עלייתו ונפילתו של הדימוי העצמי

מאת: אורנה זכאי,  יועצת  ארגונית, זוגית ומשפחתית, מאמנת להעצמה אישית

 

עוד:

למצוא את הייעוד

הסוד מאחורי כוחן של מילים

אמנות היחסים

שינוי עצמי חיובי

אמון

רגשות

חוקי הנפש של היקום

האם את  אשה מאושרת

ורק הכובע הירוק

פנטזיות

הביקורת

בחרתי בחיים של אי ודאות

דפי בוקר

כוחה של חשיבה נכונה

מועדון דחויים-דחויות

התנגדויות, אושר ומה שביניהם

לחולל שינויים

עושים סדר

ספירת מלאי

ציפיות זה לכריות

מהחמצה לצמיחה

למדוט בין השורות

אחווה או מלחמת אחים

החופש לבחור

קופסאות

מה ששלו - שלו, מה ששלך - שלך

מעצם בריאתנו אנו יצורים חברתיים. כבר מרגע לידתנו נוצרות אינטראקציות בינינו לבין הסובבים אותנו. בתחילה האם, שדואגת לכל צרכינו הגופניים והרגשיים, בהמשך זהו התא המשפחתי הקרוב, לאחר מכן מסגרות החינוך השונות ובהמשך הצבא, האוניברסיטה, מקום העבודה וכד'.

 

הדימוי העצמי שלנו, נבנה מתוך יחסי הגומלין שמתקיימים עם הגורמים הללו, והאופן בו אנו משתקפות דרכם. אם החוויות המצטברות המוקדמות שלנו מאותם גורמים היו טובות, נעימות, מלאות הערכה, התייחסות חיובית וחמימות - הן "הטביעו" בנו אישור לכך שאנו "טובות", אהודות ורצויות, ואותן הטבעות יובילו אותנו לאמץ את ההתנהגויות שהובילו למשוב החיובי, כך שנפנים אותן כחלק מהאני שלנו.

 

אבל,  אם החוויות המוקדמות שלנו שליליות היינו, חווינו דחייה, ביקורת וניכור, הרי שנחוש חוסר הערכה עצמית, נבלום את עצמנו ופשוט נחדל מלפעול ומלבטא את עצמנו ובמילים אחרות – נהפוך להיות בעלות דימוי עצמי נמוך.

 

ההתנהלות בחברה -

לאופן בו החברה תופסת אותנו משקל ניכר מאד, ומאחר ואנו זקוקות לאישור ואהדה, נהיה מוכנות לשלם מחירים אדירים ובלבד שמחד, נזכה ב"חמצן" הנחוץ לנו לצורך הישרדות (אישור מהסביבה) ומאידך, נימנע לחלוטין מלסכן את עצמנו (ביקורת), כשהדרך הבטוחה ביותר לכך, היא פשוט לא לעשות כלום. קרי - לבחור בפאסיביות.

 

העלאת הדימוי העצמי -

במקום שנלקה את עצמנו על ה"לוזריות" שלנו ועל כך שנפלנו קורבן לחוסר הערכה עצמית ו/או דימוי עצמי נמוך, בואי נבדוק כיצד משקמים דימוי עצמי נמוך?

 

אז ככה, מאחר וחוסר הערכה עצמית בא לידי ביטוי, בין השאר, בביקורת עצמית מוגזמת ובראייה מעוותת לגבי המציאות, ומאחר וכוחו של הדימוי העצמי כה עמוק וטוטלי, עד כי אף להערצת ההמונים אין כל ערך, אם אינך מאמינה בעצמך. הרגע בו את מבינה, כי ל"אישור" הנכסף מהאחרים  לו את כה  מייחלת אין כל ערך אם את אינך מאמינה בעצמך, מוביל להכרה שעל מנת לטפל במקור הבעיה עלייך בראש ובראשונה להיות מסוגלת להיפרד לרגע מהשיפוטיות העצמית ולהתבונן במי שאת. ברגע שהצלחת בכך, עשית את מחצית הדרך להחלמה.

 

אבל, המשך תהליך ההחלמה והדרך להעצמה אישית אינה כה פשוטה. היות ומדובר ברבדים נפשיים עמוקים וחוויות לא פשוטות (ולעיתים טראומטיות) אף מגילאי הילדות, אין זה אפשרי כמעט להתגבר על דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכה ללא סיוע מבחוץ. מה גם, שמדובר בהרבה "קולות" מהעבר שלך וביניהם: הורים, אחים, מורים, בוסים  ןכדומה,  כך שנחוץ גורם חיצוני שיעשה "סדר בבלגן".

 

לכן, מייד כשקלטת, כי ה"אישור" לאושרך מצוי בתוכך ולא בשום מקום מחוץ לעצמך, עלייך לתור אחר דרך אפקטיבית ולא אגרסיבית (את רוצה סופסוף להיות נחמדה לעצמך), "להיפרד" מרגשי הנחיתות, מחוסר הקבלה העצמית וחוסר ההערכה העצמית ולעלות על הנתיב הבטוח לשמחה ולהעצמה.

 

אורנה זכאי היא יועצת  ארגונית, זוגית ומשפחתית, מאמנת להעצמה אישית

  

 

מעניין? שילחי לחברה                                   הגיבי על הכתבה 

 

כתגובה לטור, אומר לך , שבהרבה מאוד מיקרים האם ממש לא דואגת לצרכים הגופניים והנפשיים של היילוד.
זה לגמרי לא דבר מובן מאליו
.

ענת

_______________________________________