אני והמחלה ההיא...

חלק ח': מיסטיקה

מאת: שיר

 

הפרק הראשון: השמים נפלו

הפרק השני: מה שלא רציתי לדעת

הפרק השלישי: בחזרה הביתה

פרק רביעי: מחליטים לעשות ניתוח

פרק חמישי: אני בדרך להחלמה

פרק שישי: אני מחלימה

פרק שביעי: התאוששות

 

עוד ב"הדרך למעלה:

 

עצות מעשיות להתמודדות

עם סרטן השד

מדברים על החיים...(מאת שורדת)

המלצות האגודה למלחמה בסרטן אודות גילוי מוקדם

של סרטן השד

בדיקת דם פשוטה מאתרת קבוצות סיכון לסרטן השד

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

כלי הקיבול שלנו

זמן תעלת הלידה

 להתפייס עם אמא

מחזוריות

כאן ועכשיו

חיי אישה - סידרה

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

ובלי זה אי אפשר, תמיד נמשכתי למיסטיקה לנסות ולהבין את הדברים שמעבר או פשוט לראות שניסים קורים בגלל שמישהי עשתה משהו, החליפה שם, התחילה לקרוא תהילים, הלכה לקוראת בקפה ועשתה מה שאמרו לה שם ולפתע הכירה את אהבת חייה ועוד.

אז אחרי שאני חוזרת לעצמי קצת ומתחילה לנסות להבין מה קרה? איך קרה? אני קודם כל חייבת להיאחז במציאות ולחשוב מחשבות הגיוניות, אני לא שואלת את עצמי איך זה קרה לי? ומחכה לתשובה, אני נותנת לעצמי תשובה על מנת לשמור על שפיות וחיוביות , זה קרה בגלל שיבוש שהתרחש בגוף,

למה זה מגיע לי ? בוודאי שזה לא מגיע לי, זה לא מגיע לאף אחד, זה פשוט קרה.

אני מדברת על זה הרבה עם הרופא שלי, הוא לא מאמין בקשר בין גוף לנפש בקטע של המחלה, מה שמאוד עוזר לי לבסס את הדעה הזו ביני לביני, האם אני עשיתי לעצמי משהו שהביא עליי את זה?

אני אומרת לו שאני לא מוכנה לקבל על עצמי את האחריות שיש קשר בין גוף לנפש בקטע של המחלה אבל אני כן מוכנה לקבל שיש קשר בין גוף לנפש בקטע של הריפוי... הוא מסכים איתי בעניין ואומר : "אם תספרי לי כי בכל יום את עומדת מול הים ושרה וזה עוזר לך להבריא ואחרי X זמן נעשה בדיקה ונגלה כי הבראת מי אני שיכול להתווכח עם עובדות ושינויים חיוביים כאלה".

ומכאן מתחיל מסע מעניין .. אימא שלי שלוקחת את העניין מאוד קשה ולא מוצאת מנוחה. מקבלת המלצה על רבנית בבני ברק שמחוללת ניסים, ומאחר ואנחנו בעניין ניסים, קדימה נוסעים לבני ברק, מגיעים  לרחוב שנלקח הישר מעיירה קטנה בפולין מלפני 150 שנה , מבחינת מראה הבתים, העוני וההזנחה נוראית. רק סוסים וכרכרות חסרים שם על מנת להשלים את התמונה האותנטית..  אנחנו עולות לבניין מט ליפול, נכנסות לחדרון קטן מאוד בו יושבות אולי 20 נשים דתיות שמתפללות באדיקות רבה, לאחר המתנה לא קצרה אנחנו נכנסות לחדרון דחוס, קטן ועמוס ספרים ופוגשות את הרבנית, בינתיים נכנסות ויוצאות נשים אשר מביאות לה ולבעלה (אשר משרדו נמצא קומה מעל ולנו אסור כמובן לפגוש אותו), סירים עמוסים באוכל, עוגות, ארגזי פרי ועוד...

הרבנית שואלת מה העניין? אימא שלי מייד מתחילה לבכות, אני עונה לה ואז היא שואלת אותי אם אני מדליקה נרות שבת? אני עונה שלפעמים היא שותקת, חושבת ואז עונה, אם תחזרי בתשובה תבוא רפואה שלמה, תשמרי שבת, תדליקי נרות, תשמרי חוקי נידה וכו', אני כבר מפסיקה בשלב זה להקשיב ורק רוצה לצאת משם, לא רציתי לחזור בתשובה ואם כן, לא הייתי צריכה לבוא עד אליה.

הלכתי כי עניין אותי לשמוע מה יש לה להגיד..להרגיע את אימא שלי וזה הכול...

בפעם הבאה , ביקורי אצל הרב רנטגן..

_______________________________

 

 יש לך מה לומר? כיתבי אלינו                                שילחי את המאמר לחברה

 
תגובה:

שיר שלום רב,

אני עוקבת בחצי עין במה שאת כותבת ואשמח לתת לך כמה טיפים שאולי יעזרו לך כדי לקצר את הדרך קצת. קודם כל אני בעניין הזה למעשה 30 שנה מאז שאמי חלתה בסרטן ונפטרה כתוצאה מכך שלמעשה התאבדה עם המחלה ואני לא מאמינה שזה יהיה המקרה שלך כי עצם הכתיבה שלך באתר כבר עושה הבדל.
עצם הדיבור על זה עושה הבדל מהותי. כן, זה שוק נוראי לדעת שיש מחלה סופנית.
אני עם ההסטוריה שלי, עם אמא שנפטרה מסרטן בעוד אני בת 20 ניסיתי במהלך שנים (30 שנה ליתר דיוק) לנסות ולהבין מה קרה שם וגם בין השאר התחברתי למיסטיקה
כי מיסטיקה במהותה היא כל אותם מקומות שאין לנו עליהם מילים והסברים הגיוניים
שיניחו את דעתנו ואנו נפתחים גם לכל המקומות שבהם אין לנו עליהם תשובה ומחפשים שם את התשובות.
וגם שם חפשתי את התשובות ובחלקן, לפחות מצאתי בכך שהיה לי רוגע גדול יותר כי ידעתי שיש דברים רבים שאני לא יודעת ושיש לאחרים ידע או אפילו גם לא את זה ועלינו לחיות עם חוסר הידע ולתת מקום קטן בחיים שיקרה משהו שימלא את החסר הענק שחוסר הידע יוצר, כי כאשר הדבר קורה מחפשים כל הזמן תשובות למה זה קרה לי וכו' (כפי שאת עשית) וזה הכי טבעי שבעולם.
אני אספר לך כמה דברים שאני גיליתי כדי להוסיף את הידע שחסר וכמובן זה לא הכל אך זה משהו. קודם כל והאבסורד הוא שבסוף אני חליתי במחלה - אמנם לא סופנית אך כרונית וזה מוסבר לי וברור לי מאיפה זה בא אך את זה להזדמנות אחרת)
רק לאחרונה - לאחר 30 שנה של חקירה שמעתי תאוריה סופר מעניינת שכדאי לך להמשיך לבדוק שנאמרה על ידי בחור (לא כל כך צעיר בגילי אולי קצת פחות) שאמו נפטרה בגיל 65 מסרטן השחלות שהיה שנים מעורב בתעשיות התרופות, בעיקר סרטן, שאמר, ומהבדיקות שלו שסרטן הוא בעצם משהו שיש לכולנו , קרי, הפוטנציאל שהגוף יתרבה בצורה לא מאוזנת לגוף (קרי סרטן) היא אפשרות שקיימת אצל כולנו. כאשר איזון זה מופר מסיבות רבות ושונות זה עשוי להביא לטריגר (מנוף) שהמחלה תפרוץ החוצה בצורה אותה אנחנו מכירים.
הרפואה הקונבנציונלית מתעלמת שנים מהעובדה הפשוטה שהחיים היו קיימים שנים רבות לפני שזאת התקיימה ומתעלמת מהרבה סימנים שקיימים בעולם ואומרת שהיא לא קיימת (כמו גוף ונפש שהרופא היקר שלך לא דוגל בו) כי זה מאוד נוח להכחיש אך זה שמכחיש זה לא אומר שהעובדה והתוצאה קיימת - קרי המחלה עצמה.
לדעתי, מי שכבר התגלה אצלו תופעה גופנית מובחנת רפואית (כמו שלמשל קרה אצלי)
ההתייחסות התבוסתנית אינה עוזרת אלא רק פוגעת (כפי שזה קרה לאמי) כי למעשה אמי לא רצתה לחיות ומצאה אמתלה לצאת מהעולם. יש לה סיבה טובה, היא חולת סרטן ולכן אפשרה לעצמה לעשן 3 קופסאות סגריות ליום כי ממילא היא כבר בסוף ועוד כל מיני.
זה לבטח לא משהו שאת תעשי, אך אני ממליצה לך לבדוק עם עצמך טוב טוב, את אורח חיי, צורת החשיבה שלך ודרכיך ואולי המחלה היא בעצם מתנה עבורך כי היא זו שמאותת לך - מותק, משהו בדרך החשיבה שלך את החיים מפוקשש, אני לא אוכל לעזור לך בזה באופן ישיר כי זה גם לא תפקידי - הרי אני לא מכירה אותך, אך זה גם לא ישנה כי יתכן ואת גם לא מכירה את עצמך.
החלי להכיר את עצמך טוב יותר, אל תבהלי ממה שתמצאי, לכל דבר יש פתרון, בטוח שטוב יותר מסרטן, ולשנות אף פעם לא מאוחר, וכדי לשנות צריך להתנסות - תתנסי , תחווי, תבדקי, הרי זה מה שאת עושה כבר ממילא
המשיכי כך והצליחי בכך
יגעת ומצאת
תזכרי במשפטים הפשוטים והאבסורדים של החיים שאנו מתייחסים אליהם בקלות דעת, אלה הם המשפטים המנחים, האמיתיים
תקשיבי ללב שלך
תלמדי
תתפתחי
תגדלי
סרטן היום זה לא סוף העולם בכלל
לאקס שלי יש סרטן הדם כבר שש שנים - מאובחן
הוא רופא ועשה את כל הקונבנציונלי לעזור לעצמו ויחד עם זאת
עושה, עשה ויעשה כל מה שנדרש כדי לשפר את איכות חייו והוא במצב אדיר של רמיסיה אדירה
אל תבהלי
זה לא סוף העולם זה רק מתנה שדרכה תוכלי רק להבין את מהות החיים כאן ועכשיו
בהצלחה
שושי

תגובה:

שלום,

אני קוראת את מה שאת כותבת, ודברייך מעלים בי המון מחשבות...

האם יש קשר בין גוף לנפש? בוודאי שיש!

ראיתי זאת באופן הכי מובהק אצל ילדיי החורף הנוכחי.

איני רוצה להלאות אותך, כי גם כך נראה שקשה לך, וכמובן שאיני יכולה להרשות לעצמי לכתוב כלום, נוכח העובדה שיש לפניי אישה כ"כ חזקה!!!

אני מתפתה כבר זמן רב לא לכתוב לך, כדי שלא ייראה כפרסומת או דבר אחר, אך נראה לי שמחובתי לתת לך לפחות את האפשרות לראות את המקום.

אני מדברת על "המרכז ללימודי הקבלה".

אני מצאתי שם את כל הפתרונות לשאלות שהיו לי עד כה (ובעיקר שאלות בריאותיות כמו, למה דווקא הילדים שלי חולים).

אני מאוד מציעה לך ללכת לשם. אשמח מאוד ללוות אותך בתור התחלה.

אני מכירה באופן אישי בחורה שעוזרת לחולים רבים באמצעות הכלים של הקבלה.

למה אני כותבת דווקא עכשיו? כי קראתי שהלכת לאישה הדתיה שהזכרת.

נראה לי שרצית לשמוע, אך לא היו לה את הכלים להעביר לך את הדברים בצורה המוכרת לך.

במרכז לקבלה תמצאי את אותם הכלים, ואני בטוחה שעוד תרפאי הרבה אנשים אחרים באמצעותם

פ.

 

תגובה:

שלום לך שירי
 קראתי את כל הכתבות
 אני מאחלת לך כל טוב והחלמה שלמה
אמשיך לעקוב אחר כתבותיך.
שמחתי לקרוא על המשפחה המקסימה שלך, בלי עין הרע
 
חזקי ואמצי
חג שמח
כל טוב
שולמית ד.

 

________________________________________________________