נס אמיתי הוא שינוי המצב הפנימי שבי

  

מאת: ענת סימן טוב

 

עוד:

מסרים מהילדות הקמים להורגינו

לאן את חותרת

להתחבר למשאבים הפנימיים

ביקורת קטלנית

לחופש נולדה

מדריך מעשי למתגרשת

10 החוויות שכל אישה צריכה...

תרגול משפר את הזיכרון

שיטת המ.ת.ת - דרך חיים

אם תרזו, אין זו אגדה

דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש

דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי

קרוב לנפש

מודעות עצמית

לחלום ולהגשים - ללא פרפקציוניזם

דרך האמן

דאגה, חרדה ושאר מזיקין

תיבת הנגינה

תנועת הגוף האנושי

פחד מהצלחה

לתכנת את המוח

חסימות ריגשיות

חטאי האם

נס אמיתי הוא שינוי  המצב הפנימי שבי.

 

גם במציאות שלי לא חסרו לי ניסים בחיי, כן בדיוק כמו אצלך.. לכל אחד יש לפחות נס אחד בחייו. לעיתים אלו ניסים יוצאי דופן כמו נס רפואי, או הינצלות ממוות עד לקריאת מחשבות ושינוי תדרים...

 

אצלי הנס קרה פעמיים בצורה שחזרה על עצמה, בכאב, בדמעות, ובחיי בנותיי - כמו שאומרים שיעור החוזר על עצמו עד שאבין את המסר ואצור את השינוי. אז אכן הבנתי את המסר, וכאבתי אותו אך עד היום זה הפרוש שלי לנס - ואין לזולת כח  אחר לשנותו.

 

זה קרה לפני שנה – התעוררתי בבוקר ולצידי שכבה ביתי בת ה-5  שהזדחלה לה בלילה בשקט למיטתנו. הסתכלתי בה בעודה ישנה, והרהרתי לעצמי - מה עוד צריך לקרות בחיי כדי שיהיה לי מספיק זמן להיות איתה?....

 זו היתה תקופה עמוסה בעבודה אצלי - ובראשי כבר  היתה הטבעה של רגשות אשמה אמהיים שיצרו כבר באותו בוקר את החוויה הנוראית שלא איחרה לבוא.

 

השעה היתה 10.10  פתחתי שוב  קורס במודעות, אך בפעם הראשונה בחיי לא הגיעו הנשים לסדנא  והאיחור לא היה לי ברור.. עמדנו שם אני ומזכירתי בוהות זו בזו מה קורה? הרי היו אמורות להופיע כאן 20 נשים לאחר הסכמה טלפונית.

 5 דקות אחרי הכל התברר- הטלפון צילצל, ומהקו השני אמרו לי להגיע מהר לאמבולנס לביה"ס – כי לביתי נקטעה אצבע בהפסקה ע"י אחת החברות שסגרה את הדלת ברזל בחצר על הזרת הקטנה של ליה הבת..

 

 ואני בדרך  לביה"ס כבר מדברת איתו, עם מי? איתו עם  האבא הרוחני שלי , זה שבשמיים, שכל בוקר אני מקדישה 10 דקות טהורות לדבר רק איתו- כן אני מאמינה בת מאמינים..

ואני שואלת- מה קורה פה? למה זה קורה לי בשנית?

למה גם הבת הזאת נקטעת לה האצבע? הרי עברתי זאת עם הבת עדן לפני 7 שנים..

ובעודי שועטת  לביה"ס, אני כבר יודעת איך עלי לתפקד, ומה לעשות, לצערי..

הכל פשוט חוזר לי - תאי הזיכרון שלי מתעוררים בי בכל הרמות, בגוף, ברוח, בנפש, ובנשמה.

 

ובשכל אני יודעת את מה שאני מרצה עליו יום יום, חשיבה חיובית, זה הזמן אני אומרת לעצמי,  חשיבה חיובית זה לדעת להתמודד בכל רגע נתון כשתבונת השם תומכת בי בכל רגע בחיי... אני לא לבד.. וגם ביתי לא לבד... אני איתה... והוא איתי  – כן האבא הרוחני שלי - אלוהים - אני יודעת אותו כבר מזמן לא מאמינה אלא יודעת!

ובאמבולנס – אני שוב חזקה!  כמו בפעם הקודמת, אני שרה לה  עד שהכאב עובר אלי,, אני שולחת לה אור, עם נשימות, עם הילינג וכל מה שכבר הפך להיות הוויה עבורי...

ושוב אומרים לי הסמכויות - האורטופדים בחדר מיון טרואמה - צריך לקטוע עוד קצת מהזרת עד לפרק על מנת שלא יווצר זיהום ביד...

על גופתי המתה אני אומרת, כשבדמיוני אני כבר רואה אותה עומדת מתחת לחופה עם אצבע קטועה/פחות. תנו לי זמן!!

אני  מול 3 רופאים עיקשים שטוענים - את טועה אנחנו  היודעים! יש לנו נסיון וסטיסטיקה בנושא הזיהומים.

ושוב אני אומרת נחבר את החלק הקטוע,  ואני רצה לבקש אישור מד"ר בתיה יפה - כירורגית המתמחה בנכי צה"ל, ועוקפת סמכותם של 3 רופאים המתנגדים לי וחוזרים ואומרים -  לקטוע עד לפרק – חייבים!

 

כמובן שהנס הטוב שלי הוא בכך – שהכל היום נראה רחוק, האצבע /זרת חוברה /נתפרה והכל חזר למקומו בשלום. כמו בפעם הקודמת.

בדיוק אותם יסורים בלילות ובימים, אני זו שמטפלת שנים בחוץ במטופלים, הפכתי כזו קטנה כשזה נגע לביתי -  הייתי אמורה להחליף לה 3 פעמים ביום תחבושות למנוע הזיהום,  ולחוש את הכאב שלה איתי.

 

כהילרית  המטפלת שנים  בנשים ובילדיהם - אני תמיד נושאת תפילה בכוונה ובריכוז  לריפוי -  לנס שיקרה עבור האמא/וילדייה  שאני רואה אותה כואבת את כאב ילדיה.

בכל רגע שאלתי למי כואב יותר לה  לילד/ה או לי כאמא?

או כמה כואב לאמא לחוות את הכאב של הבן/בת ולהיות חסרת אונים שזה בגופה ולא בגופי- הייתי מוכנה באותו רגע שזה ייקרה לי רק שלא תעבור זאת הקטנה שלי.. מוותרת  על השיעור הרוחני שלי ושלה באותו רגע..

אז אכן השיעור קרה לי פעמיים -2 בנותיי קטעו אצבעות. נדיר לא? בבית אחד?

ו2 ניסים חזרו על עצמם בדיוק באותו דיאלוג..

ואז לראשונה בחיי הבנתי שהתפיסה שלנו לנס היא שגויה מטושטשת  אם נס  הוא דבר בלתי אפשרי , אז איך הוא קורה?

 הרי דברים בלתי אפשריים אינם  יכולים לקרות.. אז למה אנו מחכים שיקרה דבר בלתי אפשרי?

ואם לבסוף זה מתרחש אז למה אנו תופסים זאת כנס?

אולי זה רק הצורך הריגשי שלנו לחפש משהו מעבר  לקיום  ולחיים שלנו  כאן..

גילתי שהנס  תלוי בהכרה שלנו את המציאות, הוא יחסי מאדם לאדם. מה שנתפס אצלי כנס  יחשב דבר רגיל אצל אדם אחר (כירוג יד במקרה שלי..). ואולי בגלל שאנו מוגבלים בחמשת החושים שלנו שאינו רואה מעבר לגבולות התפיסה שלנו.

בעולם הרוחני שהוא לא מוגבל ולו חוקים משלו. אין ניסים זהו עולם של אהבה ונתינה –פיזיקה רוחנית אין סופית.

 אנו מפרשים את  הנס כאשר חסרה לנו דרגת ההבנה  לגבי התפיסה של חוקי הטבע העליון.

והוא מתרחש כאשר באדם השתוקקות חזקה לשינוי, ואז פועל עליו כח עליון ומחליף את טיבעו כאן בעולם הזה. ובכל פעם שאדם רוכש יכולת נתינה גדולה יותר מתרחש לו הנס כי הוא רוכש טבע עליון ועבורו זה כבר לא נס אל חוק טבע בטביעת הנשמה שהיא גילוי של כוחות שהוציא  מהכח אל הפועל ע"י התמרת האגו מהרצון לקבל אל הרצון לתת.

ואין צורך לרחף במימד  אחר, ואין צורך לנס או לקסם. הכל יתרחש פה   במציאות הגשמית לפי חוקים רוחניים  ואלו יתאחדו להרגשה אחת שלמה שתהווה נס  בפרט ובכלל כחברה רוחנית וגשמית בו אחד.

 

ענת סימן טוב

  N.D נטרופתית/ סדנאות/ יעוץ אישי     anat521@netvision.net.il

077-5327141   050-3-404038

 

מעניין? שילחי לחברה                                      הגיבי על הכתבה

   

___________________________________________