מעברים - האתגר וההזדמנות

  

מאת: חגית ספנסר, מטפלת מנחה ודולה


 

עוד:

ציפיות זה לכריות

מהחמצה לצמיחה

למדוט בין השורות

אחווה או מלחמת אחים

החופש לבחור

קופסאות

מה ששלו - שלו, מה ששלך - שלך

מיפגש עם הילד בתוכנו

מסרים מהילדות הקמים להורגינו

לאן את חותרת

להתחבר למשאבים הפנימיים

ביקורת קטלנית

לחופש נולדה

מדריך מעשי למתגרשת

10 החוויות שכל אישה צריכה...

תרגול משפר את הזיכרון

שיטת המ.ת.ת - דרך חיים

אם תרזו, אין זו אגדה

דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש

דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי

קרוב לנפש

מודעות עצמית

לחלום ולהגשים - ללא פרפקציוניזם

דרך האמן

דאגה, חרדה ושאר מזיקין

תיבת הנגינה

תנועת הגוף האנושי

פחד מהצלחה

לתכנת את המוח

חסימות ריגשיות

קחו לעצמכם רגע... תתבוננו דרך החלון החוצה. מה אתם רואים?

השמיים קצת מעוננים, העלים על העצים מתחילים להצהיב... אם נרחיק קצת, כבר נמצא חצבים במלוא הדרם לבנים וזקופים,

אולי שמתם לב גם שהיום התחיל להתקצר. לפנות ערב, אפשר להרגיש לעיתים משבים של רוח קרירה...

כל אלה ועוד מספרים לנו שהסתיו כבר פה.

סתיו, תחילת שנה, עונת מעבר... מה זה מעורר אצלכם?

 

אולי אתם חשים איזה התרגשות, ציפייה, אולי יש גם פרפרים בבטן,

ואולי יש קצת מועקה, איזה חשש עמום..

 

והמילה מעבר, למה היא מתקשרת אצלכם?

שינוי... תנועה...פרידה.. אובדן... לידה... התחדשות... אולי משהו אחר...

 

יש כאלה מאיתנו שמלווים בימים אלה את ילדם בפעם הראשונה לבית הספר וחווים דרכו את המעבר להתבגרותו, התבגרותם. יש כאלה שמסיימים עבודה או מתחילים עבודה חדשה והם מרגישים את האדמה נעה מתחת לרגליהם.

יש כאלה שחווים עכשיו שינויים פיסיולוגים המספרים על תקופת המעבר. שינויים בעור, בדפוסי שינה, בתיאבון, בערנות, בבריאות.

ועוד רבים אחרים נמצאים איפה שהוא בתוך המעבר להורות שמתחיל אי שם לפעמים עוד לפני שההיריון נבט, נמשך במהלך ההיריון ומגיע לסיומו הרבה אחרי הלידה. ולעיתים קורה שעוד לא מיצינו את תקופת המעבר אל ההורות עם הילד הראשון, וכבר נכנסנו אל המעבר של ההורות לילד השני... ועוד לא עיכלנו את כל השינויים שחלו. בגוף ובנפש, בסביבה הקרובה ובסביבה הרחוקה.

ועוד לא הזכרנו את אלה שביתם התרוקן מילדים והם חווים שינויים בהורות, בזוגיות, ובינם לבין עצמם....

ואלה שחולים לפתע ואלה שמבריאים...

ואלה שנפרדים מיקיריהם שנפטרו...

 

כל החיים שלנו רצופים מעברים. מן הרחם אל העולם שבחוץ, מילדות לבגרות, מבגרות להזדקנות. מרווקות לזוגיות. מיחידות ונפרדות להורות . מן החיים אל המוות ואולי גם אל החיים שאחרי המוות.

ובתוך כל אלה שזורים מעברים חברתיים, תרבותיים, מקצועיים, גיאוגרפיים ואחרים.

 

מעבר. מה זה? כמו הריון. שלב ביניים לקראת משהו חדש. אולי כמו לקראת לידה. תקופה של התהוות שינוי. יש משהו שעומד להסתיים ויש כבר משהו חדש שעומד בפתח. ובין לבין, אנחנו עוברים בדרך. קצת מבולבלים, לפעמים מתוסכלים, חוששים, מודאגים, לפעמים מרגישים ריקנות ועייפות... כל אלה ועוד מסמנים לנו: "אנחנו במעבר!"

לפעמים השינוי מתחיל בחוץ, בסביבה, כמו כשהסתיו מגיע ואיתו חג ראש השנה ואפשר להגיד "איך לא שמתי לב שכבר עברה עוד שנה..". "ואיך לא הספקתי מה שרציתי..." ו"איך הזדקנתי בעוד שנה.."

ולפעמים השינוי מתחיל בפנים. כמו נבט שנובט במעמקי האדמה, כמו עובר שמשתרש ברחם. בהתחלה הבטן עדיין שטוחה, אבל בפנים מתחילים לרחוש חיים חדשים. עוד לא נחשף סוד השינוי, אבל הנה אנחנו כבר שוב במעבר.

כך או אחרת מעברים מהווים תקופת רגישה, לעיתים אף סוערת. נושאים שהודחקו בעבר צפים לפתע ועולים, משאלות שטואטאו מתחת לשולחן מגיחות ומציפות, שינויים מתרקמים בחוץ ובפנים.

 

איך כל זה משפיע עלינו? ולמה זה כל כך מאתגר אותנו?

האם אנחנו בהתנגדות לתנועה, מנסים לעצור את הזמן, נצמדים  ל"ישן", נאחזים במה שמוכר (גם אם הוא לא כל כך נעים...)

או שאנחנו מתמסרים לתנועת הזמן, נפתחים לחדש, לשינוי, מסכימים לחוות את חוסר הוודאות, מקבלים את תופעת הזרימה והשינוי כחלק מחוקי הטבע...

 

תקופות המעבר מתאפיינות לעיתים קרובות בחוסר יציבות רגשית. תערובת של רגשות מנוגדים. התרגשות עם חששות, פחדים עם תקוות, ריקנות עם מליאות, מתח ורגיעה, שקט ואי שקט..

לעיתים מרגישים איזה צביטה בלב על מה שהיה ואיננו. על הנעורים שחולפים, על הילדים שגדלים, על הזמן שאבד. איזה משאלה כמוסה שהכל יישאר כמו שהיה... ויש גם כמיהה ותקווה שהמעבר יביא איתו משהו טוב יותר...

וברקע הידיעה שיש משהו גדול מאיתנו שמייצר תנועה במרחבי הזמן. התבגרות, זרימה, המחזוריות שבטבע...

 

אפשר לאפיין אנשים על פי יחסם למעברים.

יש כאלה שמתרחקים מכל מצב של מעבר ויעשו הכל כדי להישאר במקום קבוע ללא שינוי.

יש אנשים הזקוקים לתנועה ומחפשים שינוי רב הזמן...

אבל רב האנשים, חווים מעברים ברגשות מעורבים, של כאב על הפרידה, אבל על האובדן, חשש מן השינוי, פחד מחוסר הוודאות  וגם התרגשות מן הסיכוי להתחדשות הטמון בכל מעבר.

 

הרקע: למה זה מאתגר. אנחנו מתחילים את חיינו במעבר הדרמטי מן הרחם הבטוח, הקטן והאינטימי, אל המרחב האין סופי. מחווית החיבור אל האמא המזינה והתומכת באמצעות חבל הטבור אל הווית הנפרדות והנבדלות.

כל החיים נותר איזה געגוע אל המקום הבטוח ההוא... האינטימי.. המוגן... אל היציבות, הקביעות והביטחון במה שמוכר.

ומתפתחת דואליות בין הרצון להיאחז במה שיש, לעצור את הזמן... לשאוב ביטחון ממה שכבר מוכר, ובין הידיעה שההיאחזות בעבר שמה כבלים של קיבעון, ושהביטחון בהווה יש בו גם סוג של אשלייה.

 

הטבע כמקור להשראה  החיים הם כמו נהר של זמן... דינאמיים, זורמים, רגע מתחיל וכבר הוא נגמר. וכשמתבוננים בטבע שמסביב ונזכרים שאנחנו חלק ממנו, שמים לב שבטבע יש דינאמיות בלתי פוסקת שבאה לידי ביטוי במחזוריות של יום ולילה, עונות השנה, גאות ושפל, חיים ומוות ועוד ועוד.

 

האתגר. לקבל את השינוי עם כל מה שהוא מביא אותו. לצאת מ"אזור הנוחות". ממציאות מוכרת, גם אם לפעמים אינה מיטבית, למציאות חדשה, להכיל את הפחד, להעיז לעשות משהו שונה, להתבונן באומץ במראה, לקבל ולאהוב את מה שיש, לפתח כלים חדשים, להתגמש, להיפתח, להסכים, לאפשר...

 

ההזדמנות. להעמיק את ההיכרות עם העולם הפנימי, לתת ביטוי לחלקים נוספים, להרחיב את התנאים, להגמיש את השקפת העולם והפרשנות של המציאות, ליצור עוד אפשרויות לתחושת הערך העצמי, להתפתח, לגדול, לממש את העצמי.

כל מעבר, כל שינוי, יוצר מתוכו אדוות, ואלה מתפשטות כמו גלים ומהדהדות בעולמות נוספים. דלתות חדשות נפתחות, חיים חדשים נולדים.

 

דרך המעבר. איך מתמודדים עם מעברים? איך מנצלים את הפוטנציאל הגלום בהם לטובת צמיחה והתפתחות?

 

נשימה. מפנים את תשומת הלב לתנועת האוויר שנכנס ויוצא ללא מאמץ, בטבעיות.

כאשר נושמים אוויר אל תוך הגוף, מדמיינים שמביאים פנימה גם שקט, רגיעה ודברים נוספים שאנחנו זקוקים להם עכשיו.

כאשר נושפים אוויר אל מחוץ לגוף משחררים גם כל מה שמרגיש מיותר, עודף, מפריע.

עם כל נשימה מפנים מקום למשהו חדש.

 

התמקדות (focusing). "יושבים" עם עצמנו. מקשיבים לכל מה שעולה מתוך העולם הפנימי שלנו. מחשבות, תחושות, רגשות, צלילים, תמונות דימויים ועוד. נותנים מקום ורשות לכל החלקים הפנימיים לבוא לידי ביטוי. חששות, דאגות, ציפיות, תקוות ועוד.

מקבלים ללא שיפוט כל מה שעולה.

שולחים מסר של אמפטיה לכל החלקים הפנימיים.

מפנים אל ה"בפנים" שאלות כמו מה מביא עכשיו את החלק הזה? מה עוד יש שם? למה החלק הזה זקוק עכשיו?

מחכים בסבלנות לתשובות שיגיעו מבפנים.

סומכים על ההנחייה הפנימית שתדע לתת תשובות כנות ומשמעותיות.

השילוב של הקשבה, קבלה ללא תנאי ואמפטיה מייצר תנועה פנימית של שינוי וריפוי.

 

דמיון מודרך. שואלים את המונחה "כמו מה זה בשבילך?". המעבר, תחושת הדאגה, או כל דבר אחר שקשור לחוויה. מזמינים דימוי ויוצרים תנועה של ריפוי באמצעותו.

מנהלים שיחה דמיונית עם חלקים פנימיים שזקוקים לתשומת לב. אולי יש חלקים שמייצגים את הילד הפנימי, אולי יש חלקים שמייצגים דמויות משמעותיות אחרות. אולי יש חלקים ודמויות שמזמינים תהליך אבל או פרדה, כעס או סליחה. מחיים את החלקים והדמויות באמצעות דמיון מודרך ומזמינים אותם להציג את הסיפור שלהם באופן חיי ואותנטי.

הצגת הסיפור הפנימי מייצרת תנועה פנימית המביאה לשינוי וריפוי.

 

NLP. שואלים שלש שאלות מפתח:

1.    מה המטרה שלי? מה אני רוצה שיהיה אחרת ? במעבר שבו אני נמצאת עכשיו יש אין סוף דלתות. איזה דלת ארצה לפתוח ? (מקפידים להגדיר מטרות באופן חיובי ולהתמקד בחלקים שנמצאים בשליטתי)

2.    איך אדע שמימשתי את המטרה שלי? איך אדע שפתחתי את הדלת הנכונה במעבר?
מה אראה, אשמע ואחוש? מה אחשוב, איך ארגיש ואתנהג בעקבות השינוי הרצוי?

3.    מה מעכב אותי בדרך למימוש המטרה שלי? מה עוצר או מפריע לי לפלס את דרכי במעבר?

 

מניחים מספר הנחות יסוד מעודדות ומעצימות כמו:

©     לכל אדם יש את המשאבים והיכולות לרפא את עצמו ולהגשים את המטרות שלו.

©     יש הרבה דרכים להגיע אל המטרה.

©     כל מטרה ניתנת להגשמה אם מחלקים אותה לשלבי ביניים מספיק קטנים.

©     גמישות מחשבתית, רגשית ומעשית מגבירה את  יכולת המימוש וההשפעה.

©     בכל רגע נתון אדם עושה את הטוב ביותר שהוא יכול.

©     כל חוויה היא בסיס ללמידה. (אין כישלון)

©     אנשים מעצימים את יכולת ההשפעה שלהם על חייהם על ידי כך שהם מדמיינים את המציאות הרצוייה.

 

בוחרים כלי מתאים לטיפול מתוך ארגז הכלים המגוון והמדויק  של NLP לטובת קידום המטרה ופתיחת הדלת הרצוייה.

 

טקסים. טקסי מעבר קיימים בכל התרבויות. טקסים מהווים מסגרת מוכרת שנותנת ביטוי והכרה בשינוי ומספקת לאנשים הזדמנות לשיתוף ולביטוי רגשי. יש טקסים המעוגנים במסורת ובתרבות כמו טקסי ברית מילה, טקסי התבגרות, חתונה, לידה, ומנהגי אבלות. ויש גם תמיד אפשרות ליצור טקס אישי המבוסס על מאפיינים של המעבר האישי כמו טקסי פרדה, טקס סליחה, טקסי לידה רוחנית ועוד.

 

נשים במעברים - מעברים נשיים

כל עולם הטבע חווה מעברים. יחד עם זאת נקבות בכלל ונשים במיוחד, חוות מספר מעברים דרמטים המצדיקים תשומת לב מיוחדת.

אחד המעברים היותר משמעותיים בחיים של נשים הוא המעבר לאימהות דרך ההיריון, הלידה והזוגיות.

במעבר זה עולות שאלות מהותיות בנושאים של זהות ודימוי עצמי, הקשר עם הגוף, אמונות על נשים וגברים, זוגיות והורות.

נשים רבות חוות במהלך מעבר זה מהפיכה בתפישה שלהן את עצמן ואת העולם בכל המישורים.

נשים שראו עצמן "קרייריסטיות", עשויות לגלות במהלך ההיריון והאימהות שהקריירה שהייתה כה נחשקת בעבר, כבר פחות מעניינת ויש לייצר סדר עדיפויות חדש.

נשים שחלמו להיות אימהות וקיוו שהאימהות תמלא אותן ותהווה מקור בלעדי לסיפוק והנאה, עשויות לגלות שלמרות מימוש חלום האימהות, משהו חסר בחייהן...

נשים שניהלו חיי שיתוף שיויוניים עם בני זוגן, עשויות לגלות שאין שיוויוניות... ושההבדלים הביולוגיים שבין גברים ונשיים מקרינים גם על הצרכים השונים העולים בהקשר לזוגיות ולהורות.

נשים שביססו את הערכתן העצמית על מראן החיצוני, שהמודל שלהן לאישה יפה ומושכת היה "אישה רזה עם בטן  שטוחה", עשויות לגלות שהגוף שלהן השתנה... ושהמאמץ "לחזור לגוף שהיה" כדי להרגיש "כמו שהייתי קודם"  גובה מחיר כבד של דיאטות אין סופיות ללא תוצאות משביעות רצון.

 

ועל רקע זאת ועוד מלוות את המעבר הזה שאלות ודאגות:

 

במהלך ההיריון:

האם אני עדיין יפה ונחשקת? האם בן זוגי יאהב אותי גם עם הגוף המשתנה בהריון, אחרי הלידה?

האם אהיה אמא טובה?

איך אשמור על עצמי שלא לטבוע בתוך האימהות?

איך תשפיע האימהות על הזוגיות? על המיניות?

איך אשלב עבודה ואימהות?

איך אגן על עצמי ועל ילדי ?

 

ואחרי הלידה:

מי אני? אדם? אישה? בת זוג? אמא? מי אני קודם?

ואיך זה שלמרות הגשמת חלום האימהות, אני מרגישה לבד... עצובה.. מרוקנת...

איפה האושר הזה אליו ציפיתי?

חשבתי שהתינוק ימלא אותי... אבל משהו חסר לי...

ומה אני רוצה באמת? מעצמי? מבן זוגי? מהתינוק? מהעולם?

 

והשאלות והתהיות מלוות לעיתים קרובות בכל הרגשות האופיניים לתקופת מעבר: בלבול, חוסר אונים, עייפות, תסכול, כעס, אשמה, עצב...

 

טיפים: איך להיות במעבר ולהישאר שלמים

1. להעמיק את המודעות העצמית.לזהות את תקופת המעבר. לחדד את הרגישות לשינויים פיסיים ונפשיים. לשים לב לרמזים בכל התחומים: עייפות, חיוניות, תיאבון, שמחת חיים, תשוקה, רגישות, בריאות נפשית וגופנית. הצטברות של שינויים במספר תחומים יכולה להוות סימן לתקופת מעבר.


2. לעצור לרגע את מרוץ החיים. לשבת ולדבר עם עצמי. להגיד לעצמי: אני במעבר!

משהו משתנה עכשיו. ואולי משהו כבר השתנה ועוד לא נתתי לו שם.

מה זה המעבר הזה. מאין?  לאן?

אולי יש משהו שהתאים לי קודם וכבר לא מתאים עכשיו.

ולשאול  את עצמי, מה אני רוצה/ צריכה? למה אני זקוקה עכשיו?

 

2. תמיכה ועידוד. להכין רשימה של  פעולות מחזקות, מזינות, מעודדות ומעוררות השראה. למשל:

הצעות לתמיכה, הזנה, טיפוח אישי ועידוד עצמי:

תנועה (ספורט, ריקוד, יוגה וכו'), אוכל בריא, שינה רגועה, מנוחה, טיול בטבע, זמן פנוי לעצמי, אהבה לעצמי ולסביבה, חיבוק, חיוך, שיחה עם חבר/ה (שיתוף רגשי), בילוי משפחתי, משחק, צחוק, קריאת ספרים, צפייה בסרטים, מדיטציה, טיפולים אישיים, סדנאות חוויתיות, למודים והשתלמויות, יצירה (ציור, פיסול, כתיבה וכו'), בילוי במים (אמבטיה עם שמנים, מקלחת, בריכה, ים...), טיפוח אישי (להתלבש יפה, להתאפר, לשים בושם, להרגיש יפה), ועוד...

 

3. לגשת למראה. לפגוש באומץ את מי שנמצאת שם. אולי הבטן כבר לא שטוחה כמו שהייתה, אולי יש איזה קמט חדש מתחת לעיינים אולי המבט חושף משהו חדש...

לחבק באהבה את דמותי שבמראה.

 

4. להזכיר לעצמי. אין פתרונות של קסם שטובים לכולם בכל המעברים.

יש בעיקר הזדמנות למפגש אמיץ וכנה עם עצמי.

מפגש שכל תכליתו היא להיות נוכחת, באווירה של קבלה, אהבה, רשות, התמסרות, אפשור ואמונה ביכולת.

ולסמוך שמתוך כל מה שקורה עכשיו במעבר, יוולד משהו חדש, נכון לרגע הבא שמביא ביטוי לזרימת החיים, לדינמיות, להתבגרות, לאין סוף האפשרויות, לעוצמה המופלאה של הרוח האנושית, לכך שתמיד יש משהו גדול מאיתנו, לקשר שבין האדם לטבע.

 

ועכשיו... קחי לעצמך רגע.. לצאת החוצה ולשים לב לסימנים של הסתיו שבחוץ. ותבדקי איך הסתיו שהגיע בא לידי ביטוי בחיים שלך.

ותזכרי שהסתיו שמביא עימו את עצב הפרידה מן הקיץ והשנה שחלפה, צופן בחובו גם את ההבטחה לפריחה של האביב הבא...

 

______________

חגית ספנסר היא מטפלת, מנחה ודולה. chagit@beitella.co.il

 

מעניין? שילחי לחברה                                      הגיבי על הכתבה 

 

 

 

___________________________________________