דאגה, חרדה, ושאר מזיקין

  

מאת: רוני סזיר

 

 

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

אובדן כושר עבודה

עוד על צרכנות

תנובה והפקקים

 

מי מרגיז אותך?

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

 

 

 

"מה אעשה בקשר למצבי הכלכלי הגרוע?" שואלת אותי נירה (שם בדוי). "אני לא מסוגלת לתפקד. זה משתק אותי, אוכל בי כל חלקה טובה. אני לא מפסיקה לחשוב על זה. מתה מפחד."

נירה עוסקת מזה שנים רבות בדיקור ונחשבת למטפלת מעולה. אחת לחצי שנה לערך, כאשר יורד מפלס המטופלים היא נעשית דאגנית ומצויה בחרדות קיומיות.

"למה את דואגת?" אני שואלת אותה ומבינה מהבעת הפנים שלה שהשאלה שלי לא כל כך במקומה.

"מה זאת אומרת למה? מה אני הולכת לעשות? איך אני אמורה לשלם חשבונות? מאיפה אקח כסף לאוכל?"

"ואם תדאגי", אני שואלת, "זה יתרום לשיפור המצב?"

"זה חוסר אחריות לא לדאוג. מה את מציעה, שפשוט אשב לי רגל על רגל בשאנטי  ואכריז שיש שפע לכולם וכל הסיסמאות הנבובות האלה של העידן החדש?" היא מתריסה.

"ומה את עושה כרגע לשיפור המצב?" אני מחזירה לה. "כיצד הדאגה הזו משרתת אותך ומקדמת את עינייניך?"

ניראה לי שנירה, בדמיונות שלה, הביאה את המצב לקטסטרופלי. ברור לי גם שהדאגה הזו משרתת את נירה. יש לה כאן רווח מישני, זה גורם לה להרגיש אחראית, מצד אחד, ומאידך היא זוכה לשפע תשומת לב מהסביבה. אני לא משתפת אותה במחשבות שלי, אני רק שואלת שאלות מדריכות על מנת שהיא תגיע לתובנות בכוחות עצמה, על מנת שתכיר בעובדות.

נירה נאלצת להודות שלא זו בלבד שהדאגה אינה מקדמת אותה אלא אף משתקת אותה, ובמאמר מוסגר היא מציינת שהיא דואגת גם לילדיה ומשתקת אף אותם, משדרת להם שהיא לא יכולה לסמוך עליהם ובזאת מורידה להם את הביטחון בעצמם.

היא מודה שקשה לה להרפות, שהדאגה משתלטת עליה. איך מנטרלים אותה?

אחד מחמשת העקרונות של הרייקי הוא להגיד לעצמי - "רק להיום ארפה מדאגה". ככה, זה יותר קל כאשר זה במינון קטן.

רק להיום. זה מפנה מקום לאנרגיות אחרות, אנרגיות בונות.

הדאלאי לאמה מתייחס לדאגה בסיפרו אמנות האושר ומציע לטפח את המחשבה שאם קיים פתרון לבעיה, יש להשקיע מרץ בפתרונה, במקום לשקוע בדאגה. אבל אם אין שום מוצא, אין טעם להמשיך ולדאוג, מכוון שאי אפשר לעשות דבר.

במקרה זה, ככל שתקדים לקבל את הבעיה, כן ייטב.

נירה מבקשת ממני פתרונות מהירים. ממש לא בא לה לשמוע מה אמר הדאלאי  לאמה.

מה שצריך לעשות עכשיו זה להסתכל על הפחד מבלי לפחד, לבדוק את העניין לגופו. ברור לי שהפחד גדל לממדים מפלצתיים.

אני מזכירה לנירה את מצבה הדומה לפני כחצי שנה ומבקשת ממנה לסקור את חייה, להתבונן בכל הפעמים בעברה בהן דאגה. מה קרה בסופו של דבר?- האם הדאגות הללו התממשו? אני מגישה לה דף ומבקשת ממנה לרשום, לערוך רשימת אירועים דומים בעברה - מתי תקפו אותה חרדות כלכליות ומה קרה בסופו של דבר, האם ואיך נפתרה הבעיה. נירה המומה מהתוצאות.

הסתבר שהחרדות הקיומיות מגיעות בגלים של אחת לחצי שנה לערך ועם השנים היא מיומנת לפתור אותן במהירות רבה יותר מהפעם הקודמת. נירה אפילו די מתביישת בעצמה ומצטערת  על הימים המיותרים אותם ביזבזה לשווא אפופה באנרגיות שליליות.

הכול טוב ויפה, אומרת נירה, מה הצעד הבא?

הצעד הבא הוא לפוגג את הערפל ושוב בעזרת כלי כתיבה. אין טוב ממראה עיניים. פשוט לפרוט ולפרוס את כל התמונה  ולהשיב על השאלות - כמה מטופלים ישנם כרגע, כמה היא אמורה להרוויח החודש, אילו תשלומים עליה לשלם. בדיקת הכנסות מול הוצאות. מסתבר שהשד איננו נורא כל  כך. יש לה כרגע חמישה מטופלים, שכר הדירה עבור שלושת החודשים הבאים, שולם, חברה שלה צריכה להחזיר לה חוב ע"ס 2000 ₪ עוד השבוע. אז ממה את חוששת כל כך, אני שואלת אותה.

"אני מפחדת שלא יגיעו מטופלים חדשים" היא מודה, "מפחדת להזדקן ענייה, רוצה לחיות ברווחה כלכלית בכדי שאוכל גם לחסוך".

 אני מציעה לה, עם כל הקושי הכרוך בכך, לנסות להירגע רק להיום ולהפנות את האנרגיה לעשייה. "מה את רוצה שיקרה", אני שואלת אותה. חשוב להציב מטרה וללכת לקראתה, בניית החזון נותן הרבה כוח ועוזר למימוש. "כמה מטופלים את רוצה  שיהיו לך  בחודש? איפה את רוצה לראות   את עצמך בעוד שנה, שנתיים, עשר שנים?"

בכדי להתחיל ליזום עליה להירגע ולהאמין בעצמה. אני מנחה את נירה בדמיון מודרך להירגע  בעזרת נשימה לכל איבר בגוף - לנשוף מתח מיותר ולשאוף רוגע, עורכת מפגש דמיוני במקום קסום בין נירה של היום לנירה בת השמונים. אילו עצות נותנת נירה בת השמונים לנירה של היום? כשנירה חוזרת מהדמיון המודרך, פוקחת עיניים היא הרבה יותר רגועה. אותו דמיון שהביא אותה קודם לכן לשיתוק, מנותב הפעם לחיוב, לחדוות היצירה. כל שפת הגוף שלה השתנתה והמון אור בעיניים כמו מצפה להרפתקאה.

אנחנו חושבות בצורה יצירתית איך ניתן להשיג מטופלים נוספים, מעלות רעיונות בצוותא, עושות סיעור מוחות.

נירה נזכרת בחברה של חברה שלה שמארגנת חוג בית ומתקשרת אליה בכדי לארגן שם הרצאה. אני מציעה לה לעבור על רשימת המטופלים, אלו שלא ביקרו למעלה מחצי שנה, לשאול לשלומם. רעיון רודף רעיון, הדאגה מפנה את מקומה לעשייה.

נירה מתקשרת אלי כעבור ימים מספר צוהלת. היו מספר מטופלים ששמחו לשמוע את קולה וקבעו תור, היא קבעה שלוש הרצאות בתשלום בשלושה מקומות שונים, היא לא מפסיקה ליזום, זה ממלא אותה שמחה, היא פוגשת אנשים חדשים.

"הכי חשוב", אומרת נירה, "להתחיל להזיז את הגלגל, כל השאר כבר קורה מעצמו". באמת? ואני כבר חשבתי שהמציאו את הגלגל.

ואם לכן, גולשות יקרות, יש טיפים נוספים במניעת דאגה או מיגורה, אשמח אם תיידעו אותי.

____________ 

רוני סזיר, מטפלת בעזרת דמיון מודרך ו-n.l.p ומנחת סדנאות להעצמה ולהגשמת יעדים. מאמינה שהכול פתוח, הכול אפשרי בכול גיל, תלוי בגמישות, תלוי בתרגיל.

 אוהבת אגדות עם סוף טוב, ניסים,  פיות,  נסיכים ונסיכות.

מאמינה שניסים ונפלאות קיימים בעיקר בחיים.

מתרגלת את המוח והגוף,  מוצאת פתרונות יצירתיים.

              טל-03-6203694

             נייד- 050-6575069

           ronisazir@hotmail.com

           

מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                            מעניין? שילחי לחברה

  תגובה:

תומכת בכל מילה שנכתבה. מניסיוני אני יכולה רק להוסיף ולחזק את הגישה שהטיפול היעיל לצמיחת דאגות זה לעשות ולו פעולה מקדמת אחת לשינוי המצב. ומאוד אהבתי את המשפט על אגדות עם סיום יפה. אני גם מסתכלת על העולם דרך אותם משפטים. שמחתי לגלות שאני פנטזיונרית תמוהה

ת.

_________________________________________________