|
|
|
|
מהחמצה לצמיחה באמצע החיים
מאת: שירית בן- ישראל, מנכ"לית STS, מומחית לקידום מעשי של נשים
|
|
|
עוד: דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי |
יום אחד באמצע החיים, קמה אישה ומחליטה שהיא רוצה שינוי. במקום להביט סביבה, כפי שנהגה לעשות היא מביטה פנימה, לתוך עצמה. עד אותה נקודת זמן מילאה את כל מחויבויותיה, הן הכתובות והן אלו שבעל פה, הן לחברה הקרובה והן לרחוקה. היא אשת איש, אם במשרה מלאה, מטפלת בהוריה, בהוריו, לעיתים גם בילדיו (ממסגרות קודמות) וגם עובדת במשרה חלקית או יותר. הילדים גדלו, בן הזוג שנתמך על ידה במלוא העוצמה והאמפטיה פורח, מסופק מהקריירה שפיתח לעצמו. ואיפה היא?, זו בדיוק השאלה שהאישה שלנו שואלת את עצמה באותו בוקר של אמצע החיים.
אמצע החיים, רגש שברירי, בין שנות ההתעסקות בכל העולם ואשתו לרגע הבא, בו אישה יכולה, ללא ייסורי מצפון, ללא רגשות אשם להתחיל לעסוק בעצמה. המעבר מטיפול, טיפוח, הענקה והתיחסות למשפחה להתייחסות לעצמך אינו קל והוא מצריך אימוץ חשיבה חדשה, שינוי התנהגות, הגדרה מחודשת של סדרי עדיפויות, צחצוח מיומנויות וכישורים שהיו ועכשיו, אחרי שנות השהייה בבית, לא ברור היכן הם. המשפחה, שנהנתה משירות FIRST CLASS מתקשה לוותר על הרגליה ולא תמיד תומכת באישה, בוודאי לא כפי שהיא תמכה בכולם בכל הרגעים בהם רצו, ניסו, התקשו ועד שהצליחו.
עם מה את יוצאת אל העולם? לאישה שלנו היה בצעירותה חלום, לעיתים ברגעי באמצע החיים החלום מתעורר והיא רוצה להגשימו. מתחילה לחפש מודעות עבודה, ניגשת לראיונות, מתמודדת עם צעירות שלא נטשו את מעגל העבודה או נשים שטרם נשאבו לאימהות והינן פנויות לעבוד, מצאת החמה עד צאת הנשמה. משהו שעשתה בשני העשורים האחרונים. זה הרגע להודיע לעצמך שבריחה איננה באה בחשבון אלא בחירה. מרגישה קושי. רוצה לברוח. פה הרגע לעצור ולהתבונן פנימה אל עצמך. מה עשית כל השנים? מה את יודעת לעשות הכי טוב? אומרים שכל אמא היא מנהלת בפוטנציה. כל תכונה שלך כל פעולה שהצטיינת בה ניתן לתרגם לשירות נדרש. מה שאת צריכה לשעות זה לתרגם את המהות שלך לשירות.
מה עשית? במה הצטיינת? ואיך תתרגמי את הנסיון ליתרון? יודעת לנהל זמן? לארגן את המשפחה כצוות מיומן? לאפות? לבשל? כל יכולת הינה מוצר נדרש בשוק כלשהו. רק צריך לדעת לעטוף אותה בעטיפה הנכונה ולשווק לקהל הנכון. לאה ידעה לאפות עוגות. עשרים שנה אפתה לבני משפחתה. כששאלתי אותה מה היא יודעת לעשות ענתה "כלום, חוץ מלאפות עוגות". דנה נהגה לסרוג בכמויות היסטריות לכל מי שרק היה מוכן ללבוש. החל מכיפות וכלה בתיקים, צעיפים, סריגים וכיסוי מיטה. גם היא כמו לאה, למרות שלא היכריו אמרה שאיננה יודעת לעשות דבר. הסריגה עבורה הייתה תראפיה לשעות הפנאי וכלל לא הוגדרה כיכולת. כיום ללאה עסק לאפיית עוגות אותן היא משווקת לעשרה בתי קפה בעירה מידי יום, ודנה לאחר שלמדה לתרגם את הסריגה למוצרים מבוקשים ורכשה מיומנויות שיווק ומכירה מנהלת מדירתה עסק מוכר הכולל 3 נשים נוספות שבקושי מצליחות לספק את הביקוש. גם לאה וגם דנה גילו 3 עובדות פשוטות: עובדה 1- שאת שנות ההמתנה ניתן להפוך למתנה. עובדה 2- שחשיבת השפע משפיעה. עובדה 3- שמי שמתמקדת מתקדמת.
לא להחמצה, כן להצמחה שנות השהות בבית לא חייבות להסתיים בתחושת החמצה. ברגש שתחליטי לצאת לשוק העבודה או לפתח קריירה או לפתוח עסק, תוכלי להתחיל את תהליך הצמיחה החדש שלך.
בכדי שתצליחי בתהליך אני מציעה "ערכת כלים"- 6 כללי הזהב להחלפת תחושת החמצה בצמיחה: ערכה רגישה, פשוטה, חכמה, אמפטית וממוקדת, שתענה על צרכי כל המעורבים בתהליך, ובראש וראשונה, תענה על צרכיך שלך.
|
|
|
|
|
|
|
