קופסאות

  

מאת: דלית ונטורה

 


עוד:

מסרים מהילדות הקמים להורגינו

לאן את חותרת

להתחבר למשאבים הפנימיים

ביקורת קטלנית

לחופש נולדה

מדריך מעשי למתגרשת

10 החוויות שכל אישה צריכה...

תרגול משפר את הזיכרון

שיטת המ.ת.ת - דרך חיים

אם תרזו, אין זו אגדה

דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש

דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי

קרוב לנפש

מודעות עצמית

לחלום ולהגשים - ללא פרפקציוניזם

דרך האמן

דאגה, חרדה ושאר מזיקין

תיבת הנגינה

תנועת הגוף האנושי

פחד מהצלחה

לתכנת את המוח

חסימות ריגשיות

חטאי האם

אנה אנו באות? - מחשבות על יום האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

אובדן כושר עבודה

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות

כשגיליתי יום אחד, בגיל 40  שחלק גדול מארון המטבח שלי עמוס בקופסאות, הבנתי שכנראה באותו היום, בגיל שבע, בו אמרה אמא שלי "די מספיק, את ילדה גדולה. לא צריך את כל הקופסאות האלה", וביקשה לזרוק את אוסף הקופסאות שלי - לא הייתי מוכנה לגמרי לזרוק אותן, אבל ויתרתי לה, וזרקנו.

 

ואני חושבת לעצמי שאולי מאז לא נגמלתי באמת מקופסאות. ומה זה בעצם קופסא?      מקום שבתוכו שמים דברים. אריזה חיצונית, בדרך כלל נאה, שאין יודעים מה יש בתוכה. ממש כמונו, אנשים. כל החיים שלנו ארוזים בתוך קופסא. אדם שמסתכל על עצמו במראה רואה קופסא סגורה. את הנשמה לא רואים במראה. את המחשבות, הרגשות, הכעסים והשמחה לא רואים במראה. גם אם יש אור גדול ולבן בחדר. כל אלה מתחבאים בתוך הקופסא. יותר מזה, אנחנו אפילו מלבישים אותה, את הקופסא שלנו. בבגדים. נייר עטיפה. מוסיפים אביזרים, כמו סרט קישוט.

 

ובראייה רחבה יותר, אנחנו קופסא בתוך קופסא. הנשמה שלנו בתוך קופסת הגוף, שנמצאת בתוך קופסת הבית, בתוך קופסת החיים והקופסא הגדולה ביותר, המכילה את הכל היא היקום.

 

כשאומרים שלאהוב אדם זה "להכיל" אותו, זה בדיוק העניין. אנחנו גם קופסאות של בני הזוג שלנו. כשאני מחפשת את "המקום" שלי בחיים שלו, אני רוצה להבין אם אני שם, בתוך הקופסא שלו. לפעמים אני חושבת שהקופסא שלי עשוייה מגומי, מרוב דברים שאני מכניסה לתוכה. ואף פעם לא נגמר המקום.

 

אנשים שאנחנו פוגשים הם בעצם קופסאות סגורות. עטופות יפה או לא יפה, בהקפדה או ברישול, אבל עטופות. להכיר אדם באמת, זה "לפתוח" אותו. לקרוע את נייר האריזה בו הוא עטוף, לגלות מה יש בפנים.

 

נוח לנו לקרוע עטיפות של אחרים. אבל מתי בפעם האחרונה קרענו את העטיפה שלנו והסתכלנו פנימה, לתוכנו, לגלות מה יש שם בפנים?  מתי עשינו השוואה בין העטיפה לתוכן הקופסא שלנו?  נייר עטיפה צבעוני ומבריק בדרך כלל מגביר ציפיות לגבי התוכן. אדם שלבוש יפה ומוקפד עושה רושם, מרמז על תוכן מרתק. האמנם?

 

רובנו  מחזיקים בבית ניירות עטיפה יפים. שכשנקנה מתנה לא כל כך יקרה, נעטוף אותה בנייר המבטיח הזה שייעשה הרושם המתאים. בארון הבגדים שלנו יש כמה בגדים כאלה, שנשים על עצמנו כשנרצה להיראות מבטיחים.

 

אני מסתכלת במראה. אני לבושה יפה ועוד מעט אצא מהבית. אפילו אקבל מחמאות על איך שאני נראית. "את נראית טוב" יגידו לי. הייתי רוצה לצעוק, שכולם ישמעו: הנשמה שלי בוכה, סדוקה, הלב כואב והדמעות בגרון, אבל בחרתי דווקא היום את החולצה הזו. בשבילכם, אנשים. לטשטש את ראייתכם, לבלבל אתכם:  "תראו איזו יפה האריזה שלי, תאמינו שככה אני גם מבפנים".

 

אני מתקרבת למראה, ממקדת את המבט לתוך העיניים שלי. המקום היחיד בו אפשר לגלות רמזים מה יש באמת בתוך הקופסא, הן העיניים. ושואלת את עצמי: האם מה שאנשים יראו היום מבחוץ, מתאים גם למה שיש בפנים?  רוב הזמן לא. אנחנו נשים את המסיכה המתאימה ונצא לרחוב. אז כמה גדול הוא הפער?

 

בתהליך נכון של מודעות עצמית וחיבור לעצמנו נקטין את הפער. ככל שנקרע את נייר האריזה ונחשוף את הפנים של הקופסא, כך נצמצם את הפער. ככל שנתחבר למי אנחנו באמת, נבטל את האכזבה. בעיקר אכזבה של אנשים מאיתנו, כשיגלו, אולי, במקרה, שאין התאמה בין האריזה לתוכן.

 

איפה ועם מי נרשה לעצמנו לקרוע את הנייר, להתחבר, להקטין את הפער, להתאים את האריזה לתוכן?  סביר להניח שלא בחנות הירקות או בתור לפקיד בבנק. זה יקרה רק כשנרגיש שאנחנו בידיים טובות ובסביבה תומכת. כדי לפתוח את הקופסא ולגלות מה יש בפנים, צריך אומץ לעמוד בפני אכזבות, אמונה שיש לנו כוח להתמודד, עוצמה שתעמוד לצידנו ברגע האמת ואדם קרוב שיחזיק אותנו ברגע שניפול.

 

כשנהיה בתהליך של הכרת וחשיפת העצמי שלנו נתחיל להתאים את האריזה לתוכן. העטיפה תהיה כל כך מותאמת, שאיש לא יחשוב אחרת, איש לא יחשוד שאולי הקופסא שלנו מסתירה דברים שלא נעים לנו להראות אותם. לא נפחד לפתוח את הקופסא שלנו, כי נדע מראש מה יש בפנים. גם המילים שלנו יתאימו לכוונות.

 

ועכשיו אני יודעת איפה לעשות את זה. המקום הזה, בו אפשר לקרוע ניירות אריזה, לפתוח קופסאות ולהשוות את התוכן בלי לפחד הוא כשאני איתך. המילים שלי הן בדיוק מה שאני מרגישה, המילים שלך הן בדיוק מה שאתה רוצה.

 

אני לא בטוחה שאתה ואני מבינים לגמרי למה נפרדנו, אבל כשאנחנו מתחילים לקרוע מעלינו את נייר העטיפה ולפתוח את הקופסאות שלנו, אנחנו מבינים למה היינו ביחד.

 

 

 

 

 

מעניין? שילחי לחברה                                      הגיבי על הכתבה

 

נהניתי . והזדהיתי

ומה תגידי עלי? שאני לא זורקת ניילונים?

מאות. מאות ניילונים של קניות  , שאיני מסוגלת לזרוק?

אפילו את אלו של הסופר, אני דוחפת ודוחפת עד שבעלי לוקח כל פעם ערימה וזורק.

נורא.

_______________

מאוד מעניין. גם אני תמיד תהיתי מה מקור המשיכה שבלי ספק יש לי לקופסאות נאות וגם לסלים ולסלסלות למיניהן. לטעמי זה קשור לצורך להיות מוּכָל. שיהיה לי מקום, כאילו. מקום, לגיטימיות מוחלטת, כל הדברים האלה. 

_______________

חמוד. אהבתי. טוני

_______________

מבחינה רוחנית אגירה מסמלת את העובדה שהנפש שלנו אוגרת וצוברת כל מיני דברים: חוויות מהעבר, ציפיות, תקוות ורגשות מכל הסוגים. בדרך כלל הצורך לאגור נובע מהפחד שלא נחווה שוב את הרגשות האלה ופה בדיוק הטעות! חייבים לשחרר, אנשים! חייבים להמשיך את הזרימה ע"י שחרור העבר והשפעותיו! כל אגירה שהיא עומדת בדרכה של זרימת האנרגיה שלכם מתוככם החוצה ומבחוץ אליכם. לאלה בינינו שפוחדים לשחרר (למסור בגדים ישנים לצדקה, לזרוק שקיות של הסופר וכו'), מומלץ להתחיל בקטן, לתת לצדקה (כי זה חשוב ומרחיב את הלב), בגד אחד או שניים ולראות איך זה מרגיש. שיהיה בהצלחה ואל תשכחו שהאהבה מתחילה בתוככם.... כ.

 

___________________________________________