצועיות שלהן:

א.:

"(קודם כל) התעודה עצמה – עשיתי עוד משהו! הלימודים עשו לי הכרה והוקרה, לא משנה מה כבר ידעתי מקודם. זה עוד משהו שהוא פן משמעותי. אני מרגישה שאני מציגה את עצמי מבחינה מקצועית כמי שבאה עם משהו, שיש לי מה להציע. אני יודעת מה אני יודעת. אני מוכנה להיות כאן במקום הזה."

ש.:

"המיפגש הזה עם התיאוריות הפמיניסטיות וההיבטים הבינתחומיים, בגלל שזה הגיע מהעולם האקדמי, זה היה כמו "בום" למוח: מביאים לך פתאום מראה אחרת, צבעים אחרים, שלא ידעת שהם קיימים. איזושהי התבוננות מאד רעננה וחריפה, החל מתהליכים תרבותיים, הסטוריים, וגומר בנו, כאן ועכשיו..."

ל.:

"ברגע שהתחלתי לעבוד בבית הספר לאחיות, (ראיתי עד כמה) חשוב לי העניין האקדמי הזה. זה נתן לי בסיס מאד טוב. זה לימד אותי המון..."

"...אני עובדת עם רופאים על המחקרים שלהם בפיריון. מתברר שיש לי יכולות מאד רציניות בתחום זה, בזכות היכולת שלי באיסוף מידע...".

ב. רכישה ויישום של מיומנויות וכלים:

האמונה המנחה את תכנית הלימודים מעניקה מקום מרכזי לעוצמה של ההתנסות החווייתית ביצירה כדי לאפשר הפנמה טובה יותר של התכנים האקדמיים. רוב המוסמכות ידעו להצביע במפורש על שיפור בולט במיומנויות שהצליחו לשלב בתחומים החשובים בחייהן.

ל., מומחית למיילדוּת, הנמצאת כיום בתפקיד בכיר בבית ספר לאחיות, מעידה שמאז סיום לימודיה החליפה עבודה, החלה לעסוק במחקר רפואי, והיא אף נמצאת בשלבים ראשונים של כתיבת ספר בתחום התמחותה. היא  רואה קפיצת מדרגה בדרך בה היא מעורבת בתכנים של עיסוקה, מאז סיום הלימודים:

"הכתיבה של התיזה מאד קידמה אותי. נתנה לי מיומנויות שלא היו לי קודם. כל הנושא של מחקר אקדמי, חיפוש מקורות, יכולת להסתכל על מאמרים באופן אובייקטיבי – זה מאד קידם אותי. ההסתכלות ממקום פמיניסטי: היה לי בסיס בהסתכלות על העולם, אבל לא היה לי מידע שיחזק את הבסיס הזה..."

"בקורס תיזה היה תרגיל של לוח זמנים. בנינו יש מאיין. למדתי מזה שכל דבר שאני רוצה לעשות בעבודה, גם אם זה נראה לי בהתחלה קשה בצורה היסטרית, הוא אפשרי. בניתי קורס לאחיות, כמו שלמדתי בכיתה. בניתי שאלון שיענה לי מה חסר בתחום הזה. הלכתי ושמעתי הרצאות, ואחרי שעשיתי איסוף של כל החומרים, ראיתי מה חסר ובניתי קורס. היגשתי למנהל הסיעוד – ואישרו אותו!".

ונ., שהוזמנה לכנס בינלאומי להציג את נושא המחקר שלה:

"ההעזה שהייתה לי – לנסוע לכנס בחו"ל, כל התהליך היה מאד (משמעותי)... לקחתי חומרים, כל החומרים של התיזה.  אני מרגישה שיש לי מה לומר, יש לי ידע שאני יכולה להציג אותו".

עם זאת, כל המוסמכות שרואיינו, הדגישו דווקא את הלמידה המעגלית-שיתופית, את התמיכה מן המנחות, את העמקת המודעות העצמית ואת הכלים האמנותיים והיצירתיים שהוקנו, כמרחיבים את הדעת ומאפשרים פריצת דרך. הן תפסו את מעגל ההכלה הנשי, המאפשר צמיחה בתוך קשר עם עצמן ועם נשים אחרות (קליינר, 2003) כגורם מעצים ומחולל שינוי  אמיתי בחייהן:

ש., שחקנית ובובנאית (בונה בובות לתיאטרון) שבמהלך השנה השנייה ללימודיה יצרה הצגת-יחיד מקורית ששולבה כהיבט האומנותי של התיזה שלה, ציינה את הגורם התומך המרכזי שסייע לה ליצור ולהתפתח:

"בעבר, כשלמדתי משחק, היה מעגל מבקר ותוקפני, אמביציוזי, הרבה אינדיבידואלים. הוא לא היה מכיל. יותר מאבק, כל אחד לעצמו, קבוצות, קליקות. כאן – הייתה עצירה, סוג של התבוננות מלמעלה, ואחרי זה משהו שחובק בקֶשֶת מהתחתית: להבין, להסתכל על השורש של הדברים, על הגורמים המניעים, המפעילים...

...הייתה לי איזו הגנה. הקבוצה, המסגרת, נתנה לי תמיכה מאד גדולה, מסגרת מאד רחבה. שנה זה תקופה נפלאה להוביל תהליך. היה המון אוויר, המון הזדמנות להתבלבל, לת(ט)עות – עם יותר הבנה למה שקורה ויותר סובלנות. כאן הלימודים זה סוג של שקט – עם כל המבוכה..."

ע., משפטנית, שמעידה על עצמה כי היום היא מדריכה נשים לגבי זכויותיהן בחוק בשיטות תהליכיות יותר לעומת הדרך בה עשתה זאת בעבר:

"יש משהו בלמידה במעגל שהוא מאד נכון. כשאני מעצימה אני מתעצמת, זה מהדהד, זה חוזר אלי. יש משהו בהדדיות המעצימה...

...הכלים שיש לי הרבה יותר רחבים. אני מחברת נשים. בסדנאות על כבוד האדם, מתחילה ממקום של חוויה ולא של שכל. לשמוע את הקול הנוסף, הקול הריגשי, הנשי...".

מ. נותרת אסירת תודה לקבוצה שהכילה אותה בתקופה סוערת בחייה, כאשר התלבטות ומאבקים פנימיים ליוו את ההחלטה הקשה לגבי העדפתה המינית:

"הלימודים איפשרו לי ללטף, לחבק את הילדה שבי. קיבלתי את האישה שבי, וכשקיבלתי אותה, יכולתי לאהוב אישה אחרת...

... הייתה קבלה מאד גדולה מצד הקבוצה – כשלב מאד ברור של יציאה מהארון וקבלה על ידי החברה. חלק מהיציאה מהארון – זה מהעולם של הקבוצה. (...) ברגע שהן קיבלו אותי איך שאני, יכולתי לקבל את עצמי איך שאני!".  המשך המאמר... 

 

ומה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                            מעניין? שילחי לחברה

 

תגובה:

מירה היקרה,
 
מאמרך חשוב ביותר, מעודד, וקראתי אותו בהנאה מרובה.... אירית.
 

תגובה:

שלום רב,
 
הכתבה הייתה מרתקת ונפלה לאוזניים קשובות ולפתיחות... מירי
 

תגובה:

קראתי את מאמרך ממש במקרה בשעה שחיפשתי חומר לקריאה עבור עבודה שאני צריכה להגיש בקורס הידברות מוסיקלית לגבי התפקיד שממלאת המוסיקה בתרבות בה גדלתי. הנושא של מאמרך סיקרן אותי מאוד ולאחר שקראתי אותו בעיון חשתי הזדהות רבה עם השלבים המתוארים ועם החוויות שתוארו ע"י הסטודנטיות.
  אני בת 38.5 אם לשלוש בנות (בנות עשרה). בשנה שעברה עשיתי מהפך בחיי עזבתי מקום עבודה והתחלתי ללמוד לימודים אקדמיים באונברסיטת בר אילן בעזרת המחלקה למעורבות חברתית. ההחלטה היתה מלווה בחששות רבים ולא היה קל בכלל אך אינני מתחרטת על כך. היום אני מאושרת מאוד מלאת סיפוק והערכה אישית. הדרך לא קלה היות ואין תחושת הכלה כפי שקיימת בקבוצה שתארת קיימת תחושת בדידות מסוימת כאשר רוב הסטודנטים צעירים ממני ובעלי סטטוס שונה (רווקות, בנות של..) טוב המקום קצר מלהכיל אז רק אני רוצה להודות לך על הכתבה הזו  ברכת הצלחה והמשיכי להעצים ולהתעצם.
מיכל

 

 

 

_______________________________________________