פחד הצלחה משקולת כבדה בטיפוס לפסגות חיינו   

מאת: מיכל גזית

 

 

לחלום, להעז ולהגשים

פרפרי היצירה

חטאי האם

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על יום האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

אובדן כושר עבודה

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם

 לחצים

מי מרגיז אותך?

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

הפחד מהצלחה הוא פחד עמוק שמושרש אצל כולנו ומחבל בטיפוס למעלה. רוב האנשים מודעים ומדווחים על פחד מכישלון, שהוא חשוף ולגיטימי, אולם עצם העובדה שאנחנו נכשלים פה ושם, מוכיחה שהפחד הזה לא עד כדי כך מאיים עלינו. הצלחה לעומת זאת, היא משוכה שרוב האנשים אינם מרשים לעצמם לעבור. היא עמוקה ומודחקת  יותר.  משפטי ילדות שכיחים הזהירו אותנו שלא להשוויץ ולא להתבלט כי זה ירגיז אחרים וירחיק אותם מאתנו. סיפרו לנו שבצמרת יש בדידות ועוד שפע של אמירות שגרמו לנו להצניע יכולות.

 

   בסדנת "דרך האמן" אותה אני מנחה שנים רבות, אני מזהה את השלב הברור והקבוע בו אנשים פוגשים את חוסר הלגיטימיות להצליח. תהליך העבודה המובנה בדרך האמן הוא כזה שחושף בהדרגה את החלומות, הרצונות ואת היצירתיות האותנטית והחיה שבנו. בשלב הבא עולות מתוכנו בדרך חווייתית ורגשית הדרכים המדויקות לממש וליצור את חיינו בדיוק כמו שאנחנו רוצים. החזון לובש צורה, והוא חשוף, ברור ונגיש, ואז עולה המשפט "אבל אין באמת דבר כזה" שהוא אחיו התאום של "יש, אבל למה שיהיה לי את כל הטוב הזה".  חוסר ההסכמה הזה משקף את הפחד הלא מודע להצליח ולהיות כל מה שאנחנו רוצים בתחום העבודה, מערכות יחסים, לימודים ובעצם לחוות במלואו כל רגע בחיים.  

 

   אחד הסממנים הבולטים של הפחד להצליח הוא ההשוואה עם מי שיש להם פחות מאשר לנו. אנשים חווים תקיעות ושחיקה בעבודה, ותוך כדי התהליך ב"דרך האמן" מתחברים לתשוקות העמוקות שלהם ומזהים את הדרך הפשוטה והסלולה לממש את החלומות. אז, מבעבע פחד ההצלחה והם בוחרים לראות רק את מי שמצבם קשה משלהם וכלל אין להם עבודה, ומספרים לעצמם שמצב המשק קשה ובזמן כזה לא עושים שינויים. האמת היא שמצב המשק נראה קשה בכל זמן שבו אנשים רוצים ליצור שינוי (כשמסתכלים אחורה ניתן לומר שלפני כך וכך שנים בעצם היה מצב מצויין, אבל זה תמיד בדיעבד, בזמן אמת, לעולם מצב המשק נראה בעייתי ובלתי מתאים לשינוי).

 

   לחילופין, אנשים חשים בשלות ורצון ליצור מערכות יחסים מספקות. הם מתחברים לחלום, מזמינים באופן מפורט את הזוגיות האידיאלית בעיניהם, ואז, עולה פחד ההצלחה ואתו השאלה למה אני ראוי/ה לחוות מערכת יחסים שתואמת את הפנטזיות שלי. "מי אתה חושב שאתה" אומר הצנזור הפנימי. בשלב הזה הפוקוס מתמקד באלה שאינם מצליחים לבנות מערכות יחסים כלל או במי שנמצאים במערכות בלתי מספקות. כל אותם סובלים משמשים בשבילם הוכחה שגם להם לא מגיע הטוב ביותר.

 

   קיצוני יותר מצבם של מי שמחליטים לעזוב מערכת בלתי מספקת שאינה עונה על הצרכים האישיים שלהם. נשמות טובות ישמחו לעדכן אותם ש"המצב בשוק לא משהו, ותראי את זו ואת זה שנפרדו ומאז הם לבד". נימוק שכיח נוסף הוא "הוא לא מרביץ, הוא לא שותה, הוא לא בוגד" ובמילים אחרות, איך את/ה מעיז לרצות לעצמך משהו אחר? יש דברים הרבה יותר גרועים. זה שאתם מרגישים שהגיע הזמן לחוויות  טובות ומרגשות כי אתם נמצאים במקום בו אתם מיובשים ואיבדתם כל חיות, נשמע כמו יומרנות גדולה מידי. ופחד ההצלחה זוקף שוב את ראשו ושואל, באמת, מי את/ה חושב/ת שאת/ה? למה מגיע לך לחוות את כל מה שבשבילך הוא פסגת ההצלחה?.

 

   ההתבוננות במי שיש להם פחות מאתנו והסתפקות במועט אינם מייצגים במקרה הזה צניעות מבורכת. אנחנו לא באמת מועילים לאף אחד בזה שאנחנו מיישרים קו עם עוד המון אנשים בלתי מרוצים שאינם מגשימים את חלומותיהם. ההשארות במקום בלתי מספק משרתת אך ורק את פחד ההצלחה. האמת היא שנוכל לעזור הרבה יותר לאחרים שאכן מקובעים במקומות נמוכים יותר דווקא על ידי זה שניצור בעצמנו את השינויים והתנופה שנכונים לנו. זו הוכחה שיכולה ליצור מעגלים גדלים והולכים של אנשים שמאמינים שאפשר לחיות את החיים בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

* * *  

   מאפיין נוסף של הפחד מההצלחה הוא לבחון אם היא אמיתית ומובטחת,  לפני שאנחנו מוכנים להסכים לה. אנשים מסמנים לעצמם מטרות גבוהות (שזה מהלך חשוב כשלעצמו), אולם מסרבים לקחת הזדמנויות קטנות ונפלאות שהן המדרגות שיובילו אותם לחזון וליעודים שלהם. הם מוכנים לפנות לכיוון מה שמוגדר בעיניהם כהצלחה, אולם רק בתנאי שיוכלו לראות אותה מייד, באופן ברור וללא מאמץ. התנאי הזה הוא כמובן הכשלה ברורה שנובעת מן הפחד להצליח.

 

   אכן, כשהדרך מתבהרת עולה לפעמים תחושת "המפץ הגדול" ידיעה ברורה ומוחלטת של התהליך על כל שלביו, ועקב כך, שרשרת של ניסים מפתיעים שמקפיצים אותנו מידית אל המטרה. אולם לרוב, הדרך היא טיפוס של מדרגה ועוד אחת, לקיחת עוד ועוד הזדמנויות שמאפשרות לנו התקדמות איטית ובטוחה לכיוון הפסגות האישיות שלנו. ורק אז, בכל פעם שאנחנו מגיעים לראש גרם המדרגות אנחנו מבינים איזה מרחק אדיר עברנו. רק מתוך פרספקטיבה של הזמן ומרחק נוכל לראות את ה"מפץ" האישי שלנו שקרה באמצעות אלפי "מפצים" קטנים. הסירוב להדרגתיות הזו מבטא את ההתנגדות שלנו להצליח מתוך העמדת תנאים ובקשה להבטחה מגורם עלום כלשהו, שאכן ההצלחה מובטחת לנו. וכל זמן שאינה וודאית כזו, אנחנו מתבוססים בקיים, שאינו מתאים לנו ולא מבטא באופן הולם את יכולותינו.  

 

   המונח פחד הצלחה מקפל בתוכו פחדים נסתרים נוספים. אחד מהם הוא פחד זיוף,  שהאמירה אחריו היא שכל מה שקרה לנו היה לגמרי מקרי, ולא בזכות היכולות והכשרונות האמיתיים שלנו, ואם נעז להתקדם עוד, כל התרמית  תיחשף . פחד הזיוף גורם לנו לחשוב ש: "ממש במקרה קידמו אותי לעמדה הזו כי המנהל/ת מחבב אותי והיה לי מזל", "עברתי את המבחן הכי משמעותי לתואר למרות שלא ידעתי בו כלום רק כי היה לי יום טוב", "המערכת הזו נמשכת כי הוא/היא עוד לא ראו מי אני באמת, עד עכשיו הצגתי טוב". הפחד הזה גורם לנו לחשוב שההצלחות שצברנו עד כה, הן אוסף של טעויות,  ואם נטפס רק עוד מדרגה אחת,  כולם יראו עד כמה לא היינו ראויים בכלל להגיע הנה.

 

   כשאני חושפת את הפחד הזה במהלך הסדנאות ומדברת על השכיחות שלו ועל עד כמה הוא מוכר ברמה זו או אחרת לכולם, אני רואה סביבי הנהונים של מבוכה. קשה לאנשים לתפוס שה"סוד" שהם נמצאים במקום שאינם ראויים לו, כלל אינו אמיתי, אלא מייצג פחד שורשי שמאפיין את כולם. תמיד יהיה מי שיגיד לי "אבל אצלי זה באמת היה בפוקס", וכשאחרים נוספים מצטרפים אליו, עולים החיוכים. עולה ההבנה שנחשף כאן סוד שבעצם משותף לכולם, והסוד הוא שאין סוד, אין תרמית.  ההישגים שהגעתם אליהם לא היו מקריים, הייתם ראויים להם. הטיפוס מעלה בספירלת ההצלחה האישית הוא אוסף של הזדמנויות, שנראות מקריות, אולם הן מונחות שם בדיוק בשבילנו, כדי לאסוף אותן. מצליחנים הם אלה שמוכנים לקחת את המתנות האלה, ולהתקדם בעזרתן.

 

   פחד נוסף שמקושר לחוסר הלגיטימיות להצליח הוא הפחד מדחייה חברתית. החשש שאם נממש את החלומות והרצונות שלנו נהיה "בודדים בצמרת". בילדות מימוש האינדיבידואליות והרצונות נתפס פעמים רבות כמרידה שמחירה כעס והתרחקות של הקרובים לנו. בבגרות אנו ממשיכים לחשוש לבטא את מי שאנחנו בכדי שאנשים לא יקנאו בנו ו/או יתרחקו. אין ספק שקיימת אמת מסוימת מאחורי המחשבה הזו. לא כל האנשים אכן יכולים להתמודד ולפרגן להצלחה של חבריהם. בעיקר אם הם עצמם בולמים את ההצלחה האישית שלהם. יתכן שהמחיר יהיה לאבד כמה מהם. אבל בפועל, ככל שאנחנו מתחברים למי שאנחנו ולומדים  לסמוך על היוצר הפנימי, אנו משתחררים בהדרגה מפחד הנטישה האימתני. כשאנו צועדים בנתיבים שלנו מתוך בטחון, נזדקק פחות לאישורים מן הסביבה, ולאנשים יהיה קל יותר לאהוב אותנו.

 

   הפרדוקס הוא שאנו נמנעים מהתקדמות לכיוון מה שנראה לנו כמו הצלחה אישית כדי שלא להסתכן באהבה, אבל בפועל קורה בדיוק ההפך. אנשים אוהבים אנשים מצליחים ורוצים להתחבר אליהם מכיוון שהם משמשים דוגמא ומקור השראה, ויש להם בטחון פנימי שמקרין תחושות טובות גם על סביבתם. ככל שתממשו עוד מיכולותיכם ותחוו סיפוק ותחושת בטחון פנימי, יתרבו האנשים שירצו את חברתכם, וכך תוכלו להתקרב לחברים מתוך בחירה ולא מתוך נזקקות. הבחירה הטבעית בתוך השפע הזה תהיה במי שיודעים  לפרגן לכם, גם בדרך למעלה, ללא קנאה וללא שיפוט.

 

   התירוץ שבכדי להצליח נצטרך לעבוד קשה יותר משמש גם הוא כבלימה של ההתקדמות ואנשים מוכיחים שהם עובדים קשה מידי גם כך, וכדי להצליח באמת הם יצטרכו לעבוד הרבה יותר. בפועל, אנחנו יכולים להצליח תוך השקעת כמות שעות ואנרגיה זהה לחלוטין לאלה שאנחנו משקיעים גם בלי להרגיש מצליחנים. הפחד לפרוץ את המגבלות של עצמנו גורם לנו לבזבז הרבה זמן יקר על דברים שאינם חשובים, ללא מיקוד וללא מטרה. ככל שאנו מחוברים לאישור הפנימי  להצליח, יש באפשרותנו לנטרל רבות מן ההסחות גוזלות האנרגיה והזמן, ולנצל בדיוק אותם משאבים בדרך מדויקת ובהירה יותר.

 

   הצלחה היא זכותנו המולדת. כל אחד מאתנו בורך בשפע של כישורים ויכולות, והיעוד שלנו הוא לנצל אותם באופן המרבי תוך  טיפוס בספירלת החיים. ההצלחה אינה נמדדת במדדים מדויקים והיא עבור כל אדם. חשוב לבדוק מהי עבורכם הצלחה, מה גורם לכם לחוש סיפוק של הגשמה ומימוש. בעזרת המדדים המאד אישיים ותחושתיים הללו, האתגר הבא הוא פשוט להסכים להצליח. להיות כל מי שנועדתם.

 

    הנכונות להגשים את היכולות והרצונות הגבוהים שלנו היא זכות גדולה שחובה עלינו לממשה.  היטיב לבטא זאת נלסון מנדלה בנאום ההכתרה הנהדר שלו באומרו: "כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו דבר. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים".

 ___________________________

מיכל גזית מנחת סדנאות דרך האמן, יועצת פסיכו-אסטרולוגית, עיתונאית וכותבת. טל: 03-6476495

מייל:    GAZIT_MICHAL@YAHOO.COM

  

מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                          מעניין? שילחי לחברה

 

למיכל גזית, שלום,

הקשתי פחד בגוגל והגעתי אל מאמרך.

ברצוני לציין שנהנתי מאוד לקרא אותו. איפשר לי להבין את ההסבר והעזרה אשר ביקשתי והוא,  הפחד האמיתי שלי, היום, "הפחד מההצלחה".

בזכות מאמרך אשר כתוב ברהיטות ומובן לכל, קיבלתי אור והבנה על מה אני בעצם צריך להגבר.

 עזרת לי במדרגה נוספת בצמיחה הרוחנית שלי. תודה.

 

_________

מיכל שלום,
נהניתי לקרוא את המאמר .
הוא נגע בנקודות הרופפות שבנפשי - את הפרדיגמות שנבנו להן מיום ליום אני מנסה לסדוק.
זהו תהליך ארוך ומייגע שזקוק לחיזוקים כמו דברייך.
כיצד ניתן להתחזק להעלות מעלה מעלה? וכיצד ניתן ליצור עימך קשר?
תודה

פ.

______________________________________