חשיבה יצירתית : היבטים תחומיים, בין תחומיים וא- תחומיים

 

מאת: פרופ' עדנה אפק, פורסם ב: דפים 27 (1998)[1]

 

 

עוד:

 

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

 

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

 

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

 חלק ג' (המשך מחלק ב')

החשיבה היצירתית תאפשר לנו "לאחוז את החבל בשני הקצוות."

הקבוצה שעסקה בתכנון הגג מצאה פיתרון לשחור וללבן גם יחד.

כדי להגיע לפיתרון הקבוצה עשתה שימוש במה שאני אכנה חשיבה מיצרפית, זו הגמגמיסטית, (משלבת גם וגם) המשלבת דברים שאינם, כביכול, שייכים. ובאופן ספיציפי למי שאוהב שמות מדויקים, הטכניקה שהיא השתמשה בה היא של שיטת הביוניקה.

זאת אומרת את הפיתרון לגג דומם מצאו אנשי הקבוצה בטבע החי. ולא סתם בטבע החי אלא בעולם הדגים.

 

כאן התמקדו בדג הסנדל, שמסתבר, ואני חייבת לציין כאן שידיעותי בתחום זה קלושות ביותר, שדג זה משנה את צבעו ואת מרקמו כאשר הוא נע על קרקעית האוקיינוס.

על פי האנלוגיה למה שקורה לדג הסנדל, הציעה הקבוצה שתיכננה את הגג את הפיתרון הבא:

 

הגג יהיה שחור, יכוסה בזפת, או ביריעות ביטומניות, כפי שמוכר ונהוג, ולתוך הגג השחור ישתלו כדורים לבנים קטנים מחומר, נדמה לי פלסטיק, שתכונתם שבקור הם מתכווצים מאד ואילו בחום הם מתרחבים.

והנה לנו גג שחור בחורף, ולבן ומאוורר בקיץ.

קר בחוץ - קטנים הכדורים ומתמזערים, והגג כהה, ואילו כאשר הטמפרטורה עולה מתרחבים הכדורים והגג הופך לבן ומאוורר.

 

אגב, עיון בשפות בכלל ובעברית בפרט, יעלה שורשים רבים המשמשים כצומת או כמפגש בין רעיונות מקוטבים, תופעה שאדון בה עוד בהמשך. ובהקשר זה של הגג השחור לבן שלנו, אציין את השורש ש.ח.ר בעברית המציין בו זמנית את השחור ואת סופו - השחר, אור הבוקר העולה.

 ואף אם ימצא מי שיטען שהשחר מציין את סופו של השחור, עדיין נמצינו עומדים באותה איפכיות, או ינוסיאניות של החשיבה היצירתית.

 

רבות הן  הדוגמאות לינוסיאניות של החשיבה היצירתית, ואביא רק דוגמות נוספות אחדות.

כולנו מכירים את הPOST IT, או הSTICKY NOTES אותן פיתקיות מבורכות שניתן להדביק ולהפריד, או אותן מעטפות שאת לשון סגירתן ניתן להדביק ולהפריד. הנה לנו  דוגמה למפגש בין קטבים המוליד יצירה חדשה.

 

אף כאן מלמדת אותנו השפה על קיומה של האפשרות "לאחוז בו זמנית בניגודים" שהרי המילה   cleave באנגלית שפירושה לדבוק כמו בפסוק "תדבק לשוני לחיכי " המתורגם let my  tongue cleave   וכו.ואילו מנגדה עומדת המילה  cleft שמובנה באנגלית, הוא הסדק, ההפרדה.

 

ודוגמאות אחרות לשילובים של דברים, קטיגוריות, שעל פניהם בלתי אפשריים אביא מתחום החברה.

 

 אנחנו נוהגים להפריד בין הגילאים השונים, ואף לשכנם במבנים נפרדים.

הגיל הרך, בגני ילדים, גילאים אחרים בביה"ס, ובסוף, בסוף, בני הגיל השלישי בבתי אבות.

 

במדינות אחדות  נוהגים לבנות את גני הילדים בבתי האבות, וכך ליצור קשר בין הדור החדש לדור שהולך ונעלם.

לקשר בין אלה שכבר יש להם את כל עיתותיהם בידם וניסיון חיים רב, ומה לספר, עם אלה שעדיין כל עיתותיהם בידם והם עדיין מעונינים לשמוע.

 

כל כך פשוט, בעצם.

וכל כך הגיוני.

 

ועוד. מי שקרא בהארץ מיום ה24.6.98 את הכתבה " שלושה בדירה אחת" למד שב1974 קבע הקרימינולוג רוברט מרטינסון, נחרצות, שבתחום שיקום עבריינים "שום דבר לא הולך".

 

והנה תוכנית נועזת שהחלה אצלנו, בסתיו 1986, מטעם הרשות לשיקום האסיר ושהגה אותה הופמן, לשכן בדירה משותפת שני סטודנטים עם אסיר משוחרר, הצליחה מעל המשוער. 

ממעקב של שנה עד עשר שנים אחר המשתקמים שהשתתפו בפרויקט עולה שרק פחות מרבע מבין האסירים המשוחררים שסיימו את הפרויקט שבו וביצעו עבירה. השאר בנו לעצמם חיים חדשים ללא עבירות, ורובם מצאו עבודה והקימו משפחה.

 

ומה אחוז ההצלחה בדרך כלל בשיקום אסירים?

הכותבת, אבירמה גולן, מספרת לנו שהוא 10%.

 

אגב, עלות משתקם בפרויקט "שלושה בדירה אחת" לחודש היא 3000 שקל, ועלות אחזקת אסיר בבית הכלא 7000 שקל, ואת הרווח הנקי מהשתקמותו של כל עבריין, במונחים של מעגלים חברתיים שלמים, כולל הדורות הבאים מציינת אבירמה, אין צורך לפרט.

  

על עירובים:

 

דיברנו קודם לכן על ה"בראשיתיות " של החשיבה היצירתית.

הבראשיתיות הזאת באה לידי ביטוי גם בעירובים הרבים שהחשיבה היצירתית עושה.

באיחודים ושילובים מסוגים שונים.

אמרנו שהחשיבה הזאת היא ילדית, במובן החיובי של המילה.

טרום חלוקה, טרום דיסציפלינות.

ובעניין זה מצאתי אצל שוהם את הדברים הבאים:

...המגיד ממזריטש, במגיד דבריו ליעקב...משבש את השאלה באיוב "מאין תצא חוכמה", וקובע: מהאין תצא חוכמה!..לחזור אל האין, שהוא הכוללנות הטרום- הפרדתית."

(שהם, יצירה והתגלות, אוניברסיטה משודרת. משרד הביטחון, ההוצאה לאור,1987)

 

שוהם אומנם מדבר כאן על טרום הפרדה אחר, על זה של הקיום לפני הלידה, לפני שהפכנו לישות נפרדת, לפני ההיזרקות אל החלל והזמן, אך נראה לי שאי הפרדה מסוג אולי דומה עושה החשיבה היצירתית ואולי, רק אולי, זה אחד ממקורותיה העיקריים של היצירתיות.

 

ומכאן אעבור למספר דוגמאות העוסקות בעירובים שונים:

 

 אפתח בעירוב החושים

  

"רוב האנשים חושבים על השכל כעל משהו המצוי בתוך הראש, אבל... המחשבה נוסעת ברחבי הגוף כולו, בשיירות של הורמונים ואנזימים ועסוקה בפענוח הפלאים הסבוכים שאנחנו מקטלגים כמישוש ריח, טעם, שמיעה וראייה."

( דיאן אקרמן, מסע אל החושים, תל-אביב:מטר, 1991 ע.14  )

 

במעמד הר סיני אנחנו קוראים "והעם רואים את הקולות", רואים ולא שומעים את הקולות.

ללמדנו שיש קשר בין החושים, ואינם הם דיסציפלינות המנותקות זו מזו.

החשיבה היצירתית עושה שימוש רב, בעירוב או בטריפת חושים זו.

במדע פופולארי מאפריל 1996, קראתי את הקטע הבא הנקרא "האצבע הרואה"

כמה פעמים חשבת לעצמך "אילו רק יכולתי להציץ פנימה..." וכמה פעמים כל מה שיכולת לעשות היה לדחוף את האצבע מבעד לפתח צר בניסיון למשש את קצה הבורג הרפוי; לחפש את חוט החשמל המנותק;או אם מקצועך הוא כירוגיה, לנסות ולחוש בקצה האצבע כדי להחליט אם ואיך לבצע את החיתוך הבא בניתוח.

רבים מייחסים לאצבעות האנושיות חלק ניכר בהשתלטותו המהירה של האדם על פני כדור הארץ. הכושר ליצור כלים נולד מאותו שילוב של מוח ויד הנקרא גם" תבונת כפיים."

אבל עם כל יכולתן המדהימה של הידיים, והשליטה המופלאה של מוחנו בהן, האצבעות יכולות רק לחוש, לא לראות. עכשיו מנסה חברה ישראלית, "מערכות ראייה חדשות" להתחיל בייצורו של מתקן זעיר וחכם המעניק לקצה האצבע גם יכולת ראייה.

המכשיר עצמו נראה כמו אצבעון מגושם במקצת ובראשו שתי עדשות, האחת של מצלמת הטלוויזיה והשנייה של פנס זעיר, אבל מצלמת הטלוויזיה הזערורית הזו מאפשרת, למי שהאצבעון מולבש על אצבעו, לראות את הנעשה בכל מקום אליו מגיע קצה האצבע.

השימוש הראשון שעבורו פותח המכשיר המהפכני הוא שימוש רפואי - ועד כה בוצעו כבר כמה עשרות ניתוחים בסיועה של מצלמת האצבע "טימבלקאם".

אבל כמו לכל רעיון מבריק באמת, מתברר שלמכשיר הזה יכולים להיות עוד שימושים, החל מקו הייצור  התעשייתי וכלה בפעולות תחזוקה שיאפשרו "לראות" את "הצד השני" של החלק מבלי שיהיה צורך לפרקו ולהפכו. כל מה שצריך לעשות הוא  פשוט לדחוף את האצבעון ולהתבונן במסך הטלוויזיה או במשקפי מציאות מדומה. 

  

ומן העירוב בין חוש המישוש והראייה, אעבור לעירוב בין טעם וריח, ובין ריח ודיאטה.

לחיבור תחומים שעל פניהם לא כל כך מתחברים.

 

בהארץ מ12.10.94 מצאתי את הקטע הבא:

"ד"ר אלן הירש, נוירולוג שערך כמה מחקרים על הקשר בין חוש הריח לבין הרצון להמר, ובין חוש הריח ליכולת הלמידה, מצא הוכחות לכך שאם שואפים ריחות מסוימים לפני האכילה, אפשר להפחית במשקל.הירש מספר ב"סייקולוגי דייגסט" שבמכון מטפלים באנשים שאיבדו את חוש הריח והטעם שלהם".מצאנו שאנשים שאיבדו את חוש הריח שלהם ,

כתוצאה מפגיעה מוחית או דבר דומה, הוסיפו 5-10 קילוגרם למשקלם.

אמרנו לעצמנו, אם העדר חוש הריח גורם להשמנה, אולי עודף ריחות יגרום להפחתה במשקל...

 

בדקנו 3193 אנשים במשך חצי שנה. נתנו להם לשאוף לכל נחיר שלוש פעמים ברציפות ריחות שונים כמו בננה, תפוח ירוק ומנטה לפני שאכלו. אחרי חצי שנה הפחיתו הנבדקים בממוצע שני אחוז ממשקלם, היו כאלה שאפילו נאלצו לפרוש באמצע המחקר כי הם הגיעו למצב של תת- תזונה."

 

אגב, במקום אחר קראתי שלצבעים אף הם, השפעה על התיאבון. והצבע הכחול מקטין את התיאבון.באותה כתבה הומלץ לאכול בצלחות כחולות. ניסיתי, עלי זה לא עבד.

המשך....

 


[1] כל הזכויות שמורות לעדנה אפק, אין להפיץ ללא אישור המחברת

 

ומה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                          מעניין? שילחי לחברה

 
 
 

______________________________________________________