עצמאית בשטח

  

מאת: יערה הולצמן

חגיגות יום העצמאות ה57 וחגיגת העצמאות הפרטית שלי.

 

 

 

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

אובדן כושר עבודה

מי מרגיז אותך?

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

 

 

 

כבר שנים שאני חולמת לפתוח עסק עצמאי ולהפוך את הכתיבה שלי מתחביב למקצוע. כבר שנים שמושגים כמו "מס הכנסה", "רשויות", "ביטוח לאומי", גורמים לי לקיפאון ולחוסר העזה לעשות את הצעד. מה גם, ש"את כבר לא בת עשרים ובמקצוע כמו שלך, העולם שייך לצעירים" ו"חוץ מזה, מי ירצה אימא שהילדים שלה כל שני וחמישי עם דלקת בגרון?"

 

אבל, יותר מכולם הגדילו לעשות רגשות האשמה, שהתנפלו על כל שמץ של רצון לעצמאות שהפגנתי, בטענה הכל-כך צודקת שלהם: "מי יקבל את פניהם של הילדים כשישובו מהגנים עייפים ורעבים? מי ישמע על המכה שנתנאל קיבל בברך, ישטוף בסבון וימרח יוד? מי יתפעל מיצירת האומנות המלהיבה של נעהל'ה ויעטוף אותה בנשיקות?"

 

כך, מסיבות משכנעות אלו ואחרות, וויתרתי על החלום והסתפקתי בחריזת חמשירים למסיבות המשפחתיות.

 

אין דבר עצוב יותר מקופירייטר מושבת.

הוא מסתובב חסר מנוחה, כשבמוחו הקודח מתבשלות סיסמאות מבוזבזות וחלקיקי ג'ינגלים עקרים. הוא נכנס לחנויות ורואה מייד איך ניתן לפרסם את המקום ולהקפיץ את רף המכירות, אבל, חבל על הזמן. הקופירייטר הזה עכשיו הוא אימא, ששכנעו אותה לוותר על להטוטי המלים שלה מאלף ואחת סיבות.

 

למלים מסתבר, ישנה דינמיקה משל עצמן (למרבה המזל!), ולאחר שהתבשלו במיץ של עצמן טוב טוב, החלו מבעבעות, עד שהתפרצו החוצה בזרם עז, קולח וחסר מעצורים, כשהן תובעות חד משמעית ובאופן גורף: "תני לנו לצאת החוצה! שחררי אותנו! יש לנו ה-מ-ו-ן מה לומר!"

 

עוד דחיפה קטנטנה ואילוצים שונים עודדו ודחפו אותי לקום ולעשות מעשה.

נסעתי למשרדי המע"מ באזור מגורי.

הפחד שחשתי בהיכנסי לשם, היה מוחשי ביותר. כיום ממרחק זה נראה לי מצחיק, אבל באותו רגע, הפחד היה ממשי. לא יודעת למה, אולי בהשפעת סרטים אודות רוסיה נוסח 1984" של ג'ורג' אורוול, נוצר אצלי מעין קיבעון של אימה מרשויות המס.

 

למרבית ההפתעה לא היו שם מרתפי עינויים. אמנם קבלתי שרות מפקיד משופם, אבל הוא היה רחוק מאד מלהיראות סוכן קג"ב טיפוסי. זהו. הוכרזתי כעצמאית, התבקשתי למלא פרטים בטופס מיוחד וקבלתי מספר עוסק רשמי.

 

הדרך למשרדי מס הכנסה נעשתה בלא פחות חשש, אך גם שם, אצל פקיד השומה האזורי זכיתי ליחס דומה ולמעשה, חששי פג כלא היה.

 

כעת נותרנו רק אני והמציאות המאוד מחייבת: אני עצמאית ובעלת עסק שצריך להרוויח.

 

מאותו הרגע, אם חשבתי שלהיות סמנכ"לית לענייני משפחה זה סוף הדרך, הסתבר לי שלהיות מנכ"לית לענייני מלים + סמנכ"לית לענייני משפחה, זה סוף ס-ו-ף הדרך!

 

להטוטנות מעורבת בווירטואוזיות מאולתרת, בד בבד עם תפילה מתמדת לרחמיו של בורא עולם, שהבית ימשיך לתקתק, שהלקוחות יגיעו, שהיצירתיות תנבע ושישלמו לי בזמן, הפכו לדבר של קבע, בדרגה של אומנות.

 

ילד חולה, כרטיס מסך שהולך פייפן, צ'ק שחזר, לוחות זמנים מחייבים וערמות כביסה שיגעוניות, המשיכו להתקיף אותי על כל צעד ושעל ולרגעים אף גרמו לי להרהורי חרטה. "האם זה באמת שווה את זה?" אמנם אני עצמאית (כך כתוב במפורש בפנקסים שנשלחים אלי בקביעות מביטוח לאומי ומס הכנסה), אבל יחד עם זאת, כבולה ומחויבת לכל כך הרבה גורמים ומטלות...

 

השריקה המסתלסלת והמהומי השיר המזדמרר ממעמקי גרוני, בסופו של יום עסקים מוצלח, מעידים שזה אכן שווה.

 

הדרך לעצמאות אינה קלה. היא רצופה באינספור מכשולים ואתגרים מרפי ידיים. אך תחושת הסיפוק והמימוש, על עצם ההעזה לנסות ולהגשים את החלום, גורמת שמחה ואושר רב. והילדים? לילדים ישנה הזדמנות לראות אימא מאושרת.

 

יום עצמאות שמח לך מדינה שלי. אל תתייאשי, את מגשימה חלום...

 

__________________________

תודה מיוחדת לקלאודיה גוטמן, עו"ד גליה פייט, עדי זילברמן, בטי ביטון וכל צוות מ.ט.י בני ברק.

 

יערה הולצמן היא קופירייטרית מקצועית ואימא במישרה מלאה ש"המלה האחרונה" תמיד שלה.

 

מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                            מעניין? שילחי לחברה

   

_____________________________________________