שינוי מתוך השלמה

  

מאת: חגית גלר

 


חגית גלר

 

עוד:

החופש לבחור

קופסאות

מה ששלו - שלו, מה ששלך - שלך

מיפגש עם הילד בתוכנו

מסרים מהילדות הקמים להורגינו

לאן את חותרת

להתחבר למשאבים הפנימיים

ביקורת קטלנית

לחופש נולדה

מדריך מעשי למתגרשת

10 החוויות שכל אישה צריכה...

תרגול משפר את הזיכרון

שיטת המ.ת.ת - דרך חיים

אם תרזו, אין זו אגדה

דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש

דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי

קרוב לנפש

מודעות עצמית

לחלום ולהגשים - ללא פרפקציוניזם

דרך האמן

דאגה, חרדה ושאר מזיקין

תיבת הנגינה

תנועת הגוף האנושי

פחד מהצלחה

לתכנת את המוח

חסימות ריגשיות

חטאי האם

כולם נעים היום, כך נדמה, לקראת שינוי. משהו בתוכנו מבין בצורה עמוקה שהחיים על פני כדור הארץ, כפי שהם, דורשים שינוי. אחרת אי אפשר להסביר ובטח שלא להבין את כל ההרג, השנאה, המלחמות והאסונות שנגרמים כאן מידי יום. ברור לכל שמשהו כאן יצא מכלל שליטה ויש צורך בשינוי גדול מאוד, הכרוך בשיקום כולל וביצירה חדשה.

 

שינוי גדול, כמו שידוע, תמיד מתחיל בשינוי אחד קטן. ושינוי קטן תמיד מתחיל בשינוי פנימי. רבים מאיתנו גם מבינים שאם נבצע את השינוי הרצוי בעולמנו הפנימי, וניצור את חיינו כפי שהיינו באמת רוצים לחיות אותם, נתרום עוד משהו מיכולתנו להשכנת שקט פנימי ושלום בעולם כולו. עכשיו כל מה שנותר, הוא ליצור את השינוי הפנימי בעולמנו הפרטי.

 

זאת הסיבה שהחלטתי לכתוב על יצירת שינוי. יצירת שינוי מתוך מודעות. יצירת שינוי בחיים מתוך עוצמה. ובעיקר: יצירת שינוי פנימי מתוך השלמה.

בטח תשאלו את עצמכם מיד כיצד בדיוק השלמה מסתדרת עם שינוי? או במילים אחרות, אם נגיע לידי השלמה עם המצב שלנו כפי שהוא, מדוע שנטרח בכלל ליצור שינוי. 

 

ובכן, התשובה היא פשוטה: שינוי מגיע ממקום עמוק שבו יש השלמה עם כל מי שאנחנו וכל מה שאנחנו. רק במקום הזה יכול להיווצר שינוי אמיתי. שינוי מתוך היש. לא שינוי מתוך האין. שינוי מתוך המצב הקיים ומתוך קבלה אמיתית את המצב, כפי שהוא. רק במקום הזה, של קבלה והשלמה, אנחנו יכולים לצעוד לקראת שינוי ולפרוץ דרך בחיינו.

 

רבים מאיתנו מסתובבים ממורמרים כשבתוכם חוסר סיפוק תמידי. תחשבו כמה קשה המקום הזה, לרצות לשנות את עצמנו או משהו בתוכנו, מתוך מקום של חוסר סיפוק, חוסר קבלה, חוסר נעימות. לשנות את מה? את מי? למה בכלל לשנות? חוסר האונים וחוסר הסיפוק רק הולך וגדל, ככל שאנחנו מתאמצים ונאבקים לשנות דפוסים ישנים שמגבילים אותנו, התנהגויות חוזרות ונשנות שמתסכלות אותנו או תקיעות גדולה שמעיבה על מצב רוחנו.

 

במקום שבו אין קבלה ואין סיפוק, אין גם את החשק לקום ולבצע את השינוי. הרבה פעמים אנחנו מעדיפים פשוט להרים ידיים. לספר לעצמנו שטוב לנו היכן שאנחנו נמצאים, אך לא להאמין בזה באמת. וכך נחיה שנים רבות נוספות מתוך תסכול, מרמור והחמצה, כי לא הצלחנו לשנות.

 

תחשבו על ילד שמצייר. אם נאמר לו שהציור שלו מכוער, הוא פשוט יזנח את הצבעים ולעולם לא יעז שוב לבטא את עצמו בציור. אך אם נאמר לו שהציור מקסים ונפלא, ממש כפי שהוא, הילד יצייר עוד ועוד, שוב ושוב, ויש סיכוי גדול וטוב שהוא ישתפר עם הזמן, ילמד טכניקות נוספות, יגלה דרך הציור את עצמו מחדש ויצייר הרבה יותר יפה, כל פעם יותר ויותר.

 

תחשבו על אישה שמביטה במראה ופשוט לא אוהבת את מה שהיא רואה. האם עשרים ניתוחים פלסטיים יחברו אותה עם הגוף שלה, עם היופי שלה? לא בטוח בכלל. יהיה זה שינוי חיצוני שרק יחזק את התחושה הבסיסית שאישה זו מתהלכת איתה: שהיא פשוט לא יפה.

 

כשאני כותבת את הדברים הללו עולה במוחי הרעיון של המושג "דיאטה" כמקום לשינוי שרבים מאוד מתמודדים איתו בחיים. אני, רזה כפי שאני היום, תמיד הייתה לי ועוד תהיה לי נטייה להשמנה. מהרגע שבו התחלתי לעטות על גופי קילוגרמים מיותרים, בערך בתקופת השירות הצבאי, התחלתי בדיאטות קשוחות ולא אנושיות. כאלה שברגע שסיימתי אותן, שאבתי כל דבר לעיס בסביבתי שיכול היה למצוא את דרכו לקיבתי הרעבה. מי שכבר מומחה בעניין, אין צורך לציין עבורו שעל כל שני קילוגרמים שהורדתי, העליתי בקלי קלות ארבעה. וכך נמשך התהליך כמלכודת שומן מסוכנת לי ולנפשי.

 

בשלב מסוים בחיי החלטתי שדי. מספיק. לעולם לא אחזור עוד להיות הילדה הרזה שהייתי. פשוט לא. התבגרתי ועומדת בפני כרגע רק אפשרות אחת: לקבל אותי כפי שאני עם הקילוגרמים המיותרים שלי, או להמשיך במערבולת הזאת שתוביל אותי לתחושת תסכול מתמיד.

 

אני זוכרת ממש את הרגע הזה שהכה בי באחת. החלטתי פשוט לאכול ולהנות. אימצתי את המשפט של אמא שלי, ש"אם נהנים - לא משמינים". ופשוט החלטתי שאני לעולם לא אעשה עוד דיאטות בחיי. לנצח לא. רק בשל העובדה כי מעצם אמירת המילה "דיאטה", אני  מעלה חצי קילוגרם בלי למצמץ.

למה אני כותבת את כל זה?

 

בדיוק כי מאז, מתוך המקום הזה של הקבלה, נוצר שינוי בחיי. בלי לשים לב ולאורך השנים רזיתי בהדרגה והגעתי למשקל אידיאלי, בלי להתאמץ אף לא לרגע אחד, ורק מתוך הנאה. השינוי נוצר בגופי גם בלי שדחקתי בי כל כך. רק מתוך קבלה, אהבה ונוחות עם מה שיש.

 

פעמים רבות נחשפתי למקומות הללו בכל מיני תהליכים שעברתי בחיי, גם בשנים האחרונות. שמתי לב שכל מקום שאני לא מרוצה ממנו, ממש כמו מפלצת איומה, הולך ומגדיל את מימדיו. ככל שאני מתעמקת בו יותר, מנסה להיפטר ממנו, הוא מקשיח שרירים, מפנה אלי מבט מאיים ומבטיח לי שהוא לא ייעלם.

 

בתקופה האחרונה פשוט נפלה לי הבנה מאוד גדולה: איתי זה הולך רק בטוב. לא ברע. אם אני רוצה להיפטר מדפוס מסוים שמאסתי בו, הגיע הזמן שפשוט אקבל אותו, אחייך אליו, אגיד לו כמה נפלא להימצא בסביבתו, אתחבר אליו. מהמקום הזה, מבלי שאתכוון, תהיה פרידה. ייווצר שינוי.

 

למה זה קורה? אולי זה הרבה פחות מאיים לאגו, ואולי זה פשוט יותר נעים לפעול, לנוע ולהשתנות בסביבה הרמונית, אוהבת, תומכת ומקבלת. 

השינוי האמיתי, אם כן, מגיע ממקום של השלמה. של בחירה בעכשיו. בכל מה שיש. של הסכמה לקבל את מה שיש. השינוי האמיתי נוצר מאליו וללא כל מאמץ. השינוי נוצר מתוך השפע, מתוך החיבור, מתוך קבלה.  

 

מה אני רוצה לומר לכם אהובים? קבלו את עצמכם, כפי שאתם, ממש ברגע זה. וכל היתר? זה פשוט יגיע מאליו.

 

על כותבת המאמר:

חגית גלר היא עיתונאית, צלמת ויוצרת

מנחה סדנאות לכתיבה ולמודעות

מנהלת "חגילגולים" – מרכז יצירה וריפוי מהבטן

לפרטים על סדנאות חד פעמיות, סדרת מפגשים או סופי שבוע של כתיבה בחיק הטבע, ניתן לפנות: 052-6052113

או בדוא"ל: hagilgulim@gmail.com 

 

מעניין? שילחי לחברה                                      הגיבי על הכתבה 
 

 

כתבה מענינת ותרומת

תודה

אירית

orpark@zahav.net.il

 

 

___________________________________________