אחווה או מלחמת אחים  – הדרך והכלים לבירור היחסים

  

מאת: אמיר דרור

 

 

עוד:

החופש לבחור

קופסאות

מה ששלו - שלו, מה ששלך - שלך

מיפגש עם הילד בתוכנו

מסרים מהילדות הקמים להורגינו

לאן את חותרת

להתחבר למשאבים הפנימיים

ביקורת קטלנית

לחופש נולדה

מדריך מעשי למתגרשת

10 החוויות שכל אישה צריכה...

תרגול משפר את הזיכרון

שיטת המ.ת.ת - דרך חיים

אם תרזו, אין זו אגדה

דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש

דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי

קרוב לנפש

מודעות עצמית

לחלום ולהגשים - ללא פרפקציוניזם

דרך האמן

דאגה, חרדה ושאר מזיקין

תיבת הנגינה

תנועת הגוף האנושי

פחד מהצלחה

לתכנת את המוח

חסימות ריגשיות

חטאי האם

"יש לי שתי אחיות", פתח חגי, "עם האחת יש לי שפה משותפת, דיאלוג קרוב ומשמעותי אך עם השנייה כבר כמה שנים שלא מצליח להתפתח דיאלוג קרוב. וזה אחרי הרבה ניסיונות מצידי לפתוח דף חדש. לאחרונה ממש נעקצתי. מילא שלא תעזור בזמן צרה, אבל שתגרום נזק? זה לא חוסר התחשבות או קושי באמפטיה, זאת ממש יריקה בפרצוף! ואני לא מוכן יותר לומר שזה גשם, כמו שעשיתי הרבה פעמים בעבר. התעלמתי, וויתרתי, סלחתי. די !"

 

עוצמת הכעס לא השאירה ספק – חגי פגוע ומחפש. מחפש להתנתק? מחפש נקמה? מחפש . . .

 

"במחשבותי, תוך כדי שטיפת כלים או הכנת סלט" הוא המשיך, "אני ממש צורח עליה, מדמיין שאני מופיע אצלה בבית הופך שולחן ונותן לה באבי אביה... שתתרחק! שלא תעז להפעיל עלי פעם נוספת את המניפולציות שלה. זה יעלה לה ביוקר!"

 

אחרי שקט ארוך הוא סכם: "שיחות פנימיות אלה גוזלות ממני אנרגיה יקרה, אני מוצא את עצמי בכעס במקום לנצל את ההפסקות הקטנות הללו, רגעים של שקט לדברים החשובים לי. טוב... אם זה כל כך מעסיק אותי כנראה שזה עניין חשוב, אבל אני מרגיש במערבולת"

 

"איך היית מגדיר את העמדה הפנימית מתוכה יוצאות השיחות המטרידות הללו?" שאלתי

 

"כבר בתחילת נישואי הראשונים, כשהתקרבתי למשפחה שהצטרפתי אליה, הכרתי והבנתי מהי אחוות אחים. שם למדתי מהי עזרה הדדית, התגייסות אחד עבור השני. אני מאמין בכל ליבי שכך נכון לכונן יחסים בין אחים. כזאת המשפחה שאני בונה, ואני גם משקיע במשפחה המורחבת כדי לתת לכולם את הביטחון ותחושת הביחד שקירבה מסוג זה יוצרת. אבל עם "אחותי הקטנה" (אישה בת 40 אם  ל-3 ילדים) זה לא נוצר. המוטרדות והכעס עליה נובעים מאותו מקום פנימי המייחל ליחסי קרבה. אלא שאין דיבור וקרבה".

 

"יכול להיות שאם היית בוחר להתייחס לאחותך מתוך עמדה שונה דברים היו נראים אחרת?" שאלתי

 

"לוותר על המשאלה להיות אח קרוב לאחותו, אתה מתכוון?" הוא שתק בעצב, "להכיר בכך שהיא ואני כבר לא נהיה משפחה קרובה..."

 

הרגשתי עד כמה הוויתור הזה קשה לו, ויחד עם זאת שאנו יכולים להמשיך

 

"תזוזה פנימית איננה צעד טכני. זה תהליך איטי של בניית תובנות רגשיות חדשות, הדורש גם קריאה מדויקת של המציאות. שתי בהירויות אלו, של המציאות הממשית ושל המציאות הפנימית, יאפשרו התחלת בניה של מקום פנימי חדש ממנו יכולה להתפתח דרך מעשית חדשה".

 

"זה אומר להתרחק. להתרחק לתמיד?" השלכות התזוזה היו לנגד עיניו, והיה בהן איום ממשי.

 

"אתה יודע לומר על מה אתה כועס עליה?" שאלתי

 

הוא מנה כמה חוויות מהשנים האחרונות שהבהירו למה הוא מתכוון כשאמר תחושות ניצול ואכזבה. היה לי ברור שמדובר בפערי תפיסות לא קטנים, ומרחק בתדרי התקשורת.

 

"קח בחשבון, שמארג התקשורת המשפחתית גם הוא משפיע על הקשר שלכם".

 

"כן, זה עצוב אבל הורי אינם אנשים שידעו ליצור משפחה קרובה ומלוכדת, גם הם, אחד עם השני, אינם חיים בשלום".

 

"הכרה בעובדות הללו יכולה לעזור לך במעבר מעמדת החולם לעמדה המציאותית. יחד עם זאת אינך יכול לכבות את עמדת החולם בהינף יד, נדרש כאן תהליך"

 

עצרתי וחיכיתי, שקט של הקשבה היה באוויר, מבט של "תמשיך"

 

"כדי לחזק את עצמך נדרש כלי נוסף" המשכתי, "כלי שיעזור לך להכניס סדר בניהול תהליך החשיבה והתקשורת בינך לבין עצמך. אני יכול להסביר?" ביקשתי את רשותו לעבור נושא.

 

"בבקשה, אני מקשיב" אמיר חגי ברוגע

 

הרגשתי אותו הרבה יותר פנוי, העומס הרגשי והצורך למצוא תשובה מיידית ומעשית פינו מקום לסקרנות ולצמא ללמוד.

 

"המוח שלנו חשוף לגירויים כל הזמן. ממקורות חיצוניים ופנימיים כאחד. אינסוף גירויים מבקשים המשך עיבוד. תוך כדי נסיעה במכונית, למשל, תשומת לבך תלך לשלטים שבצידי הדרך, תבקש לדעת מה הם מציעים. אך כאשר אתה נוסע ובו זמנית בשיחה, מקשיב למוסיקה או מרוכז במחשבות, תחלוף על פניהם בלי שתשומת לבך תתעכב בהם לשנייה אחת. באותה מידה, כדי שכל קצה מחשבה לא ישאב אותך אתה יכול ללמוד לבחור האם להפנות את משאבי העיבוד או לא.

 

לשם כך עליך ללמוד כיצד לנתק את הקשר האוטומאטי בין גירוי שמופיע ומבקש לעורר שיח הפנימי לתגובה שבאה בעקבותיו להמשיך ולענות לו. טכניקה פשוטה כמו מיקוד תשומת הלב באותו רגע בנשימה, תעזור. בפעם הבאה שנושא כלשהו "יקיש בדלת", ויבקש להעסיק את החשיבה שלך, אתה יכול לבחור. במקום לענות ולהתחיל לדסקס את הנושא בינך לבין עצמך, תן לנושא לעבור הלאה. אל תתפתה לענות ולהשיב לעצמך. תחשוב על הגירוי כמו על ענן שמשייט בשמיים, אתה מתבונן בו ומאפשר לו לחלוף ולתת לענן הבא אחריו להופיע בשמיים."

 

"מה שאתה אומר", עצר אותי חגי, "זה שקודם כל, כאשר מחשבה טורדנית, כזאת או אחרת, מתחילה לצוץ בי אני יכול לנסות ולעצור אותה, למנוע ממנה להשתלט עלי. זה נכון למצבים בכלל. ודבר שני, התמונה המשפחתית הגדולה. ברור לי כמה חשוב לראות אותה חד ולהבין את ההשלכות שלה. אני יודע שאני חייב להבין למה אני יכול לצפות ולמה לא, אני חייב לדעת עד כמה אני יכול להשפיע, אחרת זאת מלחמה בתחנות רוח".

 

"חיוני להבחין בעין חדה מה יכול להתאפשר במציאות ומה לא. להעריך באופן מפוכח. חשוב לשמור על ניצוץ אופטימיות אבל לדעת שאינו יכול להאיר כמו מדורת ל"ג בעומר. החלק שלך שמאמין באחווה משפחתית יעשה עבודה היכן שהוא יכול, וחשוב שתבחין היכן תתקשה לקיים זאת".

 

הרגשתי את חגי כמו אותו צלם מצויד בעדשה טלסקופית מחפש את נקודת המיקוד.

 

"ולגבי פגיעות שנפגעת בעבר, האם חשת כבר אז שהיו מוקשים חבויים?"

 

"כבר לא מעט שנים שנוכחות שלה קשה לי. התדר אחר, פער של ערכים, הבדלי שפה. ניסיתי לבוא מתוך אמון וללא חשבונאות, אבל לאורך השנים היתה בי ביקורת עליה. ביקורת שנבעה כנראה מתוך רצון בקרבה, מקום שלא רצה לראות את הפערים. עכשיו זה מתחיל להיות לי ברור יותר".

 

"אני מבין. במשך השנים רצית והאמנת שקרבה אפשרית"

 

"כן, אני זוכר, למשל, מחשבה שהייתה לי לפני כמה שנים שנצא כולנו לחופשה ארוכה יחד ונחלוק בית אחד, נבשל, נטייל, נלך לים יחד... ברור לי שזה היה חלום שלא היה לו סיכוי להתממש. דרכינו רחוקות זו מזו. כן, אני רואה אפשרות לעמדה חדשה. עמדת המפוכח. אני יכול להבין שאנחנו שונים, וזה יכול להרגיע את החלק שיש לו צורך לראות את כולנו דומים, קרובים. זה מנמיך ציפיות לקשר קרוב. אני יכול לקבל את המציאות כפי שהיא ואולי לשמור על עצמי ולהתרחק באופן מפוכח. האם זה ינקה טינה?"

 

"חגי הבוגר", ביקשתי להשלים, "המפוכח, רוצה להכיר ולהתייחס לכל החלקים הרגשיים שלו, לכעסים, לאכזבות, למשאלות, בעבר ובהווה..."

 

משהו במבט שלו עדיין אמר סימן שאלה.

 

"האם אתה יכול לומר שבעבר עשית הכי טוב שיכולת? ניסית, השתדלת, גם אם לא היו לזה תוצאות ראויות פעלת במיטבך. אפשר לומר זאת?"

 

"כן, זה נכון"

 

"תהליך התפכחות דורש להכיר גם במה שכנראה כבר לעולם לא יקרה. אמנם לא מתגרשים מבן משפחה, הוא תמיד ימשיך לחיות בתוכנו, ולכן דורש התהליך ערנות לשיחה הפנימית שתבקש לעלות. חשוב לזהות מתוך איזה מקום פנימי היא נובעת, לבחון את ההרגשה ולראות האם זזה העמדה הפנימית".

 

התחלתי לחשוב על סיום הפגישה והוא לא היה לי ברור. נגענו קרוב לגרעיני המצוקות, החלו כמה שיחות חדשות, היה ברור שעיבוד הקושי, התהליך, עדיין לא תם.

 

"אני מתחיל לראות את הקושי שלי לסלוח", הפתיע אותי חגי

 

"לסלוח למי?" שאלתי

 

"להורי, שמעולם לא היו שם כדי לבנות משפחה. לעצמי, שמעולם לא הייתי עבור אחותי מספיק אח גדול בשנים שהיו חשובות עבורה, ולה, שממשיכה ללכת באותן דרכים של ההורים"

 

חשתי הקלה. חגי ידע לשים אצבע מדויקת על חלקים שונים בתמונה. ויותר מזה, הרגשתי אותו פותח כל מה שרק יכול לשפוך אור ולהסביר מהיכן צמחה המציאות הנוכחית. יכולנו לחוש שנינו משהו חדש נפתח.

 

נפרדנו.

 

עבודת מדויקת של מודעות רגשית מאפשרת לזהות את מרכיבי הסערה הרגשית המתחוללת בפנים, את מאחורי הקלעים של דרכי ההתמודדות שלנו. הפרי המתוק שיצמח לאורך הדרך הוא שינוי עמדה פנימית, כזה שמאפשר לפעול בדרך חדשה. בדרך כלל לא נוכל לנבא מה בדיוק יהיה טיב הפרי המיוחל ומתי הוא יופיע, את הדרך עלינו לעבור. לעבור ולהאמין.

  

אודות הכותב:
אמיר דרור,
אימון אישי ועסקי
יועץ ומאמן קריירה, מנהל
סדנאות אימון אישי, תכנון קריירה, מודעות עצמית.
באתר מגוון מאמרים, מידע ותרגולים אישיים נוספים.

 

www.amirdror.com

 

  

מעניין? שילחי לחברה                                      הגיבי על הכתבה 

 

 

 

___________________________________________